דרעי לדתות? גם שם יש לו קופה של שרצים‎

מאת אריאל פינקלשטיין

בשנת 2004, בעקבות התחזקות מפלגת "שינוי", פורק המשרד לענייני דתות וסמכויותיו בתחום בניית מקוואות הועברו למשרד השיכון. במשרד השיכון ניסו להבין את התנהלות שירותי הדת בטרם מעבר הסמכויות, אך התקשו להבין את אופן הפעלתם של שני מכרזים לבניית ושיפוץ מקוואות שביצע המשרד לענייני דתות בשנת 2002, בעת שהשר אשר אוחנה מש"ס כיהן בתפקיד השר. 

הסכומים שהתגלגלו במכרזים אלו היו לא מבוטלים: מכרז ארצי לבניית מקוואות בסכום של 100 מיליון שקל ומכרז ארצי לשיפוץ מקוואות בסכום של 50 מיליון שקל. מכרזים אלו נוהלו בצורה תמוהה ועל פי הערכות של מומחים חיצוניים – שנשכרו בידי משרד השיכון כדי לבדוק מה בדיוק אירע במכרזים האלו – עלו למדינה לפחות ב-30% יותר מכפי שהם היו צריכים לעלות. משמע, 32 מיליון שקל לפחות, שהמדינה בזבזה בשני המכרזים בתשלומים מופרזים לקבלנים הזוכים, ובהיעדר פיקוח על הקבלנים.  

פרקליט המדינה המום

מי שמונה מטעם משרד האוצר ומשרד השיכון לבדוק את כשירות המכרזים הוא ד"ר יואב סרנה, יו"ר איגוד מהנדסי הבנייה והתשתיות בישראל באותה תקופה. בדו"ח שכתב טען סרנה בנוגע למכרז לבניית מקוואות כי "מניסיוני, הן כמהנדס והן כחבר ועדות מכרזים, מעולם לא נתקלתי בהתנהלות בלתי סבירה לחלוטין בדומה לזו שמצאתי בפרויקט זה, הן מצד ועדת המכרזים והן מצד המפקח. כתוצאה מכך, אין לי ספק שבפרויקט זה אושרו לקבלן כספים שאינם מגיעים לו".

באופן "מפתיע" התברר כי הקבלן שזכה במכרז זה הנו ידיד אישי של אריה דרעי, מראשי תנועת ש"ס שהחזיקה במשרד לענייני דתות באותה העת, ואף חבר קרוב של מנכ"ל המשרד לענייני דתות דאז, משה שמעוני, מה שחיזק את החשדות שהיה מדובר פה ביותר מאשר התנהלות כלכלית לא יעילה. בנוגע למכרז שיפוץ המקוואות היה סרנה נחרץ יותר, ורמז במפורש לשחיתות בהליך המכרז: "במכרז השתתפו ארבעה קבלנים. שני קבלנים הימרו (או שהיה להם מידע מוקדם)  על הסעיפים שיוזמנו במסגרת העבודות".

ירון זליכה, מי שכיהן באותה תקופה כחשב הכללי באוצר, הרשה לעצמו להיות ישיר יותר. בהרצאה שנתן לפני מספר שנים טען זליכה כי "גם אם תמלא את כל הארץ במקוואות לפי הקריטריונים,

לא תוכל להוציא מאה מיליון שקל. טוב, עכשיו עשו מכרז, ונגשו חמישה מציעים: אריה דרעי, אריה דרעי, אריה דרעי, אריה דרעי ואריה דרעי, רק שתבינו, קודם כל שתי הצעות נשלחו מאותו פקס". 

זליכה טוען שהשחיתות של אנשי ש"ס נמשכה גם בשלב הפיקוח על הפרויקט: "הם שיחדו את המפקחים. המפקחים דיווחו לממשלה, הממשלה לקחה מפקחים לראות מה בונים, המפקחים דיווחו לממשלה על עבודות שלא היו, הבנתם? גנבו אותנו בשלושים מיליון שקל מתוך המאה". 

זליכה סיפר כי "הלכנו לפרקליט המדינה, פרקליט המדינה קרא את החומר חטף חום! הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית", אך לטענתו, חוקרי המשטרה טענו כי אין להם אנרגיות וסבלנות להתעסק שוב עם אריה דרעי, וכך נעלמה לה הפרשיה הזו אל תהום הנשייה. 

בסיכומו של דבר, בין אם זליכה צודק בדבריו ובין אם לא, נראה שדרעי מבין ששירותי הדת הם החצר האחורית של הממשלה, שבה הוא יכול להעביר כספים באין מפריע לאנשי שלומו. סביר להניח שאם שירותי בניית המקוואות לא היו עוברים לסמכותו של משרד השיכון, הסיפורים הללו כלל לא היו מתפרסמים. לכן, טוב יעשה הציבור הרחב אם ידרוש מדרעי שקיפות מוחלטת לפעילותו במשרד לשירותי דת. נגמרו הימים שבהם היה ניתן להעביר כספים במסתרים. 

הכותב מנהל את צוות 'שביל הזהב' להסדרת יחסי עם, דת ומדינה במכון לאסטרטגיה ציונית. המאמר מתפרסם כחלק מבלוג "מחזיקי הדת" של המכון