מאת מנחם מן
השבוע הזה, במחילה מכבודכם, הוא השבוע שכל כותב טור או בעל דעה מחכים
לו. לא רבים יודעים, אך תפקידו של בעל שש מאות מילה ומעלה, דורש ממנו לא מעט ריכוז
וחיישנים מיוחדים. התובנה הזאת של יצירת "יש מאין" טרם פוצחה והרי היא
קשה מנשוא. משכך, התבטאויותיה האומללות של נגידת בנק ישראל, נפלו על לבלרי המגזר
כפתיתי שלג צח ביום קיצי מחניק (פתיתי שלג, כן? גרם אחד לא יותר מזה). ההסתערות על
דבריה של הנגידה הייתה אם כן מתבקשת ובצדק, השאלה הייתה מעתה רק הניסוח או הצורה
שבה תוגש מנת ההלם והזעזוע מדבריה. לא דומה נושא שיש להפשיטו, לאי שומם ונטול מלל
שיש להלבישו. ואכן, החוצפה גדולה. לא משנה מי אתה ומה מעמדך, אין זה חשוב מהי מידת
חכמתך או מהי כמות האינטליגנציה שבראשך, כל משפט גזעני ואנטישמי, אחת דתו להינצר
בלב - אם בכלל, ואוי לו אם יאמר. העזות הזו, שבה כל בעל פה יכול להוציא שטף מילולי
מפיו המלא בארס בשנאה ובהסתה כנגד ציבור שלם (רק אם הוא חרדי, כמובן) מבלי לחשוש
למעמדו או לפרנסתו, ראויה לכל גינוי. אין זה הגיוני, וזה אפילו מקומם, כי דווקא
במדינת היהודים יוכל כל בר דעה להשתלח השתלחות חסרת כל רסן בציבור החרדי ויונח לו.
התביעה אם כן אינה דווקא על פלוג האומללה או על מחשבותיה הגסות, התביעה צריכה
להיות על מדינת ישראל ככלל, שבה אמירות מסוג זה לא מגונות ע"י הממשלה או
העומד בראשה. בוז לה לקרנית, בוז למעמדה ובוז לה למדינה הגאה בה.
אבל, אם יורשה לי, הייתי מבקש להציע דווקא פן אחר, שמשום מה לא מוכר
בציבור החרדי כהתייחסות נאותה למשפטים מסוג זה. בואו נצא מנקודת הנחה כי המשפט
ההזוי הזה, האומר כי "כלכלת המדינה לא מתפתחת כדבעי בגלל הציבור החרדי בישראל
המתרבה יותר מדי" (עפ"ל) הייתה נאמרת לא מפיה של הנגידה הכבודה בעלת
התארים, אלא דווקא מפיו של יוצא דרום סודן המתארח בארצנו החמה, האם גם אז היינו
מתקוממים? האם גם אז היינו נזעקים בהלם תדהמה או בזעזוע? כמובן שלא. הוא הרי סודני
פשוט, פליט אומלל והכל לפי המבייש והמתבייש. ואם משפט כזה היה נאמר על ידי 'סניטר
בכיר' באחד מבתי החולים? ואם היה נשמע המשפט מפי 'ראש איגוד בעלי המוסכים'? ואם
מפיו של 'הווטרינר הממשלתי'? העיקרון ברור. הדברים מעליבים דווקא בגלל היחס
והחשיבות שאנו מקנים לנגידה הכבודה. ואכן, כבודה במקומה מונח, קרנית פלוג הינה
בעלת תואר אחד או שניים ולא בכדי נבחרה היא לנגידת בנק ישראל. עכשיו נעצור רגע,
אילו הפליט הסודני, ההוא מהדוגמא הראשונה, היה אומר את אותה התבטאות בהיותו שר
ונגיד אי שם בסודן, כנגד המגזר החרדי, היינו נעלבים? לא. למה? כי הוא עדיין סודני,
ומה לעשות, אנחנו בסדר דרגות ההיררכיה גבוהים ממנו בהרבה. אז פוצחה הנוסחה אם כן,
"היררכיה" זה כל הסיפור.
עכשיו תענו לי בכנות, מדוע קרנית פלוג נגידת בנק ישראל, ממוקמת גבוה
יותר מאתנו, הציבור החרדי, בסולם דרגות החשיבות? מי אמר, או מי בנה את הנוסחה
הקובעת כי כלכלן, בכיר ככל שיהיה, נחשב יותר מבן ישיבה צעיר בן שש עשרה? מי החליט
כי בסולם הדרגות עומד איש הנדסה בעל שלושה תארים לפני אברך עטור זקן מישיבת מיר?
והלא דינו ודרגתו של פרופסור לכימיה שווה בדיוק לזה של עמיתו הפרופסור למתמטיקה,
בעוד שברור לכולם כי המתמטיקאי בור ועם הארץ בכל הנוגע לכימיה או ביולוגיה ואילו
הכימאי אינו מודע כלל לנוסחה המדויקת של משפט פיתגורס. הבורות או חסרון המידע של
פרופסור א' בתורתו של פרופסור ב' אינה מורידה כי הוא זה מחשיבותו במה שהוא.
האם קרנית פלוג נגידת בנק ישראל יכולה לעמוד מול רמת ידיעותיו של
הבחור בן השש עשרה? האם הפרופסור המכובד מר דן שכטמן יכול להתמודד מול קושיה
בתלמוד של אברך צעיר בן עשרים ואחת? ברור שלא. ילד חרדי, קטן בן עשר, יודע ומבין
יותר, בתורת ישראל ובמנהגי ישראל, מכל בעל תואר או שלושה במגזר החילוני. אז מי קבע
את סולם ההיררכיה? מי החליט כי "תלמוד ותורת ישראל" חשוב פחות, הרבה
פחות, ממנהל עסקים? מי הוא החצוף השרירותי שקבע כי מנהגי ישראל שווים פחות מפחמן
דו חמצני?
חרדים, צאו מהבושה.

ראשית, לבורותו של הכותב מר מנחם מן, המשתמש בדוגמה לפיה פרופסור לכימיה אינו יודע את משפט פיתגורס. כל פרופסור לכימיה, וכמעט כל בוגר בי"ס תיכוני ומעלה, יודע מהו משפט פיתגורס. מן הראוי שמר מן יתייעץ עם חרדים בעלי השכלה נרחבת, כגון פרופסור ישראל אומן, לפני שיציג את בורותו ברבים.
השבמחקשנית, כל פרופסור במדעי הטבע מכיר במדה מסוימת, אם מעט ואם הרבה, תחומים אחרים באותם מדעים - הרבה מעל רמת "משפט פיתגורס".
ושלישית, יפנה נא מר מן, ועמו רבים עד מאד, אל דברי בגאון מוילנא זיע"א ואולי יחכים.
ובהתנצלות על שעברתי על "אל תען כסיל כאוולתו" אסיים.