האם המדיניות של טראמפ מנעה את חיסול איראן והביאה למפלה פוליטית וביטחונית?

 

האם המדיניות של טראמפ מנעה את חיסול איראן והביאה למפלה פוליטית וביטחונית?

הדיון הציבורי סביב המצב הביטחוני והמדיני של מדינת ישראל מציג תמונה מורכבת ומדאיגה, המעוררת בקרב גורמים שונים תחושה קשה של אובדן ריבונות. לפי ניתוח המציאות הנוכחית, ישראל מובלת ומנוהלת דה-פקטו על ידי תכתיבים של מדינות זרות, תוך תלות גוברת ואסטרטגית בגורמים אזוריים. התחושה בקרב מבקרי המדיניות הנוכחית היא שההחלטות הגורליות ביותר לגבי עתיד המדינה אינן מתקבלות עוד בירושלים, אלא בבירות זרות המכתיבות את קצב הלחימה ואת גבולות הגזרה.

במוקד ביקורת זו עומדת אצבע מאשימה ברורה כלפי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. יש קשר ישיר בין תוצאות המערכה לבין המדיניות שהוביל. על פי הטיעון המרכזי. טראמפ אשם בכך שעצר את המלחמה ומנע הכרעה מוחלטת מול טהרןץ אילו היה פועל באופן נחרץ ומחסל את איראן ואת האיומים הראשיים שלה כבר לפני שמונה חודשים, המזרח התיכון כולו היה משתנה, והוא עצמו היה מנצח ניצחון מוחץ בבחירות.  דשדוש המערכה ועצירתה בטרם עת הם שהובילו לטלטלות הפוליטיות חסרות התקדים, כולל המפלה בקלפיות בארצות הברית והחלשת מעמדו של בנימין נתניהו בישראל

פסק הזמן והסרת הלחץ הצבאי אפשרו לאיראן להזרים סכומי עתק, בהיקף של מיליארדים, כדי לממן, לחמש ולשקם את שלוחותיה באזור. הכספים הללו, הזורמים ללא מפריע, משמשים לבניית כוח צבאי מאיים שמטרתו לערער את היציבות הפוליטית והביטחונית של המערב כולו, ובמיוחד להביא לנפילתם של ראשי הממשל בירושלים ובוושינגטון. התוצאה הישירה של הזרמת המשאבים הזו היא התעצמות מחודשת של ארגוני הטרור המקיפים את גבולות ישראל.

המצב הביטחוני הנוכחי מוגדר על ידי מומחים ואנשי ביטחון רבים כקריטי וכמהווה סכנה קיומית. החשש המרכזי הוא שעצירת הלחימה והשלמה עם המציאות הנוכחית אינן מביאות שקט, אלא מכינות את הקרקע לאסון הבא. ישראל, על פי אזהרות אלו, ניצבת כעת בפני איום ממשי של "שביעי באוקטובר" חדש – אלא שהפעם הוא עלול להיות רחב, מתואם ומסוכן בהרבה מקודמו. מול ציר איראני מחוזק, חמוש ובעל תעוזה רבה יותר, ישראל נדרשת לחשב מסלול מחדש בדחיפות, להחזיר לעצמה את היוזמה ההתקפית, ולהשתחרר מהכבלים הדיפלומטיים שמונעים ממנה להגן על אזרחיה בכוחות עצמה ובמלוא העוצמה.