מכה קשה ואנושה לר' שמואל אויערבך הוא נכנע וקיבל על עצמו את הנהגת מרן הגראי"ל ואף נאלץ לקבל את ההחלטה כי מתייצבים בלשכת הגיוס - שחטו אותו שחיטת גלאט

כששמענו כי ר' שמואל אויערבך מבקש להגיע זה היה מוזר, מפני שברור היה כי אם הוא מגיע הוא חייב לקבל על עצמו את ההחלטות מה שיחליטו ברוב וברור לו כי איו רוב לעמדותיו הפראיות במיוחד לאותה עמדה האוסרת על בחורי ישיבה להתייצב בפעם הראשונה בלשכת הגיוס. אבל ככל הנראה הוא הבין כי אם הוא מחוץ לתמונה הוא איבד את כל עולמו ולכן הוא נאלץ היה לבלוע ולהודיע כי הוא מקבל את ההחלטות כפי שיחליטו ויודע אני כי הביאו לו לראות את ההחלטות שכבר סוכם עליהם עוד בטרם הישיבה ושם היה כתוב במפורש כי מתייצבים בלשכת הגיוס

התירוץ של שמואל אויערבך ששם כתוב כי ההחלטה היא עד לחקיקת החוק עצמו, אבל טפשי הוא לטעון את הטענה הזו מפני שעמדת שמואל אויערבך שאף הרבה לפני שחוקקו אסור היה להתייצב שם

אבל זה כלום לעומת החלק האחר והחשוב הרבה יותר. למי שאינו זוכר נזכיר כי הסיבה מדוע שמואל אויערבך החרים בשעתו את 'מועצת גדולי התורה' מפני שהוא לא קיבל את הנהגת הרב שטיינמן הוא רצה שותפות בהנהגה שיתחלקו, הוא יישב לצידו ובתחומים מסויימים הוא הקובע. אף אחד לא הסכים, ואז הוא עבר לנושא אחר של מי שיהיו חברים במועצת הוא הטיל וטו על ר' בערל פוברסקי, וכשהרב שטיינמן אמר לו כי ר' בערל יהיה חבר במועצת בכל מחיר אז הוא תבע שיצרפו את המחבלים שלו ואמרו לו בשום אופן לא ומאז הוא מחוץ למשחק

והנה פתאום הוא מודיע כי הוא יכול לבא לישיבת מועצת ולקבל את הנהגתו של ר' אהרן לייב ולקבל את הכרעות המועצה, מה קרה ממתי מותר לו לקבל את הנהגתו של ר' אהרן לייב?

אבל מה לא עושים למען הכבוד או יותר נכון למען אי הכבוד כי במקרה הזה אם לא היה מגיע הוא לא היה נחשב יותר בין הגדולים הוא היה נמחק נאלץ היה לעבור לעדה החרדית או נטורי קרתא, אז הוא ביקש להציל את עורו והגיע, אבל למד כאן להבין איך שהוא התדרדר ונפל, מכינוסים כאלו שהוא יושב ראשונה במלכות כפי שהיה בכינוס הראשון בשעתו כשהכתירו את ר' אהרן לייב הוא ישב שני לו, ואף נשא את נאום הנעילה, ואילו הפעם זרקו אותו לפינה (לעיר ה)נידחת ולא שמו עליו כלל

ככה זה כשמשתוללים ועושים צעדים בלי מחשבה ובלי חשבון, היום הוא למד על בשרו עד להיכן התדרדר מעמדו בעולם הישיבות ובעולם החרדי