הרב דב קוק: רוח הקדש מופיעה ברמיזה לפני אסון מירון - הנסיעה על המסוק והתיקונים שלפני ואחרי - הלקח הנוראי עבורינו!!

 

רוח הקדש ומוסר נוקב

אסון מירון ולקחיו

במחיצת קדוש ישראל ר' דב קוק שליט"א

 

ליל רביעי יום ל"ב לעומר התשפ"א...

 

רבינו קדוש ישראל ר' דב הכהן קוק שליט"א קופץ באמצע הלילה מתוך שינה וצועק, אמאל'ה אני רואה דברים קשים...

 

שני אנשים [א"כ וממ"א הי"ו] שהיו ליד רבינו שליט"א בחדרו, שאלוהו מה קרה?

 

רבינו שליט"א משיבם, חלמתי חלום קשה... אני רואה אסון...

 

אח"כ אמר לכמה אנשים, חלמתי שזורקים עליו אבנים והידים שלי כבולות בלי יכולת להתגונן, וזה סימן שיש גזירה קשה... [אצל רבינו ברור שחלומותיו קשורים לכלל ישראל, כי כל חייו מוקדשים למען הכלל. ואכמ"ל].

 

יום רביעי בשעות לפני הצהרים, ערב ל"ג לעומר, ר' שמעון לוי ז"ל, [מ"תל אביב"] מגיע יחד עם ידידינו ר' יוסי אלעזר הי"ו לבקש מרבינו שליט"א להגיע ל"תל אביב" כדי להשתתף בהכנסת ספר תורה, ולקרב את לב ההמון לאביהם שבשמים...

 

ר' שמעון ז"ל כבר הביא את רבינו שליט"א עשרות פעמים לתל אביב, ומשמים נתגלגלה זכות על ידו להשיב רבים לצור מחצבתם על ידי שהכיר להם את דמותו הנשגבה של רבינו שליט"א

 

הרב שליט"א אמר לחברים היקרים:

 

עז רצוני להגיע אליכם, אך אין לי כחות לנסיעה ארוכה זו...

 

החברים מציעים "מסוק" לקצר את הדרך...

 

רבינו שליט"א אמר לי:

 

גם מסוק אינו פתרון, כי יש בזה כעין "חילול ה'" שאנשים רואים "רב" נוסע במסוק, שהרי ה"מחיר" של דבר כזה לא זול, והנהגה רהבתנית זו אינה על פי דרך התורה...

 

הלחץ של התלמידים האוהבים והרצון לזכות את הרבים גובר... בסופו של דבר, רבינו שליט"א מסכים לנסיעה, ובתנאי שנוסעים קודם מעל ציון רבי מאיר בעל הנס ומעל ציון רשב"י במירון ומעל הכותל המערבי...

 

תלמידי רבינו שליט"א בטבריה נפרדים ממנו בקושי, ומעבירים את השאלה שבאה מכמה גורמים, מה הרב אומר על הנסיעה למירון, האם ללכת או שיש בזה ביטול תורה וכו'...

 

רבינו שליט"א כדרכו משיב, מי שיש לו התרגשות מנסיעה לציון הקדש של רשב"י, בודאי יסע, כי כל רגש קדש הוא עבודת ה' שאין לה תמורה...

 

אך... הוסיף רבינו שליט"א...

 

אני חושב שלא כדאי ליסוע אלא לאחר חצות לילה... תכוונו להגיע לשם לקראת הזמן של עלות השחר... עד חצות יש המון לחץ...

 

רבינו שליט"א עולה על המסוק, הגמרא בידו עם הדפים והעט, לא פסיק פומיה מגירסא, ומידי פעם מתבונן תוך כדי גירסתו בפלאי הבריאה...

 

בהגיע המסוק מעל ציון הרשב"י, החברים שמעון לוי ויוסי אלעזר אומרים לרב, הנה אנחנו כעת מעל ציון הרשב"י, והחלו לפזם בפיהם את הפיוט הידוע "בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבירך"...

 

הם יושבים ומביטים מלעלה על הציון המצויינת של רשב"י הקדוש, מזהים את הכיפות הצבועות בתכלת הדומה לשמים, רואים את כל התכונה למטה במקום הקדוש, המונים המונים כבר מסתובבים באתרא קדישא...

 

אך רבינו שליט"א מתפלל ומתבונן אך אינו רואה שום אדם... ואומר בפה מלא: אני לא רואה אנשים... את הציון אני רואה... כיפות כחולות אני רואה... אבל אנשים איני רואה...

 

הדברים היו מופלאים, רגילים לשמוע מרבינו שליט"א דברים שאינם ברורים אצלינו כדבעי... הנסיעה המשיכה אל היעדים שנקבעו מראש...

 

רבינו שליט"א חזר לחדרו בטבריה בתחילת הלילה ועסק כדרכו בלימודו...

 

בערך בשעת חצות לילה כל עם ישראל שמעו על האסון הנורא מכל, בשיא השיאים של שירת "אני מאמין באמונה שלמה" ע"י עשרות אלפים ששרו בקדושה במעמד ההדלקה של האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א, בפתע פתאום נסחפו ונתדרדרו במדרון עשרות עשרות יהודים צדיקים, קטנים עם גדולים, מכל גווני הקשת, כולם אהובים כולם ברורים, ונמחצו זה בזה למות...

 

ההילולא נהפכה ליללה, צער נורא ואיום, הלם פקד את כל בית ישראל... האדמו"ר מתולדות אהרן עצר הכל והחל ממרר בבכי...

 

ביום ששי עש"ק אמור נכנסתי לחדרו של מרן שליט"א, וראיתיו יושב בדד בצער איום ונורא על פניו, וכה אמר: מידת הדין הקשה שוררת עלינו בעוה"ר, אסון נורא קרה ב"הר מירון" בליל ל"ג לעומר, שנחנקו ונרמסו מ"ה אנשים זה בזה... הרי בכל שנה באים יותר אנשים ממה שבאו בשנה זו, וראוי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדח"ק, והלילה הזה לא זכינו לקבל את הזכות להיות עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'...

 

הוסיף מרן שליט"א, עדיין לא יודעים את גודל הכאב והאסון, כי הכל כמו לוטה בערפל, ורק לחשוב מה זה לבצע 45 לויות ביום אחד, וכמה אלמנות ויתומים נעשו כאן, הלא זה נורא ואיום ללא שיעור, והלב מתפלץ ממש לגודל הצער והכאב, מה נעשה ביום גדול כזה, ובמקום קדוש כזה, ועם אנשים מיוחדים וטובים כאלה, שכולם אהובים כולם ברורים, ורק לפני דקה סיימו אמירת "שמע ישראל" בקול גדול יחד עם חברי הטוב האדמו"ר מתולדות אהרון שליט"א, ולפני דקות אחדות שרו כולם יחדיו "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". 

 

אמרתי לרבינו שליט"א, שהמון אנשים מבקשים ממני לשאול ממנו, על מה עשה ה' זאת לנו, ואמנם זה ברור שיש בהרבה דברים להתחזק, ומי יאמר זכיתי לבי, אכן זה ברור שיש ענין מיוחד שעליו באו לרמוז מן השמים, ומי כרבינו שליט"א יודע פשר דבר.

 

והשיבני מוה"ר שליט"א בכאב עצום, אי אפשר עכשיו לומר "למה זה קרה", וגם אי אפשר לחשוב למה זה קרה, כי אני עסוק ב"מה קרה", הרי אחינו מוטלים לפנינו כדומן על פני האדמה, ואחיותינו אלמנות טריות והעוללים המתוקים דומעים, ויש שעדיין לא יודעים שנתייתמו, ורק בזה טרודים, בצער הגדול והנורא, שעוד אנחנו לא יודעים איך לעכל אותו, ולא שייך עכשיו לדבר על עבירות, ולהניח אצבע מאשימה על איזה ענין. [ומכל שכן שלא לדבר שפלוני אשם או אלמוני...].

 

שוב אמר רבינו שליט"א, יותם בן עוזיהו מחובר בחוט משולש עם רשב"י ור"א בנו כמ"ש במסכת סוכה (מה ע"ב), יש כאן עוז של מידת הדין, יש כאן יתומים של בחינת יותם, הכל בהסתר...

 

ודאי וודאי שהענין הגדול שמקטרג הוא שנאת חנם, ופשיטא שהכל קשור בעיקר לנושא הזה של פירוד לבבות, רק שאני עכשיו לא מסוגל לדבר...

 

מוצאי שבת קדש, רבינו שליט"א מבקש ליסוע למירון, ומתפלל במקום האסון בדמעות שליש, זהו מקום קדוש מאד, כך שמעו את רבינו שליט"א ממלמל בצאתו מן הקדש....

בשבוע שלאחר מכן, שוב הגיע המנוח ר' שמעון לוי ז"ל למעונו של רבינו שליט"א יחד עם יוסי אלעזר הי"ו, וסיפרו לרבינו שליט"א שכמעט וגם הם היה בתוך האסון הנורא הזה, ולמזלם השוטרים עיכבו אותם...

 

רק אחר כך נודע לנו שרבינו שליט"א אמר לא לעלות להר מירון בשנה זו, סיימו את דבריהם...

 

רבינו שליט"א השיבם, אני לא אמרתי לא לעלות, רק אמרתי שלא לצאת למירון עד חצות, אלא ילכו לקראת עלות השחר, כי עד חצות יש הרבה לחץ...

 

סיים רבינו שליט"א, אני חושב שמי שהיה שם וב"ה ניצל שיברך הגומל, כי בלאו הכי יש אומרים לברך על עצם הנסיעה. [ובמקום אחר הבאנו את כל הפסק ההלכתי בענין זה עם נימוקו מפי רבינו שליט"א].

 

אמרתי לרבינו שליט"א שבהסרטה רואים את הציון של רשב"י מתחת למסוק, ואמר לי רבינו שליט"א, הסתכלתי ולא ראיתי כלום, כאילו המקום היה מגולח... היה ענן למסך שהסתיר לי את כל מה שהולך שם...

 

הדברים מחזקים מאד כמה יש לשמוע בקול חכמי התורה אשר השכינה בוקעת מתוך גרונם, וככל היוצא מפיהם יעשה, וכבר אמרו רבותינו שהנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.  

 

האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א לא חזר לביתו ולקהלתו לאחר האסון, והיה מסוגר כמה ימים בצפת בצער נורא, ובאחד הימים התקשר אלי וביקשני לשוחח עם רבינו שליט"א בעקבות המקרה הנורא... [הידידות בין רבינו שליט"א לכבוד האדמו"ר מתולדו"א, היא ארוכה ועמוקה כידוע לבאי בית מדרשו של רבינו שליט"א].

 

רבינו שליט"א אמר לי, תגיד לאדמו"ר שאין לי מה לומר, נאלמתי דומיה...

 

בהסכמת רבינו שליט"א הפעלתי בטלפון את ה"רמקול", ונשמע קולו של  האדמו"ר... "תגיד לרבי דב שאני שבור"...

 

רבינו שליט"א משיב, "אני במצב של שברי שברים"... [ע"פ המושג ההלכתי במסכת ע"ז דמ"ט ע"ב. ע"ש]...

 

לאחר כמה רגעים פתח רבינו שליט"א את פיו ואמר, היתה במירון הארה גדולה מאד, ולאחר מעמד עול מלכות שמים שהיה עם האדמו"ר מתולדות אהרון שליט"א, היתה שעת רצון גדולה והארת משיח בפועל, רק שמעשה שטן הצליח לעצור הכל באירוע הקשה שנעשה באותם רגעים...

 

עוד אמר רבינו שליט"א לחברים, אומרים שיש מ"ה נפטרים... ארבעים זה ה"כללות" וחמש זה ה"פרטות", וכן ל"ג לעומר הוא "ארבעה שבועות וחמשה ימים", והכללות והפרטות חופפים אהדדי. [ורבים ציינו בזה לדברי הזהר באדרא רבא (דקמ"ד ע"ב) "דמיתו מ"ה פרדשכי"].

 

זה כמה שנים שיש בעיות בכניסה למירון, ורבים באו לדבר עם רבינו שליט"א על ענין זה, באחת הפעמים אמר רבינו שליט"א לקבוצת שואלים, וכי אתם לא מבינים שרשב"י לא רוצה אותנו שם... רשב"י מעניש את כולם להיות בבית, אין ענין לבא לרשב"י כמו החתמת כרטיס... יש ענין לשנות את מידותיו, להדבק בדרכיו ובקדושתו... כנראה שצריכים לשבת בבית ולעשות חשבון נפש מה קורה אתנו...

 

אמרתי לרבינו שליט"א שכמה רבנים אומרים שיש לרשב"י צער מהנהגת אנשי מדינ'ה של גיהנם שסוגרים את הדרכים למירון, ואמר רבינו שליט"א, לרשב"י אין צער אישי, הוא לא זקוק לאנשים שיבואו אליו, האנשים זקוקים לו... אבל צער גדול יש בשמים, כי אין ספק שהגעתם של רבבות אלפי ישראל למקום קדוש בקדושה ושמחה של מצוה יש בה קידוש  ה', ובפרט אלו הבאים מתוך רשפי אש רגש קדש, שיש בזה מעלהגדולה מאד, והעולם חסר את הקידוש ה'...

 

כאן המקום להזכיר מה שאמר רבינו שליט"א כמה פעמים כאשר ראה אנשים נדחפים ודוחפים זה את זה בכדי להכנס לחדרו וכו', שזה היסוד והשורש ל"אסון מירון", מתחילים בדחיפות כאן ובמכות כאן, ובסוף נהרגים זה בזה מרוב הדוחק והדחיסות, וזה נורא למתבונן, כי סופה של אכזריות בין אדם לחבירו – הריגת חבירו.

 

השי"ת יחזירנו בתשובה לפניו ונזכה לעבדו בלב שלם ולתקן מידותינו כדבעי אכי"ר.

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה