תשובתו הנוקבת של הרבי מליובאוויטש לבחור הישיבה שרצה להתגייס למען המלחמה והמסר המהדהד לימינו
ימי "מבצע סיני" הציבו את הציבור בארץ ישראל במתח ביטחוני עצום. בחורי ישיבה רבים חשו את הרצון הפנימי לעזוב את ספסל הלימודים, להניח את הגמרא בצד ולהצטרף פיזית למערכה הצבאית כדי לסייע לחבריהם שבחזית.
אחד מבחורי הישיבה פנה במכתב נסער לרבי מליובאוויטש, בו תיאר את המצב הביטחוני וביקש הדרכה האם להתגייס לצבא באותה שעה.
תשובתו של הרבי לא איחרה לבוא, והיא ביטאה עמדה תקיפה וחד-משמעית המגדירה מחדש מהו כוחו האמיתי של העם היהודי בעת צרה. הרבי הבהיר לבחור כי התרומה הגדולה ביותר שלו לביטחון המדינה ולשלום החיילים היא דווקא ההתמדה בלימוד.
וכך השיב לו הרבי (איגרות קודש, כרך י"ד, עמ' קס"א):
"בודאי לומד בהתמדה ושקידה הן בנגלה והן בחסידות ומשפיע גם על חבריו בכגון דא, ובפרט מתאים להתחלת מכתבו על דבר המצב העכשווי (מבצע סיני), וכידוע דברי רז"ל על הכתוב (שמואל ב ח, טו) אשר העסק בתורה של אלו הנמצאים בפנים גורם להצלחה של אלו הנמצאים במלחמה, ובפרט לימוד תורת החסידות תורת חיים דלית תמן כו' מסיטרא דרע"
הרבי נסמך בתשובתו על דברי חז"ל, המלמדים כי המערכה הצבאית והמערכה הרוחנית שזורות זו בזו באופן מוחלט. הלימוד של אלו שנמצאים "בפנים" – בתוך כותלי בית המדרש – הוא הצינור שמזרים שמירה, הגנה והצלחה לכוחות הלוחמים בקו האש במלחמה.
במקום לעזוב את הישיבה, נדרש הבחור להגביר את הקצב, ללמוד מתוך מסירות נפש, ולהשפיע גם על חבריו לעשות כמוהו.
האקטואליות הנצחית: המסר לימינו אנו
מילים אלו של הרבי אינן נחלת העבר, והן מהדהדות בעוצמה חסרת תקדים גם כיום, בעיצומו של המצב המלחמתי המורכב שבו נמצא עם ישראל. גם בימים אלו, כאשר הלבבות נסערים והרצון לסייע פיזית מנקר בלב רבים, דעתו ורצונו הקדוש של הרבי נותרים ברורים ונחרצים: אסור חלילה לעזוב את הישיבות.
ההוראה האקטואלית לכל בחור ישיבה ולכל בן תורה כיום היא להוסיף, להעצים ולהעמיק את לימוד התורה. המלחמה הנוכחית דורשת מאיתנו גיוס רוחני מלא של "סיירת לומדי התורה". הוספה בשקידה, הן בלימוד הנגלה והן בלימוד החסידות, היא איננה התנתקות מהמצב – אלא היא-היא הדרך הפעילה והחזקה ביותר להגן על הלוחמים בחזית, להביא לניצחון ולשמור על ביטחון העם והארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.