מסרות נפש על תפילה בכוונה

פרשת השבוע וארא - מפי הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א:

“בתנוריך” (ח, כח)

ברגע שמשה רבינו הגיע למצרים והביא את המכות, הוא הביא את מכת דם, ואחרי זה הוא הביא את הצפרדעים כמו שכתוב “ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בבתיך.... ובתנוריך... ”המצרים סגרו את כל הדלתות, את כל החלונות, הם סגרו את עצמם בדלתות שיש, בחלונות שיש (מדרש רבה וארא) הכל היה סגור הרמטי, שום צפרדע שום חרק לא היה יכול להיכנס. אבל הצפרדעים נדחקו ובקעו את השיש השיש נבקע מלמעלה ומלמטה והצפרדעים היו נכנסים. והיו צפרדעים כאלה שקפצו לתוך האש! הם חיפשו את המקומות הכי מסוכנים להיכנס אליהם! הצפרדעים האלה אמרו - אנחנו צריכים למסור את נפשנו על קידוש ה’! הרי ה’ אמר “ועלו בביתך בתנוריך ובמשארותיך...” איפה המקום הכי מסוכן להיכנס? איפה המקום שצריך את המסירות נפש הכי גדולה? זה בתנורים! רבבות צפרדעים קפצו לתוך התנורים ממש! לתוך האש ממש! ברגע שהם שמעו את הדיבור “בתנוריך” הם קפצו לתוך התנורים! הם רצו להישרף הם הסכימו להישרף העיקר למלא את דבר ה’ את רצון ה’ במסירות נפש. ובאמת אותם הצפרדעים שקפצו לתוך האש לא מתו! ושאר הצפרדעים מתו, כי כתוב בפסוק ט’ “וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות...” אבל אלה שהיו בתנורים לא כתוב שמתו! לכן אומר המדרש שהצפרדעים שקפצו לתוך התנורים, שהיו בתוך התנורים בתוך האש הם המשיכו לחיות! ויש מדרש שאומר שהם חיים
לעולם, שהם חיים עד היום. כל הצפרדעים מתו ורק מי שקפץ לתוך האש ומסר נפשו נשאר בחיים.

להמשך כנסו כאן:

אומר הזוהר הקדוש שה’ ברא את העולם רק בשביל אלה שמוסרים את נפשם על קידוש ה’! רק בשביל אלה שמוכנים לקפוץ לתנורים לקפוץ לתוך האש, כמו חנניה מישאל ועזריה שלמדו קל וחומר מהצפרדעים שקפצו לתוך האש, הם אמרו - אם הצפרדעים שהם בסך הכל חרקים שרצים בלי דעת בלי שכל קפצו לתוך התנורים לתוך האש לעשות רצון ה’, כל שכן אנחנו נקפוץ לתוך האש.

אדם צריך כל רגע להסכים לקפוץ לתוך האש, ולקפוץ היום לתוך האש פירושו להתפלל בכוונה! זה נקרא לקפוץ לתוך האש. הרבי מביא בתורה פ’ “שכשאדם רואה שאינו יכול להתפלל כלל ולקשר המחשבה אל הדיבור, אזי יזכיר את עצמו, שהוא בודאי מרוצה למות על קידוש ה’...”

אדם רואה שהוא לא יכול להתפלל בכוונה לאט לאט, הוא קם מהשינה הוא בכלל לא יכול להתרכז, הוא מגיע לתפילת שמונה עשרה הוא לא יכול להתפלל, או כי המח עדיין באמצע סוגיה, באמצע לימוד, באמצע מסחר, באמצע ויכוח, הוא חושב כל השמונה עשרה על המסחר, על הויכוח, על הלימוד, אדם כל הזמן חושב על הכסף על הבית על הילדים, על מה הוא יעשה עוד שעה, לאן הוא ילך, והוא לא מפסיק לחשוב! המח שלו עובד מליון מחשבות בדקה. אז איך מתנתקים מכל המחשבות? איך מתנתקים?, על זה אומר רבינו עצה נפלאה: “שכשאדם רואה שהוא לא יכול להתפלל בכוונה ולקשר את המחשבה אל הדיבור, אזי יזכיר עצמו, להיות מרוצה למות על קידוש ה’...”, אם אדם יסכים למסור נפשו לפני כל אות לפני כל מילה בתפילה אז יהיה לו שלום! פתאום יפתח לו המח, פתאום יפתח לו האור, ואומר הרבי שזה דבר פשוט כל אחד יכול להגיע לזה בקלי קלות, למסור את נפשו על קידוש ה’.
כל העבודה שלנו זה רק לעשות כלים לגבורות, כל אחד מלא גבורות מלא מחשבות מלא דאגות, כי מה זה המח? המח רץ שש מאות אלף קילומטר בשניה, הוא כל הזמן עושה תוכניות, פה להשיג מליארד דולר, פה לפתוח כולל, פה להשיג גמ’’ח, המח רץ טס, גם לצדיקים היה קשה לעצור את המח, הרוגאטשובר לא יכל לעצור את המח האדיר שלו! נפתלי טרופ לא יכל לעצור את המח! גם רבי נתן אמר “לא יכלתי לעצור את המח שלי, היה לי קשה להתפלל בכוונה! עד שהגעתי לרבינו , רק רבינו! רק רבינו! רק רבינו לימד אותי לקחת את כל הגבורות את כל המחשבות ולהכניס אותם
בתוך האותיות, הרבי לימד אותי את זה וגם נתן לי את כל הכוחות לזה.

הרבי אמר שכל תפילת שמונה עשרה שאדם מתפלל בכוונה לאט זה מסירות נפש ממש, זה הייסורים הכי גדולים שיש! זה נקרא לקפוץ לתוך האש, כל שמונה עשרה זה התחלה חדשה לגמרי, לפני כל שמונה עשרה אדם צריך לבטל את כל מה שעבר עד עכשיו, אדם אומר הרי כל העשרים וארבע שעות פגמתי, נכשלתי בראיות אסורות, במחשבות אסורות וכן הלאה וכן הלאה עד שאי אפשר לפרט ולספר ועכשיו אני בא להתפלל?! כמה אני כבר יכול להתפלל? ולכן הוא פותח את הסידור וסוגר אותו אחרי חמש דקות ואומר - הרי עשיתי כאלה דברים נוראים במשך כל היום! על זה אומר הרבי תדע לך שזה לא שייך אחד לשני! אפילו גנב צריך להתפלל, אפילו גנב צריך להגיד שלא עשני גוי! הוא לא יכול להגיד אני גנבתי! אני פטור מתפילה!
לכן אומר הרבי תמסור את הנפש על התפילה ועל כל אות! הגעת לתפילה תתפלל בכוונה אפילו שלפני זה עשית את העבירה הכי חמורה, תעשה תשובה ותיגש לתפילה מחדש כאילו עכשיו נולדת. כל הנצחונות שאנחנו מנצחים בכל הקרבות בכל הדורות זה הכל בזכות אלה שמסרו נפשם על קידוש ה’, שקפצו לתוך השלהבות בשמחה ובריקודים. וכשאנחנו מתפללים בכוונה אות אות לאט לאט אז זה בדיוק אותו הדבר! זה כמו שקופצים ממש לתוך השלהבות לתוך התנורים.

לע"נ הרב שמואל בן שרה זצוק"ל.