ערב שבת קודש פרשת ויקה"פ החודש תשפ"ו.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
אינני מתרגש ממספרים כשלעצמם, אבל כשמספר מתעגל גבוה כלפי מעלה, זה מרגש.
השבוע זה גליון מספר 500 שזה מחצית האלף וזה סיבה להתחזק ולתת שבח והודיה להשי"ת על החסד הגדול שעשה עמנו. הממוצע חידושים לכל גליון הוא 10, כלומר, קרוב לחמשת אלפים חידושים שזיכני השי"ת להוציא לאור עולם.
בתורה יש כחמשת אלפים וחמש מאות פסוקים, הוי אומר, ממוצע של חידוש לכל פסוק, ועל כל זה אנחנו מודים ומברכים ומהללים ומשבחים למי שמאיר לעולם כולו בכלל ומחדש בטובו את האור ללא הפסק, כה יתן ה' וכה יוסיף.
למרות שהיו כמה עניינים שרציתי לכתוב עליהם, אבל האירועים העולמיים וההיסטוריים לא נותנים לי להתרכז בקטנות ואני מנסה להתבונן בתמונה הגדולה ובפאזל שנפרש לנגד עינינו.
חסיד סאטמר שאל אותי, איך אני מסביר שניסים ונצחונות כאלו קורים דרך הציונים בכלל ודרך ראש ממשלה חילוני כזה בפרט, עניתי לו ע"י הסיפור הידוע בבית בריסק, שכאשר בן הרב בא בקשרי שידוכים, היה החתן במצב רוח מרומם, עקב הנדן המכובד שהבטיח המחותן, למען יוכל החתן לשבת וללמוד ללא עול פרנסה.
ראה זאת הרב ואמר לחתן: תדע לך שזה בזכותי, כי אני המרא דאתרא.
ענה החתן: אם כך, היה צריך הרבה יותר נדן
ענה הרב: אמת, אבל מה לעשות ואתה מעורב באמצע.
כך לענייננו, אם הקליפה הזאת לא היתה מעורבת, היתה הישועה גדולה יותר ללא שום פחדים ונזקים.
ובעצם זו גמ' מפורשת: אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.
אני משתדל לחיות את האירועים ולנסות לחוש מרחוק את צערם ופחדם של יושבי ארץ הקודש שחווים אזעקות והתרעות יומיומיות וכל הקשיים מסביב, שכאשר יבוא בקרוב מלך המשיח, לא נתבייש בפניו כל כך על שהמשכנו לשבת על סיר הבשר בחוץ לארץ כאשר אחינו בארה"ק מצטערים ומתייסרים כהכנה לגאולה.
האירועים המרכזיים כשלעצמם דיים כדי להפנים שאנו חווים מצבים היסטוריים וסגירת מעגלים של מאות דורות שנפרסים לאלפי שנים, ובעיקר מלכות פרס ופרשת המן הרשע.
כבר שנים שאנו מקבלים מדי פעם תזכורת של הילקוט שמעוני הידוע: אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה. מלך פרס (איראן) מתגרה במלך ערבי (סעודיה), והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם... וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים: להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך? ואומר להם הקב"ה בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי, לא עשיתי אלא בשבילכם. מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם.
כבר במלחמת איראן עיראק לפני כ-40 שנה התרגשנו מהמדרש הזה ואולי אכן היה אז שעת רצון, אבל אז לא היתה ארץ ישראל על הכוונת, אח"כ במלחמת המפרץ כן היינו על הכוונת, אבל אז זה לא היה מלכות פרס, נראה שהפעם זה הרבה יותר אקטואלי ומוחשי, כל הדמויות מופיעות במשחק ויושב בשמים ישחק, הם בטוחים שהם שחקנים בהצגה אבל אנו יודעים כי השי"ת מנהל את ההצגה והם רק בובות בידיו.
הרי אנו מאמינים שכל דברי חז"ל אמיתיים ומדוייקים והתוס' בתחילת מס' ע"ז כותב בפירוש שמלכות פרס תימשך עד אחרית הימים ומלך אדום (והפעם הוא גם אדום במראהו) יחריב את פרס וזה ממש סמוך לביאת המשיח.
נוסף לזה לדברי ה'בני יששכר' שציטטתי כאן בשבוע שעבר על מלחמת עמלק שתחל בפורים ותסתיים בערב פסח.
וזה עתה שלח לי קורא נאמן מספר 'שערי אהרן' שמביא את דברי ה'פענח רזא' הקדמון בפרשתנו ויקהל: ובצלאל בן אורי ואתו אהליהב, בצלאל משבט יהודה שמסמל אריה ככתוב 'גור אריה יהודה' ואהליהב משבט דן שגם עליו נאמר 'דן גור אריה' והמקדש היה דומה לאריה כדכתיב 'הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד' ובאריה עתידין להתמשל בזמן הישועה שנאמר 'והיה שארית יעקב בגוים כאריה'.
וראו זה פלא, שהמאבק של איראן של משמרות המהפכה, היתה למחוק את סמל האריה שהיה על דגלם בממלכה שקדמה לה (השאה) וסיבב השי"ת שהמלחמה הנוכחית נקראת 'שאגת הארי'.
יש עוד כמה דברים שמאותתים שהפעם זה נראה יותר רציני מתמיד.
העדות של הגר"ד סאלאוויציק זצ"ל (בעצמי שמעתי את ההקלטה בער"ה תש"פ) ששמע מאביו הרב מבריסק שהקץ שבסוף ספר דניאל הוא בשנות הפ', כלומר בין תש"פ לתשפ"ט, (כבר עברנו את הרוב).
המלבי"ם על יחזקאל לב יז כותב: הנה בעת קץ, אחר שכבר ישבו ישראל על אדמת ישראל... יבא גוג נשיא משך ותובל וכו' כולם נימולים מחזיקים בדת ישמעאל ויתאספו עם בני אדום לכבוש הארץ מיד ישראל.
הרב שמואל לניאדו ראש הרבנים בארם צובא כותב בספרו 'כלי פז' (לפני 400 שנה) על הפסוק בישעיהו לד ו' כי מלחמת גוג ומגוג תפרוץ באזור מיצרי הורמוז.
תכלית, יש מה להתרגש, נקווה שהפעם לא נצטרך להתמהמה יותר ונוכל לחוג את חג הפסח בביהמ"ק.
חשבתי על רעיון, לנצל את הטכנולוגיה לעבודה בירושלים בקרוב, לייצר מכשיר רנטגן שהשה והבהמה עוברים דרכו והוא סורק אותה לוודא שאין מום בבעל חי והוא כשר להקרבה, כמובן שאח"כ יצטרך לעבור גם בדיקת רב, כמו לגבי סת"ם שבודקים את הספרי תורה במחשב ואח"כ מגיה אנושי עובר על זה שוב.
נ.ב: מה המכנה משותף בין 'ואת האלף' ל'ואת הכסף' ששניהם מודגשים ב'אזלא גרש' מתנגן בחוזק בעת הקריאה?
מדוע חוזר רש"י ומדגיש בפרשתנו, שלחם הפנים נקרא כך, על שם שיש לו פנים לכאן ולכאן, למרות שכבר פירשה?
מה מיוחד בשם החודש 'ניסן' ואיך מרומז שם שכל שישים הימים של אדר וניסן הם ימים מסוגלים לניסים?
כל אלה ועוד בגליון החמש מאות שמצורף בזה, maadoney@gmail.com
בברכת שבת שלום ומבורך וגאולה קרובה לבוא:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.