הקונספציה המסוכנת של מפקד הכניעה: מדוע גדי איזנקוט חייב לעבור פוליגרף מיידי על קשריו החשאיים עם מדינות זרות?

 

הקונספציה המסוכנת של מפקד הכניעה: מדוע גדי איזנקוט חייב לעבור פוליגרף מיידי על קשריו החשאיים עם מדינות זרות?

הציבור הישראלי אינו יכול עוד לעצום עיניים מול מה שנראה כחתירה שיטתית תחת אושיות הביטחון של המדינה. בעוד שופרות התקשורת מנסים להכתיר את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט כמועמד לגיטימי להנהגת המדינה, בכירים בימין שמכירים את האיש ופועלו לאורך שנים ארוכות מטילים פצצה פוליטית וביטחונית: הדרישה החד-משמעית לערוך לאיזנקוט בדיקת פוליגרף מקיפה ופומבית בנוגע לקשריו, פגישותיו ומחויבויותיו לגורמים ומדינות זרות. הגיע הזמן לקרוע את מסכת ה"ממלכתיות" ולחשוף את האמת המרה מאחורי מי שמוביל קו רופס ומסוכן לעתיד העם היהודי בארצו.

ציר וושינגטון-תל אביב: מה קרה מאחורי הקלעים של ממשלת החירום?

התמיהה הגדולה ביותר, שחייבת להדליק נורות אדומות אצל כל אזרח חרד לגורל המדינה, היא התנהלותו המקוממת של איזנקוט בעיצומה של מלחמת הקיום הנוכחית. הצטרפותו לממשלת החירום הלאומית התבררה כתרגיל פוליטי קצר מועד, אך פרישתו המהירה – חודשים ספורים לאחר מכן, בעיצומם של קרבות עקובים מדם – הותירה סימני שאלה מחרידים.

לפי עדויות של בכירים המעורבים בנעשה, הפרישה הזו לא נולדה בחלל ריק. היא התרחשה בסמיכות מחשידה ביותר לסדרת פגישות חשאיות ורשמיות שקיים איזנקוט עם אנשי ממשל ביידן האמריקאי. הציבור זכאי וחייב לדעת: האם פוליטיקאי ישראלי, רמטכ"ל לשעבר, קיבל תכתיבים מגורמים זרים? האם הובטחו לו הבטחות פוליטיות בתמורה להפלת הממשלה או לעצירת הלחימה בדרום ובצפון? דרישת הפוליגרף היא אינה גחמה – היא כלי סינון קריטי מול מי שנחשד בהעדפת אינטרסים של בירות זרות על פני ביטחון תושבי שדרות, אופקים וירושלים.

מאלאור עזריה ועד שבעה באוקטובר: האדריכל של צבא רופס

איזנקוט אינו פנים חדשות במערכת הכשלונות הביטחונית. הוא אחד האבות המייסדים של קונספציית הכניעה וההכלה. בתקופת כהונתו כרמטכ"ל, הוביל איזנקוט את התפיסה האומללה של "צבא קטן, טכנולוגי וחכם" – מילים מכובסות להקטנת הכוחות, לביטול חטיבות לוחמות, ולהסתמכות עיוורת על גדרות ומצלמות. הרוח המפקדת הזו, שדגלה בקניית שקט זמני בכסף קטארים ובהכלה של "טפטופי" רקטות, היא התשתית הרעיונית הישירה שהובילה למחדל הנורא ולטבח המזעזע בשביעי באוקטובר. יורשיו בפיקוד צה"ל רק המשיכו את התלם המעוות שהוא חרש.

הציבור הישראלי זוכר היטב כיצד סירס איזנקוט את רוח הלחימה של חיילי השטח בפרשת החייל אלאור עזריה. במקום להעניק גב ברור ללוחמים מול מרצחים שפלים, בחר איזנקוט להקריב חייל בשטח על מזבח התדמית הבינלאומית והמוסר המעוות של בג"ץ והתקשורת. המערכת בראשותו שידרה ללוחמים: עדיף שתהססו, עדיף שתסתכנו, ובלבד שהעולם הליברלי יהיה מרוצה.

"הבא להורגך – תגיש לו את הצוואר לשחיטה"

שיא השבר הרוחני והמוסרי של איזנקוט התבטא באמירתו ההרסנית, שנחרתה ככתם בל יימחה: "צה"ל לא מכיר את הסיסמא הבא להורגך השכם להורגו". הרמטכ"ל דאז קם ועירער בפרהסיה על יסוד הלכתי מובהק, דין תורה מפורש בגמרא שנועד להגן על חיי ישראל מפני הקמים עליהם.

במחי יד, הפך איזנקוט את ציווי התורה הקדושה ל"סיסמא" נחותה. בהתנהלותו הוא טבע את מה שניתן לכנות "סיסמת איזנקוט": במקום להשכים ולהשמיד את האויב הרצחני ללא פשרות וללא היסוס, הגישה שלו ושל חבריו לקונספציה אומרת למעשה – הבא להורגך, תגיש לו את הצוואר לשחיטה, תכיל את האירוע, ותפנה למועצת הביטחון של האו"ם.

לאדם עם רקורד כזה של כשל ביטחוני, רפיסות ערכית וקשרים תמוהים ומדאיגים עם גורמי ממשל זרים, אין שום זכות לגעת בהגה השלטון של מדינת ישראל. הימין והציבור הישראלי חייבים להציב קו אדום מוחלט: בדיקת פוליגרף מיידית ושקיפות מלאה על כל פגישותיו הבינלאומיות, או הדחה מוחלטת מהחיים הציבוריים.