חלק משיחת חג השבועות ה'תנש"א

הרה"ח עוסק בצ"צ באמונה חיים שאולזון שליט"א

שלום וברכה

אחד"ש

מצורף בזה חלק משיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א חג השבועות ה'תנש"א

סימן ד

ובפרטיות יותר – בעבודת השם , אף על פי שבעבודת יהודי ישנם כמה וכמה פרטי דרגות ואופנים עם כל זה שלימות העבודה

[ מתוך מנוחה ] היא דוקא כאשר בכל פרטי עבודת היהודי נרגשת הנקודה האחת והיחידה , אני

[ לא ] נבראתי [ אלא ] לשמש את קוני , וכפי שזה בקיום המצוות , נוסף על הכוונה הפרטית שבכל מצוה ומצוה [ מהתרי"ג מצוות ] , צריכה להיות [ עוד קודם לכן ] הכוונה הכללית , כנוסח ברכת כל המצוות – אשר קדשנו במצוותיו וצוונו [ ורק לאחרי זה מזכירים את המצוה הפרטית ] , הכוונה בכל המצוות שמקיימים את רצונו של הקדוש ברוך הוא , ובלשון המשנה והובא להלכה בתחילת השולחן ערוך – לעשות רצון אביך שבשמים

[ לאחרי שמונה את ארבעת אופני העבודה , הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי ] , ובדיוק הלשון רצון אביך ולא מצוות אביך ,מצוות קאי [ גם ] על התחלקות המצוות לפרטים – תרי"ג מצוות דוקא , לא תוסיפו גומר ולא תגרעו , וכל מצוה מחולקת מכל שאר המצוות באופן קיומה וכולהו , עד שאין עושין מצוות חבילות חבילות , דבעינן שיהא ליבו פנוי למצוה אחת , מה שאין כן רצון הוא למעלה מהתחלקות [ ושינוי דרגות ] – רצון הוא אחד ויחיד , הן בנוגע לפרטי הדבר שהוא רוצה הרי הרצון הוא בכל פרט בשוה , והן בנוגע לכללות הענינים , הרי אין הרצון משתנה לפי אופן הענינים שהרצון בהם , נאמר שבדבר זה הרצון הוא באופן כך ובדבר זה הרצון הוא באופן כך , ולכן נאמר הלשון לעשות רצון אביך שבשמים – כיון ששלימות העבודה

[ מתוך מנוחה ] היא בכך שבקיום כל המצוות תורגש נקודה אחת ויחידה – שמקיימים בזה את רצונו של הקדוש ברוך הוא , ומזה נמשך אחר כך גם בפרטי המצוות , כפי שכל מצוה היא במקומה

[ כמצוה פרטית ] – כידוע שכל מצוה כלולה [ ויש בה מעין ] מכל שאר המצוות , ולכן העוסק במצוה פטור מן המצוה , כיון שהיא כוללת בתוכה את שאר המצוות , במילא על ידי קיום מצוה זו הרי זה כמו שמקיים גם זה [ המצוה שניה ] ,

סימן ה

ענין הנזכר לעיל רואים בהדגשה במצות אהבת השם [ הכוללת את כל מצוות עשה , וגם את מצות יראת השם הכוללת את כל מצוות לא תעשה ] – ואהבת את השם אלקיך בכל לבבך , אהבה שבלב קשורה דוקא עם תנועה ושינוי – בבחינת רצוא ושוב , אף על פי כן כתוב שהעבודה צריכה להיות באופן דאם רץ לבך שוב לאחד , ולכאורה אינה מובנת תוספת תיבת לאחד , דלכאורה היה מספיק לומר אם רץ לבך [ צריך להיות ] שוב , כמו שכתוב והחיות רצוא ושוב , ואדרבה , העבודה שבלב קשורה דוקא עם תנועה דרצוא ושוב , עד שחיות האדם על ידי השפעת הדם מן הלב תלויה בכך שתמיד יהיה דפיקו דליבא , תנועה תמידית דרצוא ושוב , ועל דרך זה מובן בנוגע לעבודה שבלב [ אהבה ] , שצריכה להיות באופן דרצוא ושוב , הרצוא מביא לשוב

[ בכלים ] , ואחר כך מביא השוב לרצוא נעלה יותר , ולאחרי זה לשוב נעלה יותר וכן הלאה , מה שאין כן שוב לאחד מדגיש שהשוב צריך להיות לדבר אחד ויחיד – לא לריבוי , ואפילו לא שתי תנועות דרצוא ושוב ?!

ויש לומר הביאור בזה , שלימות העבודה היא דוקא מתוך מנוחה , עד שאפילו במקום דשינוי ותנועה [ רצוא ושוב ] , יהיה ענין המנוחה , וזה נפעל דוקא על ידי זה שנרגש רצון השם – רצון אחד [ כוונה ותכלית אחת ] – בכל פרטי העבודות , ולכן אומרים שואם רץ לבך שוב לאחד , תכלית השוב צריך להיות לא [ רק ] בכדי להגיע לרצוא נעלה יותר , אלא לאחד – לקיים את רצונו של הקדוש ברוך הוא , זאת אומרת שאינו  מרגיש בזה את שינוי התנועה דלבו [ רצוא או שוב ] , אלא את קיום רצונו של הקדוש ברוך הוא שהוא אחד [ ובזה אין שום נפקא מינא אם זה רצוא או שוב ] , ויתירה מזה [ כלשון הידוע ] , - אפילו נצטווינו לחטוב עצים , ועל ידי זה נמשך אחר כך הלאחד גם בפרטי העבודות ופרטי תנועות הלב , רצוא ושוב ,

בברכת התורה משולם צפניה