העלייה להר הבית בימינו - תשובות לשאלות הלכתיות נפוצות

1

.     האם מותר ליהודים להיכנס להר הבית?

תשובה: הכניסה להר הבית מיועדת בראש ובראשונה דווקא ליהודים, שהרי זהו ההר של הבית – בית המקדש. נכון הוא, שבמצבנו היום שכולנו טמאי מתים, ישנן חלקים בהר הבית שהכניסה אליהם אסורה; וכמו כן, לפני הכניסה לשאר השטח של הר הבית ישנה חובה להיטהר מטומאות אחרות. מבחינה הלכתית, יש יותר מקום להתיר את כניסת היהודים, מאשר את כניסת הגויים, שלהם אין כל אפשרות טהרה, וישנם חלקים בהר שלא תהיה להם לעולם אפשרות הלכתית להיכנס (ראה במשנה כלים א,ח וברמב"ם בית הבחירה ז,טו-טז וביאת המקדש ג,ג-ה).

2.     האם לטמא מת מותר להיכנס להר הבית?

תשובה: לא רק לטמא מת מותר, אלא אפילו את המת עצמו מותר להכניס להר הבית! הלכה זו מוסכמת ואינה שנויה במחלוקת. וכך מספרים חז"ל במקומות רבים על משה רבינו בעצמו, שלקח את עצמותיו של יוסף הצדיק עימו, למקום שהיה קדוש בקדושת הר הבית! (גמרא בפסחים סז,א, נזיר מה,א, סוטה כ,ב; וראה ברמב"ם הנ"ל). אמנם, כפי שנזכר, אין המדובר על כל שטח הר הבית, וישנם חלקים האסורים בכניסה לטמא מת.

3.     מהם המקומות אליהם טמא מת אינו רשאי להיכנס?

תשובה: השטח המכונה בלשון חז"ל 'עזרה' (והוא הנקרא בדרך כלל "מקום המקדש"), יחד עם שטח הסובב אותו הנקרא 'חיל' ו'עזרת נשים'. הכניסה לשטח העזרה אסורה מן התורה, ואף ישנו חיוב כרת לנכנס לשם במזיד שלא לצורך, ואילו הכניסה לחיל ולעזרת הנשים, על פי הדעה המקובלת, אסורה רק מדרבנן (משנה בכלים שם, ובמפרשים על המשנה; אמנם מהרמב"ם נראה שלדעתו אף איסור הכניסה לחיל הוא מן התורה).

להמשך כנסו כאן:

4.     האם ישנה אפשרות לזהות כיום את המקומות הללו בתוך הר הבית?

תשובה: על פי מסורת קדומה הנזכרת בשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרצא) ובמקורות רבים נוספים, כיפת הסלע (כיפת הזהב) נבנתה על גבי אבן השתיה במקום קודש הקדשים. על פי הדברים הללו, ובהתאם למשניות במסכת מידות אשר מתארות בהרחבה את החלקים השונים של המקדש, כולל פירוט המרחקים השונים בין חלקיו, ניתן להעריך מהו המקום בו היו בנויים החיל והעזרות. אמנם, אין בידינו כיום אפשרות לזהות את מיקומם באופן מוחלט, ועל כן אנו נוהגים להחמיר ולא להיכנס כלל למקום שיש להסתפק בו שמא עמדו בו החיל והעזרות.

5.     האם אין חשש שמא נטעה וניכנס למקום שיש בו חיוב כרת?

תשובה: המסלול בו רגילים היהודים העולים להר הבית ללכת בו, אינו מתקרב לשטח שיש בו חיוב כרת. שטח העזרה נמצא על גבי רמה מוגבהת אליה יש לעלות על גבי מדרגות, ובדרך כלל המשטרה איננה מאפשרת להתקרב לשם. בכל אופן, בפעם הראשונה בה אתה עולה להר הבית, רצוי שתעלה יחד עם יהודי שכבר עלה להר בעבר ומכיר את הדרך בה יש ללכת.

6.     מה עוד יש לעשות בשביל להיטהר על מנת להיכנס אל ההר?

תשובה: יש לטבול במקווה על מנת להיטהר מטומאת קרי. לפני טבילה זו עליו לרחוץ את גופו ולחפוף את שערו, ולוודא שבזמן הטבילה לא יהיה דבר החוצץ בין הגוף לבין המים, ויש לברך על טבילה זו "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה" (ויכול לברך מיד אחרי טבילתו כאשר הוא עוד במים, אולם לא יברך כאשר ראשו מגולה או כאשר נוכחים סביבו אנשים שאינם לבושים; ויכול לברך גם אחרי שיתלבש).

7.     האם גם ילדים צריכים לטבול?

תשובה: בנים החל מגיל תשע צריכים לטבול, ובנות שלא הגיעו לגיל נדות אינן צריכות לטבול (על פי הגמרא בפסחים סז,א-ב ונידה לב,א, ומבואר בהרחבה בספר "אל הר המור" מאת הרב יצחק שפירא והרב יוסף פלאי).

8.     האם גם נשים יכולות לעלות להר הבית?

תשובה: גם נשים יכולות לעלות. אולם טהרת הנשים יותר סבוכה מטהרת הגברים, ועל כן חובה על האשה העולה ללמוד במסודר את הלכות הטהרה קודם לעלייתה (ורצוי לעיין במאמרי בעניין בגליון מעלין בקודש כו); דבר שרצוי מאוד שגם גברים יעשו.

9.     האם ישנן הלכות נוספות הנוהגות בכניסה להר הבית?

תשובה: מצוה חשובה המתקיימת בעת העלייה להר הבית היא מצות "מורא מקדש". מצוה זו מחייבת אותנו להיכנס דווקא באופן מכובד – לא פחות מאשר בכניסה לבית כנסת. אין להיכנס עם מנעל מעור – אך ניתן להיכנס עם נעלי בד או נעלי גומי, כמו ביום הכיפורים. אין להיכנס עם מקל (אבל בכסא גלגלים הכניסה מותרת). אין להיכנס כאשר חגורים בפאוץ', או כאשר מחזיקים תיק שאינו מכובד, כמו תיק גב או שקית. אם יש צורך בהכנסת דברים לשטח ההר, יש להכניסם בתיק יד מכובד. אין לירוק בתוך שטח הר הבית, ואם אין לו ברירה, יכול להבליע את רוקו בתוך טישו או מטפחת, אך לא ירוק על הקרקע (על פי משנה ברכות ט,ה, ורמב"ם בית הבחירה פרק ז). 

10. אם ההלכות הן כל כך פשוטות, מדוע רבנים כל כך רבים מתנגדים לעלייה להר הבית?

תשובה: עיקר ההתנגדות נובעת מחשש של היכשלות בכניסה לטומאה למקום המקדש, הכרוכה באיסור כרת; או מחשש של היכשלות בדיני הכניסה להר הבית עצמו, של העדר הטהרה הדרושה קודם העלייה. חששות אלו מבוססים על העדר רציפות של העלייה אל ההר, ועל כן הנהגת הלכות אלו בימינו מהווה חידוש, שדורות רבים לא עסקו בו. במציאות שהתרחשה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מיד עם כיבוש הר הבית, נהרו למקום המוני יהודים, אשר רצו להגיע לכותל, והלכו דרך הר הבית על מנת להגיע לשם. רבנים גדולים וחשובים מיהרו לפרסם כרוז המזהיר מפני טומאה למקום, עקב חוסר המודעות להלכות הנוהגות שם.

כרוז זה, משמש מקור לרבנים רבים עד היום, להחזיק באיסור זה, אולם לא מסתבר לומר, שהרבנים החתומים על הכרוז התכוונו לחתום על איסור לדורות; וכפי שאנו מוצאים שכותב הרב חיים דוד הלוי זצ"ל (שהיה רב העיר תל אביב) מחותמי הכרוז הנ"ל, דברים מנוגדים, שנים ספורות לאחר מכן (שו"ת עשה לך רב, חלק א סימן טו): "יש אמנם החוששים פן ואולי היתר הכניסה יגרור אחריו הכשלת רבים באיסור כרת שייגררו להכנס גם לשטח האסור או שיכנסו לשטח הר הבית ללא טבילה וחליצת נעלים כדין, אך לענ"ד אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו הכניסה להר הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני ולפנים. ומי הוא המפסיד מגזירה זאת? רק יראי ה' שלבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה, שבה נגלתה בעבר שכינת ה' באור בהיר ושרויה גם בהוה אם כי בהסתר פנים. וחזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה שיזהרו לבל יכשלו באיסור כל שהוא".

11. גם אם מותר לעלות להר הבית, האם לא עדיף להתחשב בדעות המחמירות ולהימנע מלעלות בשב ואל תעשה?

תשובה: בשאלה שלפנינו, לא בטוח שלעניין ההנהגה הפרטית שלך, הדעה האוסרת את העלייה צריכה להיחשב לדעה המחמירה. שהרי פרט לתועלת האישית של העלייה (הנזכרת בדברי הרב חיים דוד הנ"ל), יש בכך תועלת לאומית לכלל ישראל בחיזוק אחיזתנו במקום, שהרי כאשר אנו נמנעים מלעלות, שליטת אויבי ישראל במקום מתחזקת. וכבר מצאנו כי הקב"ה נזף בדוד המלך על שכבש ארצות רחוקות בטרם כבש את ארוונה היבוסי ששכן בהר הבית ("סמוך לפלטרין שלך לא הורשת" – ספרי עקב פסקה נא), משום שמצות כיבוש הארץ צריכה להתקיים קודם כל במקום זה. אם כן, החומרה האישית של ההימנעות מלעלות, אינה יכולה להוות הנהגה ציבורית, המהווה לא רק קולא, אלא פגיעה של ממש בדין הכלל ישראלי של כיבוש המקום. 

יש להזכיר, כי גם לעלייה לארץ ישראל היתה התנגדות של רבנים נודעים בדור שקודם השואה. כשם שלא נבטל את מצות יישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצוות, כך לא נמנע מלעלות, הימנעות המעכבת להתקדם בדרך לגאולה, לקיום כמאתיים מצוות הנוגעות למקדש ולעבודתו.

12. האם לא עדיף ללכת להתפלל בכותל המערבי?

תשובה: הכותל המערבי אינו אלא קיר תמך חיצוני של הר הבית, וכל הקדושה בו נובעת רק מהיותו סמוך להר הבית. דווקא הר הבית הוא המקום בו התפללו אבותינו, אברהם יצחק ויעקב (פסחים פח,א), והוא מכונה "שער השמים", וכפי שכותב הרמב"ן (בראשית כח,יז): "והנה הר המוריה טוב לתפילה".

13. האם לא נאמר על הכותל המערבי שלא זזה ממנו השכינה?

תשובה: בניגוד להר הבית ולמקדש, הנזכרים במקורותינו אין ספור פעמים, הכותל המערבי אינו נזכר לא במשנה ולא בגמרא ולא בראשונים, ורק במדרש מסוים נזכרת דעה כזו, כאשר אין כל ראיה שהכוונה היא לכותל המוכר לפנינו כיום, שעד לפני כמה עשרות שנים היה סימטה קטנה של רחוב, ולא הרחבה הגדולה המוכרת לפנינו כיום. במדרש שמות רבה (ב,ב) דורש רבי אחא את  הפסוק בשיר השירים "הנה זה עומד אחר כתלנו", כמתייחס לכותל מערבי, שהשכינה לא זזה ממנו. בדרך השאלה, יש שהביאו דרשה זו על מקום התפילה בסמוך לכותל המערבי בימינו, שהוא הכותל המערבי של הר הבית. אולם במקומות אחרים במדרש הגרסה בדרשה זו היא "כותל מערבי של בית המקדש" (תנחומא שמות סימן י; ילקוט שמעוני מלכים א סימן קצה; וראה שיר השירים רבה ב,ד ופסיקתא דרב כהנא פסקה ה, לגבי כותל מערבי של בית המקדש שלא חרב), ולפי גרסה זו בוודאי אין הכוונה לכותל המערבי המוכר לנו כיום, שהרי הר הבית אינו נקרא בדרך כלל "בית המקדש" (ומדברי המלבי"ם בספרו ארצות החיים - סימן ג' ארץ יהודה סוף אות ד – עולה שנקט, כי הכותל המערבי שלא חרב הוא הכותל המערבי של ההיכל, ועומד על כך בספר בכור שאול על הרמב"ם בית הבחירה ז,ה). כמובן, שאם נאמר שישנה קדושה בכותל שאין בהר הבית, הרי שניתן יהיה להגיע להר הבית בלי הטהרה הנדרשת בשביל להגיע לכותל...

בשו"ת הרדב"ז (חלק ב סימן תרמח) נשאל על מי שהכריחוהו להיכנס למקום המקדש, אם יתפלל לכיוון קדש הקדשים או הכותל, והשיב שיתפלל לכיוון קדש הקדשים, ואת מאמר חז"ל על השכינה שלא זזה מהכותל המערבי יש לפרש כאמירה כללית על כיוון השכינה במערב, ולא כמתייחסת לכותל מסוים.

14. האם אין סכנה בכניסה להר הבית?

תשובה: הנכנסים להר הבית כיום מלווים גם בשוטרים, אשר מתפקידם לאבטח את הנכנסים. נכון הוא, שפעמים רבות הם אינם עושים זאת כראוי, ואדרבה, הם מנסים לוודא שיהודים לא יתפללו או יעשו פעולות דתיות אחרות במקום, ומערימים הרבה קשיים, אולם לפעמים הם עשויים לעזור במקרה של עימותים עם ערבים במקום. מאחר שאלפים רבים של יהודים עלו אל המקום במשך השנים האחרונות, ובניגוד להרבה מקומות אחרים בארץ ישראל, במקום זה לא נהרג אף יהודי מאז כיבוש המקום במלחמת ששת הימים, מסתבר לומר, שאין המקום נחשב למקום מסוכן. אין זה אומר שלא צריכים להיות עירניים במהלך השהות במקום, ובהחלט יש צד של מסירות נפש ומאמץ בכניסה אל ההר.

15. גם אם עבורי אישית אין בכך סכנה, האם אין לראות בכך סכנה כללית לעם היהודי, בכך שאנו מרגיזים את הערבים הנמצאים שם בעצם כניסתנו?

תשובה: ישנם דברים רבים שיכולים להיחשב כמרגיזים את הערבים. גם היישובים ביהודה ושומרון מרגיזים אותם, גם הבנייה בירושלים, וגם הגידול הטבעי שלנו מרגיז אותם. בעצם, כל קיומנו כאן בארץ ישראל מרגיז אותם. אנו לא נכנסים למקום בשביל להרגיז אותם, כשם שאנחנו לא בונים את בתינו בשביל להרגיז אותם. אנחנו צריכים לחיות את חיינו ולעשות את רצון בוראנו, ולא לחשוש מפני מי שרוצה לפגוע בחיינו, ולמנוע אותנו מלעשות את רצון בוראנו. תהיה זו סכנה יותר גדולה להתחשב בהם, מאשר לפעול בלי להתחשב בהם (ובדומה לסיפור על השועל שהציע לדגים לעבור לגור איתו ביבשה, בשביל להינצל מהסכנות האורבות להם מרשתות הציידים במים).

16. שמעתי שיש המתירים להיכנס לכל מקום בהר, בגלל מצוות כיבוש.

תשובה: אכן יש המתירים זאת, בהתבסס על דברי חז"ל (עירובין קה,א וברמב"ם בית הבחירה ז,כג) המתירים להיכנס אפילו למקום קודש הקדשים, על מנת לבנות, לתקן או להוציא את הטומאה. לא כל אחד יכול לעשות פעולות אלו, וגם כאשר הדבר ניתן להיעשות, ישנה עדיפות לכהנים על פני לויים או ישראלים, ולטהורים על פני טמאים. הרב שלמה גורן זצ"ל (שהיה הרב הראשי לישראל) בספרו "הר הבית" מפרסם מכתב בו הוא התיר לחברי ועדת הפנים של הכנסת להיכנס להר הבית גם בלי הטהרה הדרושה, על מנת להפגין את שליטת ישראל במקום. כמובן, שהיתר זה לא נאמר לכל אדם, והוא שייך דווקא במקרים שישנה תועלת ניכרת מכניסה זו.

17. האם תוכל לפרט את מסלול העלייה להר?

תשובה: הכניסה כיום ליהודים מתאפשרת רק דרך השער הנקרא שער המוגרבים (או שער הרמב"ם), אליו מגיעים מהכניסה לרחבת הכותל מכיוון שער האשפות (כדאי להביא תעודת זהות). בכניסה להר הבית יש לפנות לצד ימין (משנה במידות ב,ג ורמב"ם בית הבחירה ז,ג), מיד אחרי המבנה הנמצא בצד ימין של הכניסה (מכונה 'מוזיאון האיסלאם'). ניתן להמשיך עד הפינה הדרום מערבית של הר הבית, ומשם לחזור לקו ישר אל מול שער הכניסה, ולהמשיך לאורך הצד הדרומי של ההר, עד שמגיעים לצד המזרחי. בצד המזרחי ישנה חשיבות גדולה, שהרי היו נוהגים להתכנס שם לתפילות ציבוריות בזמן המקדש, ואף היה איסור להקל ראש כנגד השער המזרחי של העזרה (ולדעת הרמב"ם בית הבחירה ז,ז איסור זה נוהג גם כיום). בצד זה יש ללכת בשביל הצמוד לחומה (ולא בשביל שלפניו, משום ששביל זה עובר דרך עזרת הנשים). מקובל לעצור באמצע השביל אל מול המקום המשוער של שער המזרח – שער ניקנור, שהיה שער הכניסה הראשי למקדש. ניתן לזהות את המקום על פי השביל המוביל מהצד המזרחי לכיוון הרמה, והקשתות הנמצאות על גבי המדרגות בצד זה. כאשר ממשיכים ללכת לאורך השביל המזרחי מגיעים למבנה הצמוד לכותל המזרחי, המכונה 'שער הרחמים'. אחרי שמקיפים מבנה זה מגיעים לצד הצפוני, וממשיכים ללכת בשביל שבצד זה עד שמגיעים לצד המערבי. את הסיבוב מסיימים בצד המערבי, ויוצאים מהשער המכונה שער השלשלת (או שער דוד). כמובן, שניתן להמשיך עד נקודת ההתחלה ורק לאחר מכן לצאת משער השלשלת, וניתן גם לצאת קודם לכן מאחד השערים האחרים, או לבצע שינויים אחרים במסלול, כל זמן שלא נכנסים למקום אליו הכניסה אסורה.

18. האם תוכל לספר מה רואים כאשר עולים אל ההר?

תשובה: הייתי רוצה לספר, שרואים את השכינה. שרואים את התגלמות הקדושה, וחשים את עליית המדרגה לקראת הגאולה. ואי אפשר לומר שתחושות אלו אינן קיימות. אולם לצערנו, העלייה אל ההר כיום נותנת לנו לראות את הגלות במיטבה. פרט לשוטר שהזכרנו המלווה אותך בעלייה זו, מלווה אותך גם ערבי איש 'וואקף', שמטרתו להפגין את שליטת עמו במקום. נמצאות שם בתדירות גבוהה קבוצות גדולות של ערביות הקוראות קריאות שונות כנגדנו. במקום פועל בית ספר ערבי, וילדים רבים משחקים כדורגל בכל רחבי ההר. גם קברות של ערבים רשעים נמצאים במקום (בשביל שכאשר "יבוא כל בשר" להשתחוות לפני ה', ככתוב בסוף ישעיה, יזכו לקיים גם את האמור שם בסמוך "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה").

אנו רואים את כיפת הסלע, העומד במקום בו צריך לעמוד בית המקדש, ואנחנו יודעים, כי כל מה שקורה מסביב הוא זמני, כי אנחנו זוכים להיות כאן, בהר שה' בחר. לפעמים אנחנו זוכים להתבודד עם ה', למרות שאנחנו מוקפים באנשים סביבנו. "מי שעלה ההר – לקדוש הוא נבחר" (הרמ"א בפתיחת ספרו "תורת העולה"; וכך אני מלמד את ילדי לשיר בתחילת החודש הקרוב "מי שנכנס להר..."). כאשר עולים בקבוצה, פעמים רבות אנו פורצים בריקוד של שמחה בהתרוממות רוח, ברגע שיוצאים מההר. אולם אנו גם מקיימים את האמור "וגילו ברעדה", ומזכירים לכל מי שלא ראה את המקום שלושים יום, כי עליו לקרוע את בגדו כאות אבל על החורבן. וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה כבר עתה בשמחתה הקרבה ובאה.

19. האם ישנן תפילות מיוחדות שכדאי לאומרן בהר?

תשובה: בדברי חז"ל אנו מוצאים כי היו מתכנסים לתפילות מול שער המזרח ואף היה נוסח מיוחד לתפילות המתקיימות שם (ראה בתענית טו,ב-טז,ב). לצערנו השלטונות כיום אינם מאפשרים להתפלל בהר באופן מסודר, ואף אינם מרשים להכניס ספרים או דפים שיש עליהם תפילות. ניתן לומר מזמורי תהילים בעל פה (רצוי באופן שהשוטרים והערבים המלוים לא ירגישו), או לקרוא מתוך האייפון.

ישנם מספר פסוקים שיש לומר כשרואים את ירושלים בחורבנה ואת המקדש בחורבנו: "ציון מדבר היתה ירושלים שממה. בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה. העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו עד מאוד?" (ישעיה סד,ט-יא; על פי הגמרא מועד קטן כו,א ושו"ע או"ח תקסא,ב). וכן יש לומר מתהילים מזמור עט ("מזמור לאסף" ב"ח או"ח סימן תקסא בשם ליקוטים ומביאו המשנה ברורה). נראה כי יש מקום גם לומר מזמור קכב ("שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", ובסוכות כדאי לומר את כל שירי המעלות). 

כשרואים את הגויים ואת הבית בו הם מתכנסים יש לומר "בית גאים יסח ה'..." (משלי טו,כה; על פי הגמרא ברכות נח,ב ושו"ע או"ח רכד,יא – ויש מקום לומר זאת על כל בית של גויים). כשרואים קברות של גויים (גם כאלה יש בהר הבית – בצד המערבי) יש לומר "בושה אמכם מאוד חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה" (ברכות שם ושו"ע שם סעיף יב). 

ביציאה מההר יש להסתובב, להפנות את הפנים לכיוון מקום המקדש, ולומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך. ושם נעבדך ביראה, כימי עולם וכשנים קדמוניות".

בברכת בנין המקדש,

הלל בן שלמה