גירסתו של הגבר הנאלץ לגרש שלא מרצונו

בס''ד            שלום רב לאוהבי תורתך.                      ע.מ.ע.י.ש.ו.

אני פונה לכל מי שיראת ה' בו,  לכל קהל ישראל בכל אתר ואתר.

ברצוני להעלות על הכתב מה שעברתי על גופי כאן בארץ הקודש בארץ ישראל .

אני הח''מ פנחס גפנר, אב לשישה ילדים, 5 בנים ובת, נאלצתי מפחד איומי בית הדין הרבני והשלטונות הארורים פה בארץ ישראל לשחק משחק של מתן גט מאוס אך ורק כדי להיפדות ממאסר שכלאו אותי דייני בית הדין ע''י קלגסי המשטרה, שלא כחוק, וכמובן שלא על פי התורה הקדושה.

הדבר התבצע בהתייצבותי לדיון ביום ה' כ''ז חשון תשע''ד בבית המשפט בעניין דירת המגורים המשותפת לי ולאשתי. אשתי ביקשה פירוק שיתוף, בכניסתי לדיון מתייצבים שני שוטרים בפתח הדלת ומבטיחים לדעת שאני יגיע לדיון בבית הדין שאמור להתקיים באותו יום לסיום הדיון ליוו אותי שני כלבי השמירה שחס ושלום לא אברח (כאילו היה פעם שברחתי מדיונים) דיון האחרון שהתקיים ביום ה' ו' חשון תשע''ד לא התייצבתי משני סיבות, האחד העו"ד העבריין שמואל גרוס שייצג אותי בדיונים תמורת כסף מלא לכל דיון, טמן לי מלכודת. הכשיל אותי במכוון והודיע לי בהודעה כתובה "שים לב שזו הזמנה לגט אז זה שיקול שלך אם להגיע או לא להגיע". בשיחת טלפון ששאלתי מה פשר כוונתו אומר לי הנבזה הזה, הדיין אפילו אינו שייך להרכב שלך תחליט מה אתה עושה. בנוסף ערב לפני הדיון בשטומ''צ בני בכורי התארס והשמחה הסתיימה מאוחר, שני הדברים הללו היו הסיבה לאי התייצבותי לדיון למחרת על הבוקר. ועל כך ניתנה החלטה שבפיקדון של 5000 ש''ח אתייצב לדיון שנקבע שבועיים לאחר מכן. הדיון שאליו ליוו אותי כלבי השמירה שני שוטרי המשטרה.

שמואל גרוס מצא תירוץ להיעלם מהדיון בתירוץ כלשהו על אבא זקן שלו, שאינו יכול להישאר לייצג אותי בדיון הקריטי הזה.

דייני בית הדיין הרבני ירדו עלי שזלזלתי בכבודם שלא התייצבתי לדיון והחליטו בדעת רוב לעצור אותי ל-14 יום עד לדיון הבא לחיוב גט. לא עזרו הפצרותיי ובקשותי אני הגעתי מתוכנן על סמך שיש מי שמייצג אותי, והשפל שמואל גרוס לא רק השאיר אותי בדד אלא מתברר שנתן יד לצד שכנגד להוציא לפועל את המעצר הזה שהיה אסור על פי חוק ורק במעורבותו של ''הדיין'' מרדכי רלב''ג הוציא לפועל את המאסר ובהחלטה שטנית ניתנה האפשרות לפדותי בסך 100,000 ש''ח כדי להבטיח את התייצבותי לדיון בסיום ה14 יום.

הדיינים הרשעים הללו במכוון סחבו את הזמן כדי לגרום שהערב יגיע ואז יהיו בטוחים שאני יישאר במעצר כל השבת וכך היה. נשארתי עצור בכלא שקמה באשקלון עד ליום שלישי ללא בגדים ומלבושים של שבת. אוכל כשר סירבו לתת לי כי נקלטתי בשערי הכלא כסרבן אשר אינו זכאי לאוכל כשר כך במהלך ימי שהותי שרדתי בתקווה שהקדוש ברוך הוא יעזור לי ולא חס ושלום אצטרך לאכול טריפות כדי לשרוד. כאשר החלטתי שאין טעם להמשיך לתת לילדים שלי לסבול, ומשפחתי הכינו סכום של 250,000 ש''ח (למקרה שהדיין רלב''ג יעשה את כל הטריקים כדי שאני יישאר עצור).

השתחררתי בערבות של 100,000 ש''ח שהופקד בקופת בית הדין והגעתי ביום ג' ב' כסלו תשע''ד לדיון מוקדם והודעתי לידידי ורעי שהגיעו לפדותי מבית האסורים א.פ.ויזל, א.זולדן, מ.גרינבוים, ש.גפנר, א.וינר, שאני יעשה משחק של מתן גט רק כדי להיפדות ממאסר והודעתי לכולם שאינו שווה כל המעשה הזה ואינו מרצוני. שניים מאלו יעצו לי שלא להשתמש במילה כופין אותי כי יש סיכוי שיחזירו אותי חזרה לכלא, הדיין צדוק ביקש לדעת מה קרה שהחלטתי לשנות את מחשבתי הסברתי לו שאין זה רצוני לתת גט ואין כל ערך למתן גט שכזה אך כדי להיפדות מבית האסורים אין לי ברירה אני יעשה מה שאתה אומר לי ללא רצוני הפנימית, בכל הכוונות כיוונתי שלא יהא חל שום פרט ממה שאני עושה ועד כדי כך שהצלחתי להשחיל בלחש אינה מגורשת ואינה מותרת לכל אדם, והוספתי ודיברתי על ליבה של אשתי שעל אף מה שעברתי אני אהבתי אותה אוהב אותה ויאהב אותה תמיד, ומקומה שמור אצלי לעד.

הדיין ביקש ממני לבטל נדרים לא הסכמתי והתחייבתי שאין אני משנה את דעתי ע"י איומים כאשר ראיתי שאין ברירה הודעתי שוב שכל מה שאני עושה הוא שלא מרצוני ואם הדיין רוצה דווקא שאומר אחריו אני יאמר כמו תוכי. עשיתי צחוק מכל מה שאמרו לי לומר, לסיום ההצגה הודעתי בקול גדול והיה אם חס ושלום יגיע מצב שלא יהיה ברירה ושאני באמת ירצה לגרשה אז אני יבקש לעשות את מה שצריך ברצון. העיקר שיצאתי לחופשי מבית האסורים העדפתי לעשות צחוק ממצוות הגט שיהיה בעבירה מאשר להגיע חס ושלום להיכשל באכילת מאכלות אסורות כדי להתקיים, ולחיות כגוי, ומי מדבר על המצוקה שהייתה יכולה לפגוע בי אם לא היו פודים אותי בכסף, זה מה שרצו הדיינים האכזרים והרשעים שהקדוש ברוך הוא בטוח יבוא עימם בחשבון על דרכם הרעה בהריסת בית בישראל, אנשים שאינם הגונים שלא ניסו כהוא זה להציל את הטוב שהיה ורק טיכסו עצה איך אפשר להרוס ולעקור את התקווה שחס ושלום לא יקום וישתקם מה שנחרב במו ידיהם וכל המדובר הוא על מצב שלא היה אף פעם תיגרה או מכות בין בני הזוג וסך הכל בסיכומים דעת הרוב היה, שאי אפשר לחייב על פי תורה את הבעל לגרשה ודעת מיעוט (רלב''ג) שטען טענות נבל שלא היו ולא נבראו כדי לשנות את פסק ההלכה, וטענתו הייתה שמדין צדקה עבר זמן 5 שנים ואין סיכוי, לאחר מכן שודרג ההחלטה לחיוב ללא כל שינוי בנסיבות, ורק הם בית הדין הוא האשם היחיד בפילוג וריחוק הזמן הגדול בין הבעל האישה.