רגעי השבוע - פרשת קרח

 רגעי השבוע - פרשת קרח

 

הניגון העתיק שחשף דלת שנפתחה ברגע האחרון / הגילוי של הילד שעמד תחת הזרקורים וריגש המונים בקולו / מדוע ציוותה התורה על האדם לעזוב את אביו ואת אמו? / ההתחלה במוסקבה והסיום המרגש בפנמה

 

 

א. בחכמה פותח שערים

 

הוא סיים להסביר ברוסית לאב והבן את סדר התפילה, והוא עומד כבר מוכן בעצמו לתפילה. לפתע קיבל פנייה דחופה לשגר ברכה מצולמת, לכבוד בר-מצווה שתיערך בערב במוסקבה. כעת זה הזמן לקיים בהידור "ואהבת לרעך כמוך", כפי שכותב רבנו הזקן בסידורו לפני תפילת שחרית. לבקשתו נעמדתי לצלמו, מסביר שהוא כאן קרוב לאוהל הרבי לרגל ג' תמוז, בין רבבות מתפללים מכל העולם, ושולח לנער בר-המצווה את מיטב הברכות ולהוריו לרוות ממנו נחת יהודי. 

 

ועד ששליח הציבור החל את התפילה, נהפכו הדקות הספורות להתוועדות חסידית זוטא. וכך סיפר לי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, מעשה שקשור לאוהל הסמוך ונראה:

 

"לפני מספר חודשים, התארחתי בשבת במקום כלשהו, ומסביבי ישבו גוונים שונים של יהודים. לפתע שמעתי קול חרישי, כמעט נבלע בהמולת סעודת השבת, אך צליליו של הניגון העתיק, ניגונו של ה'צמח צדק', פילחו את חלל האולם בו ישבתי, סופג את אווירת קדושתה של השבת ומקשיב לקול הניגון מעומק נשמתו של היהודי הבלתי מוכר. 

 

הטיתי את מבטי אליו, ובסיום שירתו פניתי אליו ואמרתי לו: 'עם חיבור פנימי כזה לניגון, מקומך באוהל הקדוש של הרבי'. הוא הישיר אליי מבט, חיוך קל עלה על שפתיו, והוא השיב: 'הייתי גם הייתי שם. בוא ואספר לך סיפור'.

 

וכך, בין מנה למשנהו, נחשפה בפניי מסכת של השגחה פרטית ואמונת צדיקים מפעימה. הוא סיפר כי הוא יליד ארצות הברית, ורעייתו מארץ ישראל. הם זכו לעלות ארצה, אך ענייני הניירת והאזרחות שלהם נקלעו לסבך בירוקרטי מייאש. כשנותרו שבועות בודדים להסדרת המסמכים, ועם שארית חסכונותיהם האחרונים, נטלו את הילדים וטסו לארצות הברית בניסיון אחרון למצוא פתרון.

 

הימים חלפו, והמבוי נותר סתום. על פי דרך הטבע, אפסו הסיכויים. כרטיסי הטיסה חזרה לארץ הקודש כבר הוזמנו ליום שני בערב, וחזרה ללא המסמכים המיוחלים משמעותה הייתה קטסטרופה מוחלטת, הרבה מעבר להפסד הממון.

 

בצר לו, פנה אליו אחיו והציע לו לנסוע לאוהל של הרבי מליובאוויטש. בעבורו, כיהודי שגדל בשכונת בורו פארק, ההצעה נשמעה רחוקה משהו. 'מה לי ולאוהל?' תמה. אך אחיו התעקש: 'כדאי לך לנסוע לאוהל, זהו מקום של ניסים'. וכך, מתוך חוסר ברירה ואף מעט ספקנות, הוא מצא את עצמו פוסע אל הציון הקודש, מתחנן להקב"ה שבזכות הצדיק יזכה לנס. 

 

הישועה לא בוששה לבוא. כרבע שעה בלבד לאחר שיצא מן האוהל, צלצל מכשיר הטלפון. מעבר לקו בישרו לו כי נקבעה לו פגישה ליום שני - יום הטיסה המתוכנן. הוא מיהר לאחיו בלב פועם משמחה: 'זה עבד, יש לי תור ביום שני'. אלא שאחיו צינן את ההתלהבות והסביר לו שזו בוודאי טעות, זה לא יכול להיות. יום שני המדובר הוא חג לאומי באמריקה ומוסדות הממשל סגורים על מנעול ובריח.

 

אך מי שנוגע בכוחו של נשיא הדור, חווה את מציאות שלמעלה מהטבע. 'זה מה שאמרו לי' פסק באמונה עיוורת כמעט, 'ואני נוסע לפגישה'.

 

ביום שני הוא הגיע עם רעייתו למשרדי הממשל. השממון היה ניכר מכל עבר. חניון הרכבים היה ריק מכל אדם, הבניין עמד חשוך ונעול. באמונה פשוטה ועקשנית הוא ניגש אל הדלת הראשית והחל לדפוק. הוא דפק ושב ודפק, עד שלפתע הדלת נפתחה. אדם ניצב בפתח ושאל לפשר מעשיהם.

 

'אמרו לנו להגיע' השיבו. האיש בירר את פרטיהם, הביט בהם ואמר את המילים שמהדהדות בוודאי בנפשם עד עתה: 'היכנסו, מחכים לכם'...

 

בתוך שעה וחצי בלבד הוסדרו כל המסמכים המסובכים, שבועות של עוגמת נפש נמוגו כלא היו, ובאותו ערב הם כבר עשו את דרכם, עם ניירת מלאה ומוכנה, על הטיסה חזרה לארץ הקודש.

 

בן-שיחי סיים את דבריו, הביט בי בעיניים נוצצות ושאל שאלה רטורית: 'תגיד לי אתה, אני חי או שהרבי חי? אם אתה שואל אותי - הרבי חי. יש סיבה טובה לנסוע לאוהל!".

 

הודיתי לרב על הסיפור, מיהרתי לפלס את דרכי בין ההמונים שגדשו את המקום במנייני תפילת שחרית, אץ לדרכי לצאת חזרה לטיסה להגיע למוסקבה לפני השבת, ובדרכי הרהרתי איך אנו עומדים פעמים רבות מול דלתות נעולות, בחשכה של חוסר ודאות, ביום שבו על פי כללי השכל הישר "הכול סגור" ונדמה כי חוקי הטבע חרצו את הדין; אך כשאנו מתקשרים למקור של קדושה, לנשיא הדור, ומוכנים לדפוק על הדלת למרות החושך, זוכים, ומגיע הרגע שבו מתוך ההעלם וההסתר בוקעת ההשגחה העליונה, ופותחת עבורנו פתח שכולו סייעתא דשמיא, תוך הכרזה ברורה: "היכנסו, מחכים לכם"!

 

 

ב. שירו לו זמרו לו 

 

בדרך לשדה התעופה, שאל אותי ידידי הרב ברוך גורין האם אני מכיר את הבחור שביקש אמש להצטלם עם הרב הראשי.

 

החזות החסידית והשלווה שלו, שידרה כולה הווי של ישיבה טיפוסית, והייתי משוכנע לחלוטין שמדובר בבחור אמריקאי מלידה הלומד בניו-יורק. לא היה בו שמץ מן הגינונים שניתן אולי לצפות ממי שחי בעבר חיים אחרים לגמרי. "הבוקר התברר לי ששמו הוא: לב אקסלורד", המשיך ר' ברוך לשתף אותי. 

 

לאחר שעות כל-כך ארוכות ששהייתי במקום, התוודעתי לסיפורים שונים ומרתקים. הפסיפס האנושי המרתק שקיים ליד אוהל הרבי, כמעט ואין לו אח ורע. החל מוותיקי החסידים שזכו במשך עשרות שנות אור לראות ולהקשיב, להביט וללמוד, וכעת מתרפקים על העבר, לצד פרחי חסידים ובעלי תשובה טריים שמרגישים הכי מחוברים וקרובים לרבי. 

 

"לב אקסלורד, זה סיפור מיוחד", מסביר לי ר' ברוך בנסיעתנו המשותפת, ופורס בפניי בקצרה את מסכת חייו: "לפני כעשר שנים הוא היה ילד פלא מפורסם במוסקבה בפרט וברוסיה בכלל. כוכב ששר במחזות זמר ופיתח קריירה מרשימה של הופעות במה ותוכניות שונות, כוכב נוצץ שהעפיל לצמרת התוכניות המוזיקליות וכיכב בתפקידים ראשיים באירועי זמר בינלאומיים. מסלול חייו נראה סלול לקראת קריירה בימתית מבטיחה. הוא טס לארה"ב ללמוד ולהתמקצע באקדמיה בצפון קרוליינה, ואף שהה תקופה בווינה.

 

אך כפי שאנו לומדים בדרכה של תורת החסידות, "מה' מצעדי גבר כוננו". דווקא כאשר יצא את גבולות רוסיה, עבר דרך וינה והגיע לבסוף אל העיר הגדולה שמעבר לים, החלה להתרחש תפנית פנימית עמוקה.

 

חלומותיו המקצועיים נתקלו במהמורה אחר מהמורה, והדלתות אל אולפני ההקלטות סירבו להיפתח. מה שעשוי היה להיראות כמשבר, התברר עד מהרה כהשגחה פרטית מופלאה. צירוף מקרים שאינו אלא יד מכוונת מלמעלה, כאשר ההצעה של אנשים שונים להיכנס בשערי ישיבת 'הדר התורה' הובילה אותו למצוא את מקומו האמיתי. השפה הגרמנית שרכש בווינה הפכה לפתע לכלי שרת בידו להבנת שיעורי החסידות ביידיש, והוא בחר להמיר את תשואות ההמונים בעומקה של ההלכה וביציבות הנפשית שהיא מעניקה".

 

כאשר יהודי מגלה את הניגון הפנימי של נשמתו, כל רעשי הרקע החיצוניים דוממים. הילד שעמד תחת הזרקורים וריגש המונים בקולו, גילה כי הקול העוצמתי והנצחי ביותר שהוא יכול להשמיע הוא קולה של תורה. סיפורו של לב המוסקבאי, הוא עדות חיה לכך שהניצוץ היהודי לעולם אינו כבה; הוא רק ממתין להזדמנות הנכונה ולסייעתא דשמיא כדי לבקוע, לפרוץ ולהאיר את דרכו של האדם באור יקרות.

 

 

ג. קול מצהלות חתנים 

 

ביושבי בליל ג' תמוז, בתוך ההמולה הגדולה מקול התורה שנשמע ב'טענד' קרוב לאוהל הרבי, ממתין לתחילת תפילת ערבית, לא יכולתי שלא להקשיב לשיחה בין חסיד מבוגר איש עסקים, לאברך חסידי שישב מולו, שההיכרות הראשונה ביניהם התרחשה דקות לפני כן, מול עיניי, כשפינה אחד לשני קצת מקום ליד השולחן. אומנם הם לא מצאו הקשר משפחתי ישיר, אבל התברר שיש להם מספר בני משפחה משותפים.

 

השיחה הייתה לבבית, רוויה היסטוריה ואזכורים, וניכר כי שניהם עם ידע רב ונושאים משותפים, על אף פער הגילאים ביניהם. כשעלה שם של אחד החסידים שקשור משפחתית לצעיר יותר, סיפר החסיד המבוגר סיפור מדהים שקרה עם אדם זה:

 

"לאחר שחלפו מספר שנים מאז שנישא ועדיין לא זכה לזש"ק, על אף טיפולים ומאמצים שונים, הוא נכנס ליחידות לרבי לבקש ברכה. הרבי שאל אותו אם הוא עזב שידוך לפני שנישא לאשתו, והלה השיב בשלילה. 'מה כן קרה בקשר לשידוך שלך?' שאל בכל זאת הרבי, והאיש ענה שהייתה הצעה מסוימת בעבורו, הוא נפגש עם הבחורה מספר פעמים, ובפעם האחרונה הוא נסע איתה עד לאחיה והשאיר אותה שם, כשהוא מודיע לה שהחליט שזה לא שידוך המתאים לו.

 

הרבי ענה לו, שאף שאומנם הוא לא סגר איתה, אך בכל זאת עליו לבקש את סליחתה. כי באותה פגישה אחרונה היא כנראה הייתה בטוחה שהם לקראת סגירת שידוך, והיא נפגעה מאוד שהוא שינה לבסוף את דעתו. הרבי הוסיף ואמר לו שהיות והנערה עדיין רווקה, היא מן הסתם תתקשה לסלוח לו, ולכן שיאמר לה בשמו של הרבי, שבאם היא תמחל בלב שלם, היא תיוושע בקרוב בשידוך. ואכן, מדברי הרבי לא נפל דבר. הדרך לקבל את סליחתה לא הייתה קלה, התברר לו שהפגיעה הנפשית הייתה קשה מאוד. ורק לאחר ששמעה את הבטחת הרבי, היא הביעה את מחילתה. שניהם נושעו. היא בשידוך תוך תקופה קצרה, והוא זכה בהמשך לעשרה ילדים. 

 

נזכרתי בפנייה שקיבלתי השבוע ביום ראשון, עת התלוויתי למסעו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לפנמה שבמרכז אמריקה: "שמענו שהרב של רוסיה פה, ורצינו לבקש באם יוכל לפגוש את התלמידים שלנו ולדבר בפניהם" - פנה אליי אדם שהציג את עצמו כתושב שכונת ווילאמסבורג שבברוקלין, המשמש כאחד מאנשי צוות החינוך של ישיבה בשם "אוהל תורה", והם הגיעו יחד לטיול במדינת פנמה.

 

בכמה משפטים סיפר לי על רקע המסגרת הישיבתית המיועדת לתלמידים, שהם בוגרי ישיבות שונות שחבריהם לספסל הלימודים כבר באו בברית הנישואין, ובשל כך, לא מצאו את עצמם חברתית במקום לימודם הקודם. בישיבה חדשה זו הם לומדים יחד, מתחזקים ומתעודדים, ומצפים לזיווגם שיבוא כמה שיותר מהר.

 

פניתי אל הרב שליט"א, והוא הגיב מיד כי "הכל מאת ה'", שהרי הוא שוהה יחד עמם באותה עיר, ולכן יפנה מזמנו כשעה כדי לפגוש אותם במקום התארחותם - בבניין בית חב"ד המקומי שמנוהל בידי השליח הרב מענדל קרניאל. 

 

האווירה הייתה מיוחדת במינה. בחורים מחוגי סטמאר ישבו בצמאון רב ורק רצו לשמוע. ומה שמדהים היה לראות, את הצוות החינוכי, שכנראה לראשונה בחייהם שמעו סגנון אחר של דיבורים על הנושאים הבסיסיים והיסודיים של החיים, על משמעותה של השמחה האמיתית, בנייה ושלום בית, והדרך לסיפוק בחיים ובמשפחה, והכל על פי השקפה חסידית.

 

"מדוע צריכים להתחתן?!" שאל אותם לפתע הרב. כמה מה ניסו להשיב תשובות שונות. היו כאלו שאכן הצטרפו לשאלה. 

 

ואז הוסיף הרב שאלה נוספת ומאתגרת: "בתורה כתוב 'על-כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו', מדוע לעזוב את ההורים? מה לא טוב להמשיך את החיים בצל ההורים המסורים?!". כעת כבר שתקו כולם. 

 

הרב הקדים להסביר, כי הסוד לשמחה ומה שהופך את האדם למרוצה ומסופק - היא השאיפה לשמח אחרים. אדם שחושב כל הזמן רק על עצמו, לעולם לא יהיה מרוצה, והאגואיזם יוביל אותו לאומללות. כראייה לכך הוא מביא את פסיקת הרמב"ם בהלכות פורים, לפיה השמחה האמיתית והגדולה ביותר אינה מסתכמת באכילה ושתייה, אלא בלשמח את הזולת.

 

הסיבה שעל האדם להינשא היא, כדי להעניק. התורה הקדושה אומרת לאדם: עד עכשיו קיבלת. ההורים העניקו לך בשני העשורים הראשונים של חייך. כעת הגיע תורך לתת מעצמך. עזוב את ביתם, הקם לך בית חדש בכדי להעניק. 

 

כאשר שני בני הזוג מתמקדים כל אחד בדרישותיו כלפי השני, זה מוביל למריבות ולעיתים אף חלילה לפרידה. הפתרון לכך הוא שינוי הגישה: על כל צד לשאוף לעשות את השני מרוצה, ולא להתמקד רק בצרכים של עצמו.

 

מכאן יצא אליהם הרב בקריאה נרגשת, לקבל החלטה לבנות "בית חסידי". שפירושו בית חם, המושתת על צניעות, קדושה וערכים של נתינה לבת הזוג וגם לילדים. למרות שהשקעה במשפחה ובילדים כרוכה בעבודה קשה ובקשיים, היא זו שמביאה את הסיפוק והאושר האמיתי.

 

בין ניגון אחד לשני, שיתף אותם הרב מניסיונו בעבודה עם סוגים רבים של אנשים. הוא ציין, שבעוד שלעיתים נראה שלאנשים מבחוץ (אנשים מהעולם החופשי) יש "חיים טובים", בפועל רבים מהם סובלים מריקנות, בוכים על כך שאין להם משפחה אמיתית או משמעות לחיים, ואינם מרוצים כלל. השמחה והסיפוק האמיתיים טמונים בהקמת משפחה חסידית ובחיי תורה, מתוך כבוד ונתינה! 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: ותלמוד תורה כנגד כולם

 

"לא באתי לבחון אתכם, הגעתי לכאן רק לומר לכם איך להכניס 'געשמאק' יהודי לכל אחד דרך הגמרא", כך פתח הרב הראשי הרב לאזאר את המבחן על מסכת בבא קמא לתלמידי הישיבה הגדולה "כולל תורה פנמה", השוכנת במתחם בית הכנסת והמרכז היהודי של הקהילה האשכנזית בעיר פנמה, כשלצדו המרא דאתרא הגאון ר' אהרן לייב ליין - הרב הראשי האשכנזי והשליח הראשי, הרב אברהם פרגון רב קהילת 'שבת אחים-פסיפיקה', וראש הכולל הנמרץ הרב מנחם מענדל שוחאט.

 

למסעו הקצר בפנמה התלוויתי, כשגולת הכותרת של מסעו היתה במוצאי שבת, בחגיגת סיום הש"ס וחלוקת תעודות סמיכה מרוממת. את הש"ס ערך התלמיד הת' יוסף יצחק רבינוביץ, שהחל את לימודו בעיון בתקופת לימודו בישיבה קטנה במוסקבה, וכעת זכה לסיים את הש"ס כולו בפנמה, כשאביו הרה"ח ר' שלום דובער רבינוביץ מראשי מכון רוהר ללימודי יהדות (JLI) משתתף עמו במעמד.

 

במשך שלשה ימי ביקוריו בעיר מרתקת זו, דילג הרב שליט"א מביקור לאירוע, מסיור לפגישות, שהחלו במסיבת קבלת פנים מפוארת בהשתתפות הרבנים הראשיים של פנמה, רבנים, ראשי הקהילה, שגריר ישראל, קונסול ישראל, ואישי ציבור, שהביעו הוקרה והצדעה לעולם הישיבות ברוסיה ובתפוצות. 

 

המשיך עם סיורים ממושכים בכלל מוסדות החינוך. בתלמוד תורה "תורה אור" קיבלו התלמידים הנרגשים את פני אורח הכבוד בשירת הניגון הרוסי של אמונה "נייט נייט ניקאוו", וזכו לשמוע דברי חסידות ולברכה נלהבת לצוות החינוכי המסור. ביקור מיוחד נערך גם בבית הספר "בית יעקב" לבנות, שם ניכרה ההשקעה העצומה בחינוך הטהור. בתלמוד תורה הגדול של העיר, נשא האורח דברי חיזוק וברכה לכלל התלמידים שהתאספו באולם המרכזי. בהמשך, נמסר שיעור עיוני מרתק על כוחה של האישה היהודית בפני כחמישים נשים - נבחרת נשות הקהילה, שנערך בבית משפחת דורנבוש, ממשפחות תומכי ומייסדי הישיבה והתלמוד תורה.

 

השבת כולה לוותה בהתוועדויות ובתפילות מרוממות, החל מקבלת שבת בבית הכנסת "בית א-ל", ולמחרת בבית הכנסת "שבת אחים", דרשות, שיעורים והתוועדות ארוכה עד למוצאי שבת קודש ומשם מיד למעמד סיום הש"ס, בהשתתפותם של כלל רבני הקהילות, בהם הרב הראשי הספרדי היוצא, הגר"ד פרץ, שנשא דברי פרידה נרגשים באירוע הקהילתי האחרון לקדנציה שלו, ולצידו הרב הראשי הספרדי הנכנס, הגר"א סילוורה, רב קהילת 'שבת אחים', שכיבד את המעמד בנוכחותו. 

 

את הנאום המרכזי נשא הרב לאזאר ששיתף מתורתו שלמד ובעיקר לימד ב"אף" בהגיעו לראשונה לרוסיה, בשנים הקשות תחת המגף הקומוניסטי ברוסיה. 

 

ביום ראשון הוזמן האורח הדגול אל לשכתו של הרב סילוורה, רב קהילת שבת אחים והרב הראשי הספרדי החדש של פנמה, שאמור להיכנס לתפקידו הגדול בימים הקרובים. הרב שליט"א בירכו להצלחה רבה בעבה"ק, מתוך שיתוף פעולה ואחווה בין הקהילות. לקראת סיום הפגישה הארוכה והחמה, העניק הרב שליט"א את ספרו למארח, שליווה את הרב ביציאתו מתוך תודה על הביקור המחזק.

 

רגע מרגש, שאליו הייתי עד נוכח, היה בעת שעלה הרב לבית חבר כיתה שלו בבית הספר היהודי באיטליה, אותו לא ראה עשרות שנים. החבר שמחתן את בנו, ביקש והפציר שהרב ישתתף בחתונה. לפני היציאה לחופה, הוזמן הרב לבית חברו כדי לברך את החתן. החבר הנרגש עד דמעות, הוציא מארונו אלבום ישן, ויחד ישבו דקות ארוכות כשהם מתרפקים על העבר המשותף שלהם, שמחים וגאים האחד עם השני בהצלחתו. כל אחד בתחומו ועניינו. 

 

המסע ההיסטורי לעיר פנמה, נחתם מתוך תחושת רוממות והתעלות שאין לה שיעור. בני הקהילה המקומית והאורחים שבו לבתיהם כשהם טעונים במטען רוחני כביר, נחושים להמשיך ולהרחיב את גבולות הקדושה. ניכר כי עולם התורה והתשובה במרכז אמריקה צועד לקראת אופקים חדשים של פריחה, שגשוג והתרחבות, ובעומדנו בשבוע של ג' בתמוז, רואים וחשים ברוח הגדולה של מסירות הנפש אשר הונחלה על ידי הרבי, ממשיכה לפעם בלבבות כולם ולהאיר את דרכם של דורות העתיד.

 

 

גוט שבת!

שייע