אל תחגגו! שקר ה"שחרור" והפקרת ירושלים למשיסה במשנת הרבי מליובאוויטש

 

אל תחגגו! שקר ה"שחרור" והפקרת ירושלים למשיסה במשנת הרבי מליובאוויטש

יעקב נ. מומחה למשנתו של הרבי מליובאוויטש

בעוד המוני בית ישראל יצאו לרחובות בשירה ובריקודים, תורתו של הרבי מליובאוויטש מטיחה בנו אמת מרה ומטלטלת: אין מה לחגוג. "יום ירושלים" הפך למסכה ריקה שנועדה לכסות על חטא ההפקרות המזעזע. עבור הרבי, חגיגות הראווה הן אשליה מסוכנת בזמן שבירת הנצח נמסרת בפועל לידי האויב, והריבונות היהודית נרמסת תחת רגלי הבושה והפחד מהגוי וכבר אנו עומדים בפתח שנת ה-60 למלחמת ששת הימים.

האמת המרה: ירושלים מעולם לא נכבשה

מבחינה רוחנית ומדינית – ירושלים כלל לא נכבשה במלחמת ששת הימים. הרבי הסביר כי "כיבוש" אינו הנפת דגל טקסית, אלא החלת ריבונות מוחלטת וסילוק האויב. כאשר משאירים את המחבלים בתוך העיר, מעניקים להם זכויות יתר ומתחננים להכרה מהעולם – זו אינה ריבונות אלא נסיגה נפשית. ירושלים נותרה בשבי המחשבתי של הגלות, גם כשהחיילים עמדו בכותל.

הנבואה המצמררת: "יצטרכו לכבוש את ירושלים מחדש"

ביחידות עם גב' גאולה כהן ז"ל כפי שמצטטת בכלי תקשורת ובספרה, הטיח בה הרבי מליובאוויטש ביחידות שנתיים לאחר המלחמה,  מילים שמהדהדות כיום ככתב אישום:
"עוד יצטרכו לכבוש את ירושלים מחדש!"
הרבי הבהיר כי מכיוון שהשלטון הישראלי מפחד לנהוג כבעל הבית, המציאות תכפה על עם ישראל לצאת למלחמה נוספת – קשה וכואבת הרבה יותר – כדי להחיל ריבונות אמיתית על מה שהופקר במו ידינו בתשכ"ז.

הבגידה בלב הבירה: שבעים אלף פצצות מתקתקות

החטא הקדמון החל ברגע שבו הניצחון הפך לרפיסות והשאירו את האויב בלב העיר:

"זוהי סכנה עצומה לעיר בירה, שבתוכה יהיו שבעים אלף מחבלים... הערבים עצמם לעולם לא חשבו שיניחו להם להישאר... הם היו בטוחים שמה שהם תכננו לעשות [ליהודים]... כן יעשו להם" (שבת פרשת בהר-בחוקותי, תשל"ד – 1974).

נבואת הרבי התממשה לדאבונינו:  כיום מתגוררים בעיר העתיקה קרוב לחצי מליון ערבים תומכי חמאס גרועים עשרת מונים מערביי עזה והכל בחסות ישראלית!!! ולמעשה הערבי  הוא הריבון והיהודי הוא התייר שמפחד להלך ברחובות ירושלים.

נוסחת החרפה: היהודי בסוף התור

בזמן שמחנכים את הציבור לחגוג, הנהגת המדינה התחננה בחדרי חדרים לנוסחאות פשרה שמוחקות את הבכורה היהודית:

"ירושלים תהיה שייכת לנוצרים, למוסלמים וליהודים... מדוע בנוסחת הפשרה הכניסו את ה'יהודים' בסוף – היכן הגבול להשפלת כבוד ישראל?!" (שבת פרשת עקב, תש"ל – 1970).

אגב עד היום ישראל הממלכתית מציגה את ירושלים כעיר של שלשה דתות והיהודים כמובן בסוף, וכנ"ל גם באתר משרד החינוך. מתברר שהרבי מליובאוויטש צפה את העתיד במלוא חומרתה.

אפרטהייד נגד יהודים: גלות בתוך ירושלים

הכתם השחור ביותר הוא היחס המפלה לרעה כלפי יהודים בעיר העתיקה, בעוד המדינה מזרימה הון לאויב:

"אין נותנים ליהודים דריסת-רגל בעיר העתיקה... ובו בזמן, מחזקים את הערבים... שנותנים להם כסף ממשרד הסעד בסכומים גדולים מאוד... היהודים נפלו בצורה כה נחותה לפני הגויים!" (שבת פרשת במדבר ונשא, תשל"ג – 1973).

דורשים ריבונות, לא טקסים

"יום ירושלים" הוא יום מושלל וריק מתוכן כל עוד המדיניות היא של כניעה והתרפסות.. ירושלים תהיה משוחררת באמת רק כשנעמוד בגאון יהודי, נסלק את המחבלים מקרבנו, ונכריז שאין כאן מקום לשום בעלות זרה.

מי שחוגג היום – משלה את עצמו. ירושלים שייכת ליהודים בלבד, וכל עוד לא ננהג כך – הכיבוש האמיתי עוד לפנינו.