וזה לשון הגאון הגדול מגדולי הפוסקים רבי משה שטערן זצ"ל אב"ד דעבדעצין בארא פארק יצ"ו, בספרו שו"ת באר משה [חלק ד' סימן קמ"ח אות ו'] ועתה אספר לכם דבר נורא, פעם אחת [לערך לפני י"ב שנים] אחד מידידי היה לו דין תורה עם בוררים, שהיה הבוררות אומנתם, פי' בלשון לע"ז "בערופס-בבוררים" שעושים עיקר פרנסתם מדין תורות, והבורר של צד שכנגדו היה גבר אלים מאוד, והבורר שלו סילק עצמו מדין, כי לא יכול לעמוד נגד שקרו וכזבו של הבורר שכנגדו, ובא לפני ידידי בקובלנא כדת מה לעשות. וכאשר ראיתי צרת נפשו, אזרתי כח והלכתי אל רבן של כל בני הגולה אדמו"ר הגה"ק מסאטמאר שליט"א [זצוקל"ה] ובקשתי שיתן לי עצה טובה כדת מה לעשות, וביותר תמכתי יתדותי על זכות קדושת מורי חמי זקני הגאון הצדיק האמיתי הדרשן הגדול פה מפיק מרגליות כקש"ת מו"ה ש"צ הכהן שטראססער אב"ד דעברעצין זצ"ל, שהיה בינו ולהבדיל בין חיים לחיים בין האדמו"ר מסאטמאר שליט"א [זצוקל"ה] קשר אמיץ ואהבה רבה. והשבני: "נגד בוררים שמלאכתם ופרנסתם הוא הבוררות אי אפשר ללחום נגדם" וכשעשיתי פנים של שאלה ושל יאוש, אבל הגה לא יכלתי להוציא מפי כי כל כך נדהמתי מתשובתו הבוערת, פנה אלי בהתעוררות רב ובהתרגשות כדרכו בקודש, ואמר לי "מה אתה רוצה שאריב עם כל אחד ואחד, וגם זה הייתי עושה, אבל כל אחד יאמר שהאמת עמו אתו, ואהיה מוכרח לישב אצל כל דין תורה, או שהדין תורה יהיה בביתי וזה מן הנמנע" כאשר באתי כן הלכתי, רבינו הק' ראה שמאוד כאב לי הדבר, וקיים בעצמו צדיקים אומרים מעט, [ובאמת אפילו מעט לא אמר לי, כי לא הבטיחני שיעשה דבר בענין זה] ועושים הרבה, וזמן מה אחר שהתאוננתי לפניו על הדבר הזה, נגמר הדין תורה, בכי טוב בעזהשי"ת, ואין ספק אצלי שידו הגדולה של רבינו הק' פעל כל זאת, היינו שדיבר עם הבית דין ודבריו עשו רושם, אבל המוסר השכל היוצא מזה הוא איום ונורא, מה היה דעתו, בעומק לבבו הטהור, ומה היה מסקנתו מדיינים שמלאכת בורר פרנסתם. ועד בשחק נאמן, שאחרי כתבי כל זה, על ידי הזדמנות של דבר מצוה, נפגשתי עם רב מובהק, יחסן גדול ומפורסם, וממש מסיח לפי תןמו [וראיתי בזה אות מן השמים] סיפר לי, שפעם הגיד לפני רבינו הק' אדמו"ר מסאטמאר שליט"א [זצוקל"ה] והתפאר בצדקת אביו שמעולם לא רצה לקבל שום בוררות, בדין תורה, ועל זה השיב לו רבינו הק' שלפנים היה זה באמת צדקות גדול ורבותא, אבל עתה שהבוררים הם "בערופס בוררים" אין שום צדקות ורבותא שלא לקבל, ואדרבא חידוש ורבותא הוא אם אחד מקבל על עצמו להיות בורר אם יראת ה' נוגעת בלבבו, כי אהבת היושר והאמת של הבוררים הוא עתה בשפל המצב וכמעט אי אפשר שהבית דין יהיה נוטרלי, ואמר לו חי' אגדה נפלא על מקראי קודש לא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, ופלא, בדין הנוטל שוחד יהיה נקרא "צדיק" כמו שהתורה מעידה, אבל באמת אמר רבינו הק' כי במקום ישיבת בית דין שהבורר שלקח שוחד הוא ביניהם, משפיעה מחשבתו לעקם ולסלף הדין האמיתי, כי השוחד כל כך מחממו שיעלה בידו להטעים בגבורה דבריו, וזה שאמרה תורה "לא תקח שוחד" אתה לא תקח, "כי השוחד יעור עיני חכמים" היינו אפילו העינים של שאר הדיינים הכשרים שלא לקחו שוחד, עד שאינם יכולים לכוון האמת, וגם "יסלף דברי צדיקים" גמורים, שאין להם חלק בהשוחד, ח"ו ודברי פי חכם חן, הנה הסיפור וגם החידושי אגדה הנפלא במינו מתאים מאוד מאוד לכל מה שכתבתי שבדידי הוה עובדא.
וזה לשון הגאון הגדול מגדולי הפוסקים רבי משה שטערן זצ"ל אב"ד דעבדעצין בארא פארק יצ"ו, בספרו שו"ת באר משה [חלק ד' סימן קמ"ח אות ו'] ועתה אספר לכם דבר נורא, פעם אחת [לערך לפני י"ב שנים] אחד מידידי היה לו דין תורה עם בוררים, שהיה הבוררות אומנתם, פי' בלשון לע"ז "בערופס-בבוררים" שעושים עיקר פרנסתם מדין תורות, והבורר של צד שכנגדו היה גבר אלים מאוד, והבורר שלו סילק עצמו מדין, כי לא יכול לעמוד נגד שקרו וכזבו של הבורר שכנגדו, ובא לפני ידידי בקובלנא כדת מה לעשות. וכאשר ראיתי צרת נפשו, אזרתי כח והלכתי אל רבן של כל בני הגולה אדמו"ר הגה"ק מסאטמאר שליט"א [זצוקל"ה] ובקשתי שיתן לי עצה טובה כדת מה לעשות, וביותר תמכתי יתדותי על זכות קדושת מורי חמי זקני הגאון הצדיק האמיתי הדרשן הגדול פה מפיק מרגליות כקש"ת מו"ה ש"צ הכהן שטראססער אב"ד דעברעצין זצ"ל, שהיה בינו ולהבדיל בין חיים לחיים בין האדמו"ר מסאטמאר שליט"א [זצוקל"ה] קשר אמיץ ואהבה רבה.
השבמחקוהשבני: "נגד בוררים שמלאכתם ופרנסתם הוא הבוררות אי אפשר ללחום נגדם" וכשעשיתי פנים של שאלה ושל יאוש, אבל הגה לא יכלתי להוציא מפי כי כל כך נדהמתי מתשובתו הבוערת, פנה אלי בהתעוררות רב ובהתרגשות כדרכו בקודש, ואמר לי "מה אתה רוצה שאריב עם כל אחד ואחד, וגם זה הייתי עושה, אבל כל אחד יאמר שהאמת עמו אתו, ואהיה מוכרח לישב אצל כל דין תורה, או שהדין תורה יהיה בביתי וזה מן הנמנע" כאשר באתי כן הלכתי, רבינו הק' ראה שמאוד כאב לי הדבר, וקיים בעצמו צדיקים אומרים מעט, [ובאמת אפילו מעט לא אמר לי, כי לא הבטיחני שיעשה דבר בענין זה] ועושים הרבה, וזמן מה אחר שהתאוננתי לפניו על הדבר הזה, נגמר הדין תורה, בכי טוב בעזהשי"ת, ואין ספק אצלי שידו הגדולה של רבינו הק' פעל כל זאת, היינו שדיבר עם הבית דין ודבריו עשו רושם, אבל המוסר השכל היוצא מזה הוא איום ונורא, מה היה דעתו, בעומק לבבו הטהור, ומה היה מסקנתו מדיינים שמלאכת בורר פרנסתם.
ועד בשחק נאמן, שאחרי כתבי כל זה, על ידי הזדמנות של דבר מצוה, נפגשתי עם רב מובהק, יחסן גדול ומפורסם, וממש מסיח לפי תןמו [וראיתי בזה אות מן השמים] סיפר לי, שפעם הגיד לפני רבינו הק' אדמו"ר מסאטמאר שליט"א [זצוקל"ה] והתפאר בצדקת אביו שמעולם לא רצה לקבל שום בוררות, בדין תורה, ועל זה השיב לו רבינו הק' שלפנים היה זה באמת צדקות גדול ורבותא, אבל עתה שהבוררים הם "בערופס בוררים" אין שום צדקות ורבותא שלא לקבל, ואדרבא חידוש ורבותא הוא אם אחד מקבל על עצמו להיות בורר אם יראת ה' נוגעת בלבבו, כי אהבת היושר והאמת של הבוררים הוא עתה בשפל המצב וכמעט אי אפשר שהבית דין יהיה נוטרלי,
ואמר לו חי' אגדה נפלא על מקראי קודש לא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, ופלא, בדין הנוטל שוחד יהיה נקרא "צדיק" כמו שהתורה מעידה, אבל באמת אמר רבינו הק' כי במקום ישיבת בית דין שהבורר שלקח שוחד הוא ביניהם, משפיעה מחשבתו לעקם ולסלף הדין האמיתי, כי השוחד כל כך מחממו שיעלה בידו להטעים בגבורה דבריו, וזה שאמרה תורה "לא תקח שוחד" אתה לא תקח, "כי השוחד יעור עיני חכמים" היינו אפילו העינים של שאר הדיינים הכשרים שלא לקחו שוחד, עד שאינם יכולים לכוון האמת, וגם "יסלף דברי צדיקים" גמורים, שאין להם חלק בהשוחד, ח"ו ודברי פי חכם חן, הנה הסיפור וגם החידושי אגדה הנפלא במינו מתאים מאוד מאוד לכל מה שכתבתי שבדידי הוה עובדא.