מרתק: הגאון חד"ה קוק שליט"א מגלה טפח מהנהגותיו בעניני רפואה וטיפולי פוריות...

 

מרן גאון ישראל החד"ה קוק שליט"א

 

"טיפולי פוריות"

באספקלריה של תורה

 

חדש תמוז תשע"ט, בביקורי בבית המדרש "ברכת אברהם" הבנוי לתלפיות בעיר הקדש ירושלים דדהבא, אשר שם יושבים דיינים ומורי הוראות בעניני אבן העזר, ושוקדים יחדיו בעמק הלכה לדון ולהורות לשואלים את הדרך אשר ילכו בה ע"פ דעת תורה, נאחזו בסב'ך בכמה ענינים הקשורים לסוגיית "פוריות" בעידן הטכנולוגי המתפתח בקצב אדיר, [מי נקראת ה"אם" במצב של "פונדקאות", והאם הדבר מותר בכלל, ועוד ועוד], ובקשוני להעביר כמה שאלות בסוגיות הסבוכות הללו, אל מרן אור העולם הג"ר חזקיהו דב הכהן קוק שליט"א, באשר עז רצונם לשמוע את דעת קדשו.

 

בינתיים סיפרתי להם מה שאירע בחדרו של רבינו שליט"א לפני שנים רבות, שהגיעו לפניו זוג חסוכי בנים ובקשו בדמעות את ברכתו, לאחר שיצאה האשה אמר רבינו שליט"א בלחישה לבעל כשהוא אוחז את ידו בשני ידיו הקדושות:

 

הלא אתה מצווה מן התורה על מצות פריה ורביה, והאשה הזאת לא יכולה ללדת כדרך העולם, אם כן לא על דעת זה לקחת אותה לאשה - שתלך להביא ילדים ע"י טיפולים וכל מיני המצאות של בני אדם, וכבר אמר רבי עקיבא בב"מ (סב ע"א) "חייך קודמין", והכא בנושא רוחני וגשמי יחדיו עסקינן, והעצה הכי טובה עבורך היא לגרשה ולישא אשה בריאה שתוכל לקיים את מצות פו"ר כפי שנוסד הדבר בידי שמים, ובכך תזכה לקיים מצוה זו ביתר שאת הן בכמות והן באיכות...

 

דמעות זלגו מעיניו של הבעל לשמע דברים נחרצים וברורים אלו מפי כהן גדול, ובתחילה לא הצליח לקיים את עצתו של רבינו שליט"א, ורק לאחר כמה שנים של צער ועגמ"נ עשה כדברי רבינו שליט"א, וב"ה זכה לבנות בית ולהבנות בידי שמים. [ועמש"כ בשו"ת "דבש מסלע" (עודנו בכתב יד) אודות מניעת הריון בחשש הולדת לבקנים, ובענין אם איכא לדין שהתה י' שנים בזמנינו שמכירים הבעיה מראש מקדם].

 

לשמע סיפור זה, תמהו הרבנים ושאלו, אמנם בסופו של דבר ראינו שצדקו דברי רבינו שליט"א, אך מעיקרא לנו לדעת מה סבר כשהורה באופן ברור להתגרש, דאמנם הטוב ביותר הוא לישא אשה שיתאפשר להבנות ממנה כארח כל ארעא ולא ע"י טיפולים, אבל כאן שכבר הם נשואים זה לזה, והצער נורא ועולה עד לב השמים, אם כן איפה מסתמא יש לנו לנקוט בכלל הידוע "שעת הדחק כדיעבד דמי", ובמצב שכזה שנקלעו כבר להזדקק לטיפולים הידועים, שמא יש לומר "ההכרח לא ישובח ולא יגונה"...

 

חכם אחד צידד ואמר, רק לרבינו שליט"א יש את הכח להורות באופן כזה כיון שעיניו צופיות למרחוק ברוח הקדש השורה על יחידי הדורות שבכל דור ודור, ותינח מר דאפשר ליה לפי ראות עיניו הרואות בלתי הגבלה, אבל אנן דאי אפשר לן ואין לנו חלק בהשגת כח עליון זה,ואם כן יש לנו לדון בכל מקרה לגופו, ועל כגון דא אמרו (ב"ב קל ע"ב) "אין למדין הלכה מפי מעשה".

 

ונומיתי לו, שאמנם אמת נכון הדבר שחכמתו הטהורה של רבינו שליט"א אפופה ברוח דקדושה, וכבר אמרו רבותינו בב"ב (יב סע"א) "חכם עדיף מנביא", וע"ש בחי' הרמב"ן, ועל זאת וכזאת יש לי להרחיב ימים ארוכים, אך בקושטא אי אפשר לצמצם הוראתו כדבריך, וכך מקובלני מפי קדשו בשימוש חכמים לא פעם ולא פעמיים, שגם לנו יש ללכת בדרך זו, ושכך היא דעתו בכללות לכל הבא לשאול בענינים אלו. 

 

סערה אחזה את ידידי היקרים חברי ביהמ"ד היושבים בשבת תחכמוני, וכולם אמרו בסגנון אחד, הלא רבינו שליט"א הוא "לבן של ישראל", ודעתו דעת תורה נקיה וצרופה אין בה נפתל ועקש, נא לשון בקשה, תן לנו הסבר המניח את הדעת, מה כ"כ חמור הוא עסק טיפולי הפוריות, הלא יש הרואים בזה את גאולתן של הזוגות היושבים בצר ומצוק, וקשה הדבר לשמוע דברים חדשים כ"כ שיש מהם השלכות חריפות וקשות...

 

אמרתי להם, את שליחותכם אעשה, וכעת אין בידי תשובה בהירה ושלמה על שאלתכם, רק זאת אגיד לעת עתה, הלא ידעתם מה שכבר דנו בהולדה המחודשת מסוג זה אם האדם מקיים בה את מצות פו"ר, ואע"פ שבתוצאה הסופית יש ילדים בעולם, יש צד שלא קיים בזה את מצות פו"ר, כי התורה הקפידה על הפעולה ולא רק על התוצאה,

 

והבאתי לפניהם ד' הגמ' בב"ק (פ ע"א) מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית, והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין אצלו, ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז, ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי. וכבר ידועים בזה ד' הראשו' והמפרשים לא ע'ט האספם כאן.

 

רק זאת שאלתי מהם, אם מה שהיה זקוק לרפואתו הוא חלב עזים, הלא סמי בידן ללכת למקומן של העזים ולהביא לו בכל יום בכלי חלב רותח כמין ימא לטיגני, ומה ראו על ככה לטרוח להביא העז אליו ולעבור על האיסור של גידול בהמה דקה במקום היישוב.

 

ועל זאת השיב מרן הגר"ד קוק שליט"א שהדבר פשוט שעיקר התועלת שבחלב העז הוא רק באופן ששותה את החלב ישר מן העז, וברגע שהורק מגופה  אל כלי, כבר הוי בבחי' "כלי שני" [ואפי' פחות מזה] לענין השפעת הרפואה. וכן הסביר מרן הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל בשיעורו על הגמ' שם, וכבר כ"כ מהר"ר עזריה פיג'ו זיע"א בס' "בינה לעתים" (דרוש עד, דק"כ ע"ב וע"ג), והביא דמיון לזה מן הקושי לשבור ענף מן העץ כאשר הוא מחובר בלחותו אל מקורו, משא"כ אחרי שנעקר מן העץ שנקל יותר לשוברו. וע"ש מה שהרחיב לבאר ע"פ יסוד זה. וע"ע בר"ן (כתובות ס ע"א) שכתב בפשיטות שרפואתו לינק בעצמו מן העז.

 

וכן מצאנו יסוד זה בכמה וכמה מילי שהחיבור אל המקור הוא עיקר העיקרים, ובאופן שנעשה הדבר בניתוק מהצורה המקורית, כבר הוא יורד מדרגתו ופעמים שאין בו תועלת כלל ועיקר, ועמש"כ במק"א אודות הלומד תורה מפי הרב שמעלתו גדולה מאד כמבואר בעירובין (יג ע"ב) והוריות (יב ע"א), ואין זה שייך כולי האי בלומד מפי קלטת של הרב ואפי' אם יראה את צורתו בשידור חי, כי כשהוא כלול במקורו יהיה ברוך, וה"ה לענין הולדת הבנים לעולם, דזה פשוט וברור שיש חסרון הניכר בבישול הולד היכא דנולד ע"י המצאות של הדורות האחרונים, שהם רחוקים מן המקור הרבה יותר ממרחק חלב העז כשהוא בכלי אשר לעומת יניקה מקורית.

 

שבתי לעיר הקדש טבריה ת"ו ונכנסתי אל הקדש פנימה, לאחר דיונים העמוקים והמקוריים במחיצת קדשו של רבינו שליט"א בכמה וכמה סוגיות קשות השייכות לנושאים שהעלו חברי ביהמ"ד בעקבות חידושי הטכנלוגיה השייכים לעניני פוריות, [ודבריו המקוריים והכרעותיו יבואו במקומם הראוי להם, כאשר אשנה פרק זה שוב לפני מרן שליט"א, ועוד חזון למועד בל"נ].

 

סוף דבר אמר לי מרן שליט"א, כל אלו העיונים והתשובות לשאלות ששאלו, אך השאלה המרכזית היא, אם בכלל יש לגשת לטיפולים מסוג שכזה, והאם זה בכלל מה שנתנה תורה "רשות" לרופא לרפאת (ע' ברכות ס סע"א, ותוס' רא"ש שם, ובב"ק פה ע"א ובפרש"י שם), שהרי אין כאן גדר רפואה רגילה אלא פולשנות מאסיבית למחוזות רחוקים שאין ליד האדם מקום בהם, [ולא מיבעיא לד' האבן עזרא והבחיי (שמות כא, יט) שלא נתנה רשות לרופא אלא בחולי חיצוני, אבל בחולי הפנימי לא תהיה בו אלא יד ה', אלא גם לפי מאן דס"ל דהרשות נתונה גם בחולי הפנימי, וע"ע בתשו' התשב"ץ ח"ג (סי' פב), ודו"ק, ועמש"כ התוס' בב"ק שם, ובכרתי (סי' קפח סק"ה), ואכמ"ל, הכא חמיר טפי טובא דעסקינן בהויית נפש כל חי, ויש להרחיב ולצדד עוד בזה, וע"ע בתשו' אבני נזר (חחו"מ סי' קלו), ובאגרות משה או"ח (ח"ג  סי' צ) ואה"ע (ח"א סי'  צט). ע"ש. וכעת לא באתי אלא להעיר], ואמנם יש הסוברים, שככל שהדבר ניתן והנסיון מראה בו הצלחה, א"כ איפה אות משמים בידינו, שגם זה אפשרי, אך ענין זה גופא ניצב בשאלה שלפנינו, האם הנתונים הללו נכונים ומוסכמים, [הן מצד המציאות, והן מצד השקפת התורה בטהרה].

 

ואמר רבינו שליט"א, זה לי שנים רבות שהנני מכיר את הטיפולים הללו, יש בהם המון עגמת נפש יותר מן התועלת, וגם כאשר יש מהם "תוצאה", הלא תדע שהתוצאות הללו אינם טובות ובודאי שאין בהם שבח, שאינו דומה הנולד כאורח כל ארעא, לזה שבא לעולם ע"י טכניקות של מעשה ידי אדם, ופוק חזי שילדים הבאים לעולם באופנים אלו, שמצוי בהם פגות, או משקל לידה נמוך, וכל מיני מומים הרבה יותר מהנולדים כדרך כל הארץ, וגם חלושים המה וחשופים יותר לכל מיני בעיות וחלאים וכו'. [וראה "אנציקלופדיה הלכתית רפואית" ח"ב, מערכת הפריה חו"ג, עמ' 836 והלאה].

 

וסיים רבינו שליט"א, אם באים לשאול אותי אני לא מציע את הטיפולים הללו... זה לא דרך...זה שגעון... הם עושים את האדם כאילו הוא מכונה... זה בנוי על זה שהאדם הוא מכונה אצלם...

 

וכבר אמרו רבותינו בתענית (ב סע"א) מפתח של יולדת לא נמסר בידי שליח, וכאן מבקשים לקחת את יצירת הולד עצמו ולעשותו בידי אדם, וכן לא יעשה... גם אם אין כאן שאלה של איסור והיתר, מ"מ את רצון התורה יש לנו ללמוד, והשקפתה הצרופה של התורה קמה וגם נצבה בבירור שלא זו הדרך...

 

ותדע, שזה כלל גדול בהמון ענינים של רפואה המצויים היום, שלפעמים כל יסודם בכפירה קשה של כחי ועצם ידי שבאים לומר הכל בידי אדם עפרא לפומייהו, ואמנם יש דברים שהם צודקים במהלכים שאומרים ופעמים שהטיפול נכון בענינים מסויימים, אך אין "חותמת" כללית על כל דבר היוצא מפי האסכולה הרפואית המצויה בדורות האחרונים, הם לא ה"רמב"ם", וחזינן בהדיא כמה וכמה ניחושים הם עושים בענין אחד עד שמצליחים [לדעתם] להגיע אל הנקודה. והדברים ארוכים ועתיקים מאד וקצר המצע מהשתרע.

 

הוסיף ואמר רבינו שליט"א, מה שאני אומר לפעמים לאנשים שהברכה שלי תגיע אליהם רק בתנאי שלא ילכו לדרוש ברופאים, יש בזה עומק גדול... ואחד הענינים הוא שבשביל לקבל ברכה צריך להיות כלי קיבול, וההולכים אחר השיבוש לא יוכלו להשיג את הברכה...

 

ואני לא מדבר מצד הרמב"ן הידוע (ויקרא כו) "ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם", שהוא מדבר מצד דרגה ששייכת רק ביחידים, אלא אני מדבר על רמת גן של אתחלתא דנורמליזציה, שהרבה פעמים אי אפשר להכיל במח אנושי את הדמיונות והשטויות שהם מלעיטים את האנשים שהולכים כסומא בארובה אחרי ההבל, ובתורת שכזה בודאי אי אפשר להמשיך ברכה וישועה... עכ"ד הפלאיים של מרן שליט"א שזכינו ממנו לגילוי טפח בהנהגתו הברורה בעניני רפואה.

 

שוב שאלתי את רבינו שליט"א האם יש כאן הכרעה ברורה שאפשר לפרסם לכל דורש את דעתו בענין טיפולי פוריות הנפוצים, ואמר לי רבינו שליט"א, אינני עונה תשובה על זה, כי בלאו הכי אין להורים "צד" שלא לעשות את הטיפולים וההמצאות הללו, וגם אלו שאומרים לך לשאול אותי כמעט אין אחד בהם שמבקש לשמוע מה אני אומר, אלא שהם מחפשים לקבל גיבוי וברכה למה שהם עושים, והם כמעט אנוסים בדבר לעשות כל דבר שלדעתם נכנס תחת הגדרת ה"השתדלות", וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ונפש זרעיותיו, שהרי מי שאין לו בנים נחשב כמת, וכאן הוא רואה לפי דעתו אופציה להציל את חיי הזוגיות שלו ואת המשכיותו בעולם, אבל אם כבר יש להם ילדים רק שמבקשים עוד, דעתי לומר להם שלא יעשו כן...

 

וידידינו היקר הרב עידו אוחיון שליט"א העיר בענין זה, ששמע לפני שנים מרבינו שליט"א שיש סוג של "רווח" בטיפולים אלו שאין בהם את החסרון שאמר דוד בתהלים (נא, ז) "הֵן בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי", [ופרש"י שם, "ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע"י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו. דבר אחר, עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון". וע' ויקרא רבה (פרשה יד ס"ה), ובנדה (לא ע"ב). ודו"ק]. אך עדיין אין מחמת זה הוראת תחליף לטבע שהטביע הקב"ה בבריאה.  

 

ולסיומא דהאי פרקא אציין למה שדנו בספרי האחרונים אם מותר להזדקק לטיפולי פוריות מצד איסור סכנה שבלידה כזו שאינה ע"פ טבע שהטביע הקב"ה בעולמו, וא"כ שמא בזה ליכא לשמירה שנותנת התורה בתוך מצותיה. [ואע"פ שאשה בלא"ה לא מצווה על פו"ר, מ"מ נטפלת היא לבעלה שהוא מצווה, ומשועבדת היא לו בשעבודא דאורייתא דהלכות אישות, וכבר ידועים ד' הר"ן רפ"ב דקידושין אהא דמצוה בה יותר מבשלוחה. ואכמ"ל כעת]. ועמש"כ בשו"ת יעלת חן ח"א (חיו"ד סי' לו).  

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה