[המשך] כשם שהשכר הגדול ביותר הוא בהענין ד"ושננתם לבניך",
כך גם רואים את הצרות ל"ע כתוצאה מזה שחסר הענין ד"ושננתם לבניך"; רואים את
פירות החינוך הדמוקרטי כשאמא יהודי' שבנה הפך לכומר מגיבה בראיון לעיתון:
'נו! מה אפשר לעשות?! היום אא"פ לומר לנוער שום דבר...' (ואין מוחה)! האמת
היא, שהדור הצעיר ממתין שיאמרו לו, אבל שיאמרו לו דברים יוצאים מן הלב:
הילד מרגיש אם הכנות הוריו לבר-מצוה שלו הן רק כדי שיוכלו לחגוג לו
"בר-מצוה" כמו השכן... והולכים לביהכנ"ס רק כדי שיהי' להם מקום לחגיגת
ה"בר-מצוה", וכל "קדושת" השבת היא זה שהולכים לביהכנ"ס לשמוע נאום
ה"ראביי"... כשהילד רואה "חינוך" כזה, שענינו בחיים הוא לחקות – עוד מצפים
ממנו לקחת הדברים ברצינות?! הוא "טורק את הדלת" בפני ההורים בטענה 'האם
נתתם לי איזהיסוד לעמוד עליו?!' והולך לחפש משהו אחר!...ומובן למה אינו
מקבל חינוך כזה – יהודי לא צריך "לחקות" אף א' אלא את ה' – "מה הוא חנון אף
אתה חנון". ובאמת זה לא נק' "לחקות" – כ"חלק אלוקה ממעל ממש" זהו ענינו!
[המשך יבוא]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.