הרבי מליובאוויטש על מדינת ישראל

 

בספר "הרבי שלושים שנות נשיאות", התפרסם ראיון מיוחד, שקיים העיתונאי הישראלי יצחק פלר עם הרבי, בשלל נושאים, חלק מהראיון עוסק בנושא המדובר בחוברת, לכן ראינו לנכון להביא מספר קטעים מאותו ראיון הסטורי.                                                        [מתוך הקובץ 'מלכות תהפך למינות']

עיני עשרות אלפי יהודיים, בישראל ובעולם כולו, נשואות אל בית קט אשר בברוקלין רבתי, מייחלת למצוא – פיו של אחד מגדולי היהדות בדורנו זה, הוגה – דעות פורה ובעל השפעה ניכרת ב"חלונות הגבוהים". מנהיג רוחני זה הוא האדמו"ר מנחם מענדל שניאורסאהן, הידוע כ"הרבי מליובאוויטש", העומד בראש חסידות חב"ד (חכמה, בינה, דעת).

לגבי חסידי חב"ד בברוקלין, במלבורן ובכפר חב"ד – דבר הרבי הוא צו – עליון, שיש לקיימו. מובן, איפוא, שבידי הרבי השפעה, שהיא, לעתים, גדולה יותר מהשפעתו של כל מנהיג מפלגתי שהוא, הן בארץ והן בגולה.

על כן מוזר היה, שאישיות זו הסתתרה עד עתה בצל, מבלי שיבליטוה במידה הראויה ומבלי שדעותיה תתפרסמנה.

כדי להפגיש את הקורא הישראלי עם דמותו של הרבי מליובאוויטש פניתי אליו בבקשת ראיון. קבלתי מענה חיובי, בו נאמר כי הרבי נאות לבקשתי וישמח לקבל עיתונאי מישראל לשיחה, אף שבימים אלה הריהו עסוק ביותר.

בשעה הידועה נכנסתי לביתו של האדמו"ר ופניתי אל המשרד. מזכירו של האדמו"ר, הדור-פנים ושב-זקן, קידם את פני ב"שלום עליכם" לבבי ואמר, כי מיד לאחר תפילת ערבית יקבלני הרבי בחדרו. "אולם" – השמיע המזכיר – דע לך כי זמנו של הרבי מצומצם מאוד. כל דקה ממנו היא יקרה: עשרות אנשים באים מדי יום ביומו לחלות את פניו בבקשה עצה וברכה, ואף היום ממתינים כמה רבנים ממערב המדינה לראות את פני הרבי. ולפיכך השתדל נא לקצר ככל האפשר, במסגרת של "שעה". הודיתי לו ויצאתי אל המסדרון הפונה אל בית-הכנסת. האולם הקטן המה מחסידים;  צעירים בני- תשחורת וזקנים נשואי פנים מלמלו בחשאי, מצפים לבואו של הרבי. המסדרון דמה לכוורת- דבורים, או למרכז עצבים רב – פעולה. אברכי משי, לבושים מעילים ארוכים נעו בחפזה בזריזות – קפיצית, בארשת מסתורית, כנושאי שליחות נעלמה. ולפתע – הס. הרבי נכנס. ממוצע -קומה, אציל בהליכותיו.

עם תום התפילה הוכנסתי אל חדרו של האדמו"ר. הוא ישב ליד שולחן – כתיבה מאסיבי. קם לקראתי והושיט את ידו לברכה. חובש היה מגבעת כהה, מעיל כהה ועניבה שחורה. בזקנו אמנם נזרקו חוטי-כסף אחדים, אולם האדמו"ר נראה צעיר מכפי גילו – נ"ו שנים. כוח מאגי-מגנטי שפע משתי עיניו, היפנט אותי להמשיך להסתכל בהן, לחדור בעד שתי התהומות רבי-הבנה אלה אל מעמקי-נפש. פיקחות יהודית טיפוסית נראתה בקלפי המצח הרחב, ההוגה, אשר הוסתר בחלקו על ידי המגבעת.

לאחר לחיצת-יד של ברכה הפכתי אוטומטית ממראיין למרואיין. עוד לפני שהתחלתי בתפקידי, שעה שהרבי החל להמטיר עלי שאלות על ישראל, צה"ל, מבצע סיני וכו'. ולפי שמטרת ביקורי היתה אחרת, נאלצתי לרמוז בעדינות שרצוני לשמוע – בראש ובראשונה- מה דעתו על מדינת ישראל. הראיון התנהל בחלקו באידית ובחלקו הגדול בעברית, ונמשך קרוב ל-5 שעות, בשתי פגישות, שבוע אחר שבוע.

מדינת ישראל – גלות ככל הגלויות. 

"עד שיבא משיח צדקנו" – אמר האדמו"ר בקול בוטח והחלטי – "אין כל הבדל בין קיבוץ-היהודים הנמצא בברוקלין ובין קיבוץ-היהודים הנמצא בארץ ישראל. מה שאתה מכנה בשם "מדינת ישראל" – הריהו קיבוץ שיש להם יותר אוטונומיה מאשר יש לקיבוץ היהודי בברוקלין, אשר לו-עצמו יש יותר אוטונומיה מאשר יש לקיבוץ היהודי הנמצא ברוסיה. מדינת ישראל הריהי, איפוא גם כן גלות..."

לא יכולתי להבליג ופניתי אל האדמו"ר בשאלה: וכי באמת אפשר לומר שהמדינה הריהי גלות, והאם אין לראות בהקמתה – אתחלתא דגאולה?...

והאדמו"ר משיב ללא היסוס: "אין לראות בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, כי המשיח טרם בא. כאשר שיניתם בשנת תש"ח את השם "ארץ ישראל" ל"מדינת ישראל" או "ישראל" – שללתם מעם-ישראל את השם שנכתב בתורה. קבעתם את "מדינת ישראל" החילונית – בניגוד ל"ארץ ישראל" הקדושה. בתש"ח נעשה פשע נגד עם-ישראל, בזאת שלקחו את דפוסי החיים והממשל של הנוצרים וסיגלו אותם לעצמם. הם הביאו גלות לתל-אביב וירושלים וטענו שזוהי חירות וזוהי עצמאות. במקום לנהוג לפי משפט התורה-השאירו את החוקה הבריטית, וחזרה הדרישה של "נהיה ככל הגויים"...

"הרב" – אמרתי לאיש שיחי – "אלפי שנים אמרו יהודים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ואמרו עוד: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה"- מדוע יוסיפו לומר זאת מרחוק, כאשר ציון וירושלים הן שלנו?"

"ציון וירושלים אינן שלנו" – השיב האדמו"ר – "צורת החיים חילונית לחלוטין. אין זה ציון אשר לה השתוקקנו. יש חילול שבת בפרהסיה, חזיר וגיוס-בנות לצבא. אין זו מדינה לפי רוח היהדות..."  

מבצע סיני; ומדינות ערב

"במבצע סיני היו ניסים" סבור הרבי מליובאוויטש – "שלא טס כל מטוס מעל תל אביב ושלא נפלה שום פצצה על ירושלים. אך אין להעלים עין מהשלילה שהיתה במבצע: שנשים נלחמו יחד עם גברים, דבר, שמנקודת-מבט דתית ומנקודת מבטה של התורה- שבכתב, מעמיד בסכנה את הצבא בכל מקום. וזהו דבר חמור עד למאוד. "והיה מחניך קדוש" – נאמר. הצבא זקוק לקדושה מיוחדת, אדם חילוני הנכנס לצבא, אפילו בימי שלום, חייב לקבל תוספת קדושה. והתורה מסבירה: "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך לתת אויביך לפניך", ועל כן אני סבור, שהדתיים היו צריכים לעשות משפט, מה שקוראים כאן "קורט מרשל" ("משפט צבאי"), בעוון בגידה היותר חמורה: העמדה בסכנה של כל הצבא".

מעניין היה לשמוע מה דעת הרבי על פתרון בעית ישראל-ערב.

"הדרך הטובה ביותר" – משיב הרבי – היא למשוך את הדבר, תוך תקוה שבני ישראל יחזירו בתשובה ויבוא המשיח וימצא הפתרון. דבר אחד ברור: זוהי בעיה התלויה בתנאים שמחוץ לארצות הללו. ישראל נמצאת על פרשת דרכים, שבה מתנגשים אינטרסים של שני הגושים, שאין לא לישראל ולא למדינות ערב כל השפעה עליהם. נפלא הדבר" – מציין הרבי – "שבורא העולם הציב את א"י על פרשת דרכים בצורה שאיננה יכולה להתקיים על דרך הטבע, ותמיד היו התנגשויות: אשור–מצרים, בבל-כוש, ותמיד היתה ארץ ישראל בין הסדן והפטיש. הנה קיימים גבולות בין טורקיה ורוסיה, ארה"ב ורוסיה (באלסקה), ואין שומעים על התנגשויות. ואילו ארץ ישראל – מעולם היתה מיועדת לפורענות. מאז היות ממלכות בעולם. אינני מאמין שלערבים יש עמדה מיוחדת בכך, ואין זו אלא הסתה.