הרה"ח עוסק בצ"צ באמונה חיים שאולזון שליט"א
שלום וברכה
אחד"ש
מצורף בזה חלק משיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א חג השבועות
ה'תנש"א
סימן ד
ובפרטיות יותר – בעבודת השם , אף על פי שבעבודת יהודי ישנם כמה וכמה פרטי
דרגות ואופנים עם כל זה שלימות העבודה
[ מתוך מנוחה ] היא דוקא כאשר בכל פרטי עבודת היהודי נרגשת
הנקודה האחת והיחידה , אני
[ לא ] נבראתי [ אלא ] לשמש את קוני , וכפי שזה בקיום המצוות , נוסף על הכוונה
הפרטית שבכל מצוה ומצוה [ מהתרי"ג מצוות ] , צריכה להיות [ עוד קודם לכן ]
הכוונה הכללית , כנוסח ברכת כל המצוות – אשר קדשנו במצוותיו וצוונו [ ורק לאחרי זה
מזכירים את המצוה הפרטית ] , הכוונה בכל המצוות שמקיימים את רצונו של הקדוש ברוך
הוא , ובלשון המשנה והובא להלכה בתחילת השולחן ערוך – לעשות רצון אביך שבשמים
[ לאחרי שמונה את ארבעת אופני העבודה , הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור
כארי ] , ובדיוק הלשון רצון אביך ולא מצוות אביך ,מצוות קאי [ גם ] על התחלקות
המצוות לפרטים – תרי"ג מצוות דוקא , לא תוסיפו גומר ולא תגרעו , וכל מצוה
מחולקת מכל שאר המצוות באופן קיומה וכולהו , עד שאין עושין מצוות חבילות חבילות ,
דבעינן שיהא ליבו פנוי למצוה אחת , מה שאין כן רצון הוא למעלה מהתחלקות [ ושינוי
דרגות ] – רצון הוא אחד ויחיד , הן בנוגע לפרטי הדבר שהוא רוצה הרי הרצון הוא בכל
פרט בשוה , והן בנוגע לכללות הענינים , הרי אין הרצון משתנה לפי אופן הענינים
שהרצון בהם , נאמר שבדבר זה הרצון הוא באופן כך ובדבר זה הרצון הוא באופן כך ,
ולכן נאמר הלשון לעשות רצון אביך שבשמים – כיון ששלימות העבודה
[ מתוך מנוחה ] היא בכך שבקיום כל המצוות תורגש נקודה אחת
ויחידה – שמקיימים בזה את רצונו של הקדוש ברוך הוא , ומזה נמשך אחר כך גם בפרטי
המצוות , כפי שכל מצוה היא במקומה
[ כמצוה פרטית ] – כידוע שכל מצוה כלולה [ ויש בה מעין ]
מכל שאר המצוות , ולכן העוסק במצוה פטור מן המצוה , כיון שהיא כוללת בתוכה את שאר
המצוות , במילא על ידי קיום מצוה זו הרי זה כמו שמקיים גם זה [ המצוה שניה ] ,
סימן ה
ענין הנזכר לעיל רואים בהדגשה במצות אהבת השם [ הכוללת את כל מצוות עשה , וגם
את מצות יראת השם הכוללת את כל מצוות לא תעשה ] – ואהבת את השם אלקיך בכל לבבך ,
אהבה שבלב קשורה דוקא עם תנועה ושינוי – בבחינת רצוא ושוב , אף על פי כן כתוב
שהעבודה צריכה להיות באופן דאם רץ לבך שוב לאחד , ולכאורה אינה מובנת תוספת תיבת
לאחד , דלכאורה היה מספיק לומר אם רץ לבך [ צריך להיות ] שוב , כמו שכתוב והחיות
רצוא ושוב , ואדרבה , העבודה שבלב קשורה דוקא עם תנועה דרצוא ושוב , עד שחיות האדם
על ידי השפעת הדם מן הלב תלויה בכך שתמיד יהיה דפיקו דליבא , תנועה תמידית דרצוא
ושוב , ועל דרך זה מובן בנוגע לעבודה שבלב [ אהבה ] , שצריכה להיות באופן דרצוא
ושוב , הרצוא מביא לשוב
[ בכלים ] , ואחר כך מביא השוב לרצוא נעלה יותר , ולאחרי זה לשוב נעלה יותר
וכן הלאה , מה שאין כן שוב לאחד מדגיש שהשוב צריך להיות לדבר אחד ויחיד – לא
לריבוי , ואפילו לא שתי תנועות דרצוא ושוב ?!
ויש לומר הביאור בזה , שלימות העבודה היא דוקא מתוך מנוחה , עד שאפילו במקום
דשינוי ותנועה [ רצוא ושוב ] , יהיה ענין המנוחה , וזה נפעל דוקא על ידי זה שנרגש
רצון השם – רצון אחד [ כוונה ותכלית אחת ] – בכל פרטי העבודות , ולכן אומרים שואם
רץ לבך שוב לאחד , תכלית השוב צריך להיות לא [ רק ] בכדי להגיע לרצוא נעלה יותר ,
אלא לאחד – לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא , זאת אומרת שאינו מרגיש בזה
את שינוי התנועה דלבו [ רצוא או שוב ] , אלא את קיום רצונו של הקדוש ברוך הוא שהוא
אחד [ ובזה אין שום נפקא מינא אם זה רצוא או שוב ] , ויתירה מזה [ כלשון הידוע ] ,
- אפילו נצטווינו לחטוב עצים , ועל ידי זה נמשך אחר כך הלאחד גם בפרטי העבודות
ופרטי תנועות הלב , רצוא ושוב ,
בברכת התורה משולם צפניה

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.