הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם נתקיים בו - ואת זה אני כותב בעדינות

במלחמת הגדולים שאנו חיים בה מנצלים גם מחלות, והפלא הגדול היה, איך זה שאין עליה לרגל לבקר את ר' שמואל בבית החולים. ואם לא די בזה, איך זה מיד אחרי צאתו, לא ארגנו שיירה של רבנים וראשי ישיבות עולי רגל שיבואו לבקרו. וההסבר לכך פשוט, מפני שהוא היה במצב שלא יכל לדבר עם אנשים, שפירושו אחת מן השניים, או שהוא חולה מאוד, או שהבעיה היא פסיכית כזו שבושה שאנשים יראו אותו כך

שימו לב מאז שיצא מבית החולים, הוא נמנע מלהגיע לאירועים שהיה שם דרך קבע, זה מספיק לפחות בשביל שיחשדו שמשהו מאוד לא בסדר

וכאן נספר לכם, שלמרות ששמענו זאת עוד בעת היותו בבית החולים העדפתי לשתוק. ראשית, מפני שאין זה הזמן ללעוג לו, ושנית וזה העיקר שלא יהרגו אותו. אנשיו היו עושים הכל לטשטש, והיו מביאים מאנשיהם לכסות, והעיקר שיוכלו להכחיש פוליטית

בינתיים אני נמנע מלספר עוד משהו הקשור במחלתו וגם לא בא חשבון עמו על למה ומדוע, אבל זאת אומר, שאת הנזק כבר אי אפשר לתקן ולהשלים, זה ירשם על שמו לדראון עולם ולנצח נצחים, אין עוד מי כמוהו הזקוק שמשיח יבא ומה שיותר מהר בשביל שלא ייאלץ לסבול על כל כך הרבה נזק

ולתלמידיו, אתם מאמינים כי הוא גדול, אז אומר לכם כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ובניגוד לקו המחשבה בישיבות כי הייצר הוא רק בתחום מסויים ופיזית, טעות בידכם. בגילו של ר' שמואל, הייצר חזק הרבה יותר בעניין הקשור בכבוד ובודאי למדתם לאחרונה במשנה באבות כי הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם ויש מן המפרשים המחלקים וקובעים כי קנאה בגיל צעיר, תאוה בגיל האמצעי, והכבוד בגיל המבוגר יותר