*אל תמכרו את הבכורה!*
מאת הרב אליעזר שמחה ווייס
בפרשת תולדות אנו קוראים על מכירת הבכורה של עשו ליעקב תמורת נזיד עדשים. עשו חוזר מן השדה עייף ורעב, רואה את התבשיל שהכין יעקב, ומוכן לוותר על דבר יקר וחשוב כל כך תמורת סיפוק מיידי של רעבונו.
עשו מסביר את מעשיו במילים: "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (בראשית כה, לב). באותו רגע הוא רואה לנגד עיניו רק את הצורך המיידי. הוא אינו חושב על העתיד, על משמעות הבכורה ועל מה שהוא מאבד. הוא מוכן לוותר על נכס גדול וקבוע תמורת דבר קטן וחולף.
הסיפור הזה אינו רק סיפור על עשו ויעקב. הוא מלמד אותנו לקח חשוב על אחריות ועל מנהיגות, ובייחוד על האחריות המוטלת על מי שמייצג ציבור של שומרי תורה ומצוות.
המצב שבו נמצאים כיום בני הישיבות ומשפחותיהם הוא בלתי נסבל. אי אפשר להשלים עם המצוקה, עם חוסר הוודאות ועם הפגיעה המתמשכת בלומדי התורה ובמשפחותיהם. חובה למצוא פתרון אמיתי שיאפשר את המשך לימוד התורה ויגן על מעמדם של בני הישיבות.
אבל דווקא משום שהמצב קשה כל כך, אסור להסתפק בסיסמאות או לחזור שוב ושוב על דרכים שכבר לא הוכיחו את עצמן. המאמצים שנעשו עד כה לא הצליחו להביא לפתרון המיוחל, ולעיתים אף הובילו לתוצאות הפוכות. אין פירוש הדבר שצריך להתייאש, אלא שצריך לחשוב מחדש, לבחון את הדרך ולמצוא דרכי פעולה אחרות.
"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ" (משלי כד, ו). הפסוק מלמד אותנו שלא די ברצון טוב. דרושים חכמה, שיקול דעת, עצה ותכנון. אין שום מצווה לחזור על דרך שנכשלה רק מפני שכבר התרגלנו ללכת בה.
לשם כך דרושה הנהגה אמיתית. הנהגה שמבינה את גודל השעה, שמכירה במצוקת בני הישיבות ומשפחותיהם ושאינה מוכנה להשלים עם מצב בלתי נסבל. סבלנות כלפי מצב כזה אינה בהכרח מעלה או מידה טובה. היא עלולה להפוך לחולשה. הציבור זקוק למנהיגים שידעו לפעול באחריות, באומץ ובתבונה.
כמובן, מותר וצריך לנהל משא ומתן. אפשר לדון בהסדרים הנוגעים לשירות הצבאי, לתמיכה במוסדות התורה, לשמירת השבת ולענייני כשרות. אלה נושאים מעשיים שבהם נציגי הציבור צריכים לפעול כדי להגן על צורכי הציבור ועל האפשרות לקיים חיי תורה ומצוות.
אבל יש גבול ברור למשא ומתן. אסור שהרצון להשיג פתרון בנושא אחד יגרום לנו להתעלם ממחיר כבד בנושאים אחרים. יש מפלגות שהציגו בפומבי עמדות ותוכניות לשינויים מרחיקי לכת בענייני שבת, כשרות, נישואין, גיור ומעמדם של מוסדות הדת. אלה אינם עניינים שוליים, אלא יסודות הנוגעים לאופייה היהודי של מדינת ישראל וליכולתו של כל יהודי לחיות כאן חיים של תורה ומצוות.
אי אפשר להתייחס לעמדות כאלה כאילו נעלמו. אין די בכך שבשעת משא ומתן נאמרות מילים מרגיעות או ניתנות הבטחות. אדם אינו משנה את השקפת עולמו מן הקצה אל הקצה רק מפני שהדבר מועיל לו באותו רגע.
*כאשר בעבר נשמעו מפי אנשים מסוימים אמירות קשות, שלפיהן בני הישיבות נושאים באחריות למותם של חיילים, עלינו לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: האם אותם אנשים שינו באמת את השקפת עולמם*?
*יש כאן שתי אפשרויות, ושתיהן מחייבות זהירות. אם הם אכן האמינו בדברים שאמרו, מדוע שנניח שדעתם השתנתה לפתע? ואם לא האמינו בהם, אלא השתמשו בכאבם של החיילים ובצערן של המשפחות השכולות לצורך מאבק פוליטי, הרי שמדובר בדבר חמור לא פחות. כאבם של החיילים ומשפחותיהם אינו כלי לניגוח פוליטי*.
על כך נאמר: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" (ירמיהו יג, כג). אין פירוש הדבר שאדם אינו יכול להשתנות. אדם יכול לתקן את דרכיו ולשנות את דעותיו. אבל אין לנו רשות לבנות את עתידנו על ההנחה הנוחה לנו שאנשים שינו את השקפת עולמם, כאשר לא ראינו לכך הוכחה ממשית.
יש הבדל גדול בין הבטחה לבין ערבות, ויש הבדל גדול עוד יותר בין ערבות לבין יכולת אמיתית לקיים את הדברים. גם אדם שרוצה לעזור אינו בהכרח שולט בכל הגורמים. הוא יכול להבטיח, אך האם הוא שולט בכל חברי הקואליציה? האם הוא יכול להבטיח כיצד יצביעו כל חברי הכנסת? האם הוא שולט במערכת המשפט, בבתי המשפט ובכל הגורמים שיכולים להשפיע על התוצאה?
צריך לשאול לא רק מי מבטיח לנו, אלא גם על מה בדיוק הוא יכול להתחייב, ומה יקרה אם לא יצליח לקיים את הבטחתו. הבטחה שאין מאחוריה יכולת ממשית לקיים אותה אינה ערובה לדבר.
יש גם סכנה נוספת שאסור להתעלם ממנה. כאשר נציגי ציבור נכנסים לממשלה ומקבלים תפקידים והשפעה, עלול להיווצר מצב שבו עצם השמירה על המעמד הפוליטי הופכת למטרה בפני עצמה. הרצון לשמור על תפקיד, על כוח ועל מקום סביב שולחן קבלת ההחלטות עלול להשפיע על שיקול הדעת. לפעמים אדם משכנע את עצמו שהוא חייב להתפשר מעט היום כדי שיוכל להשיג יותר מחר. אבל כשהמחר מגיע, הוויתור הזמני כבר עלול להפוך לעובדה קיימת.
כאשר לממשלה יש רוב של שישים ואחד חברי כנסת, יחסי הכוחות עלולים להשתנות. מי שזקוק לקולות כדי להקים ממשלה עשוי להיות מוכן להבטיח הרבה לפני הקמתה. אבל לאחר שהממשלה קמה ויש לה רוב, כוח המיקוח של מי שקיבלו את ההבטחות עלול להיחלש מאוד. ואז עלולה להתממש הסכנה האמיתית: חוק הגיוס לא יעבור, מצוקתם של בני הישיבות תימשך, אבל חוקים אחרים, הפוגעים בשבת, בכשרות, בנישואין, בגיור ובחיי התורה בארץ ישראל, דווקא יעברו.
זהו חשש שאסור לזלזל בו. אין די בשאלה מה מבטיחים לנו לפני הקמת הממשלה. צריך לחשוב גם מה יקרה לאחר הקמתה, כאשר יחסי הכוחות ישתנו וכאשר מי שנתן את הבטחותיו כבר לא יהיה זקוק לאותם קולות.
מי שזכה לייצג ציבור של שומרי תורה ומצוות חייב לזכור שאין לו רשות למכור את עקרונות התורה תמורת נזיד עדשים פוליטי.
הבכורה אינה רכושו הפרטי של נציג ציבור. הוא אינו רשאי לוותר על עקרונות יסוד של התורה בשם הציבור רק מפני שהדבר עשוי להביא הישג פוליטי זמני. הוא נבחר כדי לייצג את הציבור ולדאוג לצרכיו, ולא כדי לסחור בערכים שעליהם מושתתים חייו.
אין פירוש הדבר שאסור להתפשר בעניינים מעשיים. בחיים הציבוריים יש צורך בפשרות, במשא ומתן ובהסכמות. אבל צריך לדעת להבחין בין פשרה מעשית לבין ויתור על עקרונות. אפשר לדון בדרך שבה משיגים מטרה, אך אסור לוותר על המטרה עצמה. אי אפשר להכשיר כל דרך בטענה שהתוצאה הרצויה מצדיקה אותה.
חז"ל במסכת עבודה זרה (כה ע"א) מכנים את ספר בראשית בשם "ספר הישר". הנצי"ב, בהקדמתו לפירושו "העמק דבר", מסביר שספר בראשית נקרא כך משום שהוא מספר על האבות הקדושים, שהיו ישרים בהליכותיהם וביחסם גם כלפי מי שלא חשבו כמותם. הישרות הזאת הייתה יסוד גדול בבניין האומה.
מנהיגות אמיתית נבחנת לא רק ביכולת להשיג הישגים, אלא גם ביכולת לעמוד על עקרונות ולא לוותר עליהם בשעת לחץ. לא כל הצעה מפתה היא הצעה טובה, ולא כל הישג פוליטי הוא הישג אמיתי. לפעמים מה שנראה כהצלחה באותו יום עלול להתברר כהפסד לדורות.
המאבק למען בני הישיבות הוא חשוב וחיוני. צריך למצוא לו פתרון, וצריך לפעול בכל דרך נכונה וחכמה כדי להקל על המצוקה. אבל אסור שבדרך לפתרון נאבד דברים שאי אפשר יהיה להשיב. אסור שנמצא את עצמנו במצב שבו לא השגנו את מה שביקשנו, ובינתיים ויתרנו על דברים חשובים הרבה יותר.
הבכורה שלנו היא התורה, קיום המצוות והאחריות להעביר את דרך התורה לדורות הבאים. אלה אינם קלפי מיקוח. אין למכור אותם ואין להחליף אותם בהבטחות שייתכן שלא יתקיימו.
עשו ראה את הרעב של אותה שעה ושכח את ערכה של הבכורה. עלינו ללמוד מן הטעות הזאת. מנהיגות אינה נמדדת רק במה שהיא מצליחה להשיג היום, אלא גם במה שהיא מסרבת למכור למען הישג חולף.
*אל תמכרו את הבכורה תמורת נזיד עדשים*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.