בתחלת פ' וישב מפרש"י "אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה .. פירש
לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה ... משל למרגליות שנפלה בין החול, אדם
ממשמש בחול .. עד שמוצא את המרגליות, וכשמצאה, הוא משליך את הצרורות ונוטל
המרגליות". הטעם שפתח ב"חול" וסיים ב"צרורות". יובן עפ"י המסופר, שמתחילה
פחד יעקב מעשו שיהי' "והכהו", וע"י ש"התקין עצמו ל.. לדורון לתפלה
ולמלחמה", הסתיים הענין באופן ד"וישקהו",עד ש"וילך [עשו] אל
ארץ [אחרת] מפני יעקב אחיו"!ועד"ז בנוגע לאותם שכונות בישראל שהתחילו לפחד
מ"אלופי עשו", שאין לברוח, אלא לעמוד באופן ד"התקין עצמו וכו'", ואז
נעשה "שלום ומנוחה", עד ש"וילך אל ארץ וגו'"! והנה כ"ז ש"עשו" חי עם "יעקב"
בשלום, נק' "חול" שיש בו ענין טוב וצורך – לשמור על"המרגלית", וזהו כל
תפקידו, ואם לא יפחדו מריבוי ה"חול", גם אוה"ע יכירו בזה. אבל לעת"ל, לאחר
שהוציא המרגליות "וזרק את הצרורות", "וילך אל ארץ וגו'", נק' "צרורות" שאין
בהם שום ענין טוב וצורך, ויתבטלו לגמרי.
משיחת מוצש"ק י"ט כסלו ה'תש"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.