שופכי דמים מגור - לא איפשרו לסבא וסבתא להיות בחתונת נכדם והאח שהיה בחדר האחר לא דרך בשמחת אחיו

מילא הרבי מגור לא רצה ללכת למרות שמדובר בבני משפחתו, אבל כאשר עוסקים בסבא וסבתא להזהיר אותם שחלילה לא ידרכו בשמחת נכדם מפני שבנם מתפלל אצל הגר"ש אלתר, ולאסור על כל המשפחה מי ששייך לצד גור נדל"ן שחלילה לא לדרוך בשמחה למרות שמדובר בנכדי ה'פני מנחם' הרבי מגור זצ"ל, לא תמצאו את מי שיוצאים לרחוב לזעוק על מה שעושים במשפחות ששופכים שם דמים. ומדוע? מפני שמדובר ברבי מגור, עמו החיד"א ווייס לא יתחיל, הוא גיבור על חלשים

לצערנו ובושתנו בהרבה קהילות חרדיות עברו תקופות כאלו. לאחר הפילוג בבאבוב הכו אלו את אלו בני משפחה בשל מי שהעיז לדרוך בשמחת בן משפחה. בכמה קהילות זה היה בולט ואכזרי ובכמה בצורה אחרת של אי נעימות, אבל לאחרונה במשך של כמה שנים בגור זה קורה בכל שני וחמישי, הרסו כל כך הרבה משפחות, וכל אלו שמוחים כשזה קורה בויזניץ, שותקים כשזה קורה בגור

ראו, רק לאחרונה עברנו סיפור כזה בויזניץ, וכל מי שרק יכל התנפל. נכון זה הגיע למכות, אבל אסור לשכוח שבגור היו מכות אכזריות פי כמה מאז הפילוג, ובין בני משפחה ואלו לא צעקו. זה מראה את הצביעות של המוחים למען מטרה פוליטית ואינטרסנטית ולא עניינית. המעשים הללו חמורים עד מאוד אבל מי שזועק שיזעק בכל מקום ולא רק היכן שנוח לו פוליטית וקהילתית

היה זה מדהים, איך שאח האבא של החתן היה בחדר סמוך לבוש בבגדי יום חול, חלילה שלא יחשדו בו שהוא משתתף בשמחה ולא דרך במרחק של דקה לומר לאחיו מזל טוב, ועוד התגאה בכך שהוא בצד הטרוריסטים

ייאמר ברורות, חייבים להוקיע את כולם, באבוב סאטמאר גור ויזניץ ועוד אחרים שהרימו ידיים על בני משפחה ואחרים על פורשים שזה היה בכל מקום כמעט, מדובר בקהילות אלימות למרות חזותן החיצונית הכאילו אוהבת. מי היה מאמין שבבאבוב יקרה מה שקרה בזמן הפילוג. מדובר היה בחסידות נעימה וטובה אוהבת את כולם, וברגע של אמת התפרצה האכזריות הנוראה. מה שהיה בסאטמאר בזמן הפילוג אפשר לכתוב ספר. גור עתה עושה בית ספר לכולם באכזריות, וויזניץ מאז יסודה עברה תקופות של אלימות למרות ה'אהבת ישראל' של כאילו שוררת בתוכם, האדמו"ר ה'ישועות משה' לא בא לחתונת נכדיו לאחר שזרק את בנו הגדול מויזניץ, ההתנהגות האכזרית של הקהילות הללו הפכה ל'קדושה' במקומה, ואסורה במקומו של השני. לכל אחד יש מה לומר כשזה קורה אצל השני ויצדיק כשזה קורה בקהילתו, זו מציאות הדברים, ולכן נשוב ונעשה כאן ברור, כולכם אכזרים רשעים ואלימים

למען הצדק והאמת, בכמה קהילות הענין ב"ה נרגע ולא עוד כפי שהיה. אבל בגור וויזניץ זה עדיין קיים ובצורה נוראה, והתקווה שגם בויזניץ זה ירגע, וסביר להניח אחרי שיבינו כי אין תועלת בהתנהגות הזו. בגור כל עוד הרבי הנוכחי מנהל את העניינים האלימות והאכזריות תמשיך. התקווה לשינוי יהיה בסיבובים הבאים אם חלילה המשיח לא יבא לפני כן

מה שקרה השבוע בחתונת משפחת ליפל חתנו של ה'פני מנחם' זצ"ל חייב היה לזעזע את כל 'שוחרי הצדק' אלו שיודעים להטיף מוסר לכל העולם. אבל מן השמים עשו שדווקא בשבוע שיצורים מן הסוג של החיד''א ווייס ושכמותו חיתן, יקרה דבר דומה בגור, והוא ימלא פיו מים לא יכתוב על כך מילה ולא ימחה. הוא היה צבוע ונשאר צבוע, והשבוע למדנו זאת שוב

חיים שאולזון

מי אתה יענקלה אינך מגיע לקרסול של ה'פני מנחם', ומי הם ילדיך אינם מגיעים לקרסול של ילדי ה'פני מנחם'

חשבתי כי לכל יש גבול מתברר כי בגור אין דבר כזה, גם כאשר הכל גלוי וידוע, כאשר משווים את זה מול זה ואת ילדי זה מול זה, לפחות תסתום את הפה, והם ללא שמץ של בושה הכינו בימים אלה גליון מיוחד לרגל מלאת שלושים שנה להסתלקותו של ה'פני מנחם' ומחקו שם כל זכר ממנו כאילו שלא היו לו ילדים ובני משפחה, כאילו שהלך מן העולם גלמוד

מחלוקות ופילוגים הם חלק מן החיים החרדים, ואפשר להבין כתיבה פוליטית. אבל כאשר מבקשים למחוק, צריך לדעת איך לעשות זאת, ובמקרה שלפנינו זה כל כך כך בוטה עד כדי שזה זועק לשמים, מפני מי שצריך להתבייש זה יענקלה מגור נדל"ן ולא בני משפחת ה'פני מנחם' שהשאיר אחריו דור של תלמידי חכמים עצומים, דור שכל ילד אצלו הוא פאר, לעומת ילדיו של יענקלה, שאם ירצה נעבור על אחד אחד מהם ואוי לנו אם זה מה שהוא משאיר לגור

בשבוע הקרוב ימלאו 30 שנה לפטירתו של ה'פני מנחם' ולגור נוצרה בעיה, להתעלם כליל לא יכלו מפני שהם משחקים אותה כאילו שהוא אחד הרבי'ס שלהם למרות שהם עושים כל מאמץ למחוק אותו. 'המודיע' הכין' גליון מיוחד לכבוד היארצייט, וחולק למנויים בלבד הם מעדיפים שמה שפחות יראו את החוברת. הם כותבים בצורה פרבדאית ובדרך שלא השאיר אחריו דור של תלמידי חכמים, מתעלמים מן הפאר שהותיר לא מזכירים את הילדים פרט לאיצ'ע דוד, הוא מתפלל אצלהם למרות שלא מקבל את החרמות של גור על השמחות. ובשמחה שהתקיימה השבוע הוא הגיע למרות שהאחרים החרימו

עברו שלושים שנה וזה מספיק בשביל לבדוק מה היו בארבעת השנים שה'פני מנחם' היה רבי ומה בשלושים שנה של יענקלה. בארבעת השנים של ה'פני מנחם' גור הייתה א שטיק תורה, הרבי אמר דברי תורה ארבע וחצי שנים יותר ממה שהספיקו כל אדמור"י גור בעבר לומר. כל חייו היה תלמיד חכם עצום והרבה שנים ראש ישיבה שהעמיד הרבה תלמידים תלמידי חכמים, ובניו הם מן התפארת שבתפארת בעולם, תלמידי חכמים אדירים ועצומים

ובואו נראה מה עשה יענקלע במשך של שלושים שנה, העמיד דור של טרוריסטים אכזרים מטילי אימה על כל מי שיכלו, הרסו משפחות שפכו דמים, הקימו כת שמאמינה שיענקלה הוא האלוקים, הבנות בגור לומדות כי כל השפע שבא לעולם הוא על ידי הרבי וכי הקב''ה בלי הרבי שלהם לא עושה דבר, יסד כת של עבודה זרה, וגידל בית שאף אחד מילדיו אינו מגיע לקצה הקרסול של ילדי ה'פני מנחם', זו מציאות שהעולם כולו רואה

במלאת שלשים שנה לפטירת ה'פני מנחם' קיווינו שבגור יבינו כי היה מספיק ועולים על מסלול כזה שכל אחד יחיה בחלקו. לר' יענקלע לא חסר חסידים, ובמקום שילמד איך להתנהג ולהתעלם כליל מן הקורה ויגדל בעיני העולם כולו, הוא מטיל טרור אלים בכל פינה ורוצה לשלוט בדרך האלימות והטרור

אין זה פלא שהוא איבד את השליטה בעולם החרדי, כוחו ירד עד לעפר, היום לא מתייחסים אליו יותר. אפילו באגודת ישראל כוחו לא כפי שהיה, ובבחירות הקרובות סביר שיהיה מבנה חדש של הייצוג ויתכן כי תקום מפלגה חרדית חדשה, ובגילו במקום שיעשה לשינוי תדמיתו הוא ממשיך בדרך לא דרך ועושה מעשה שמשפיל אותו יותר מאשר את בני ה'פני מנחם'

ילדי ה'פני מנחם' אינם זקוקים ל'המודיע' ולגור נדל"ן שיהללו אותם. העולם כולו מהלל את גדלותם של בניו שהם מן העילית שבתלמידי החכמים שבדורנו, לעומת ילדיו של יענקלע שהם כל כך רחוקים מלהגיע לקרסולי קרסולם

שורות אלו אני כותב בשל מעשה הנבלה שעשה 'המודיע' לכבוד השלושים של ה'פני מנחם', בידי עותק ממנו למרות שהוא מיועד למנויים בלבד. הם בטוחים כי אם אין את זכר ילדיו ב'המודיע' אז הם נמחקים. ההיפך, בגלל שהושמטו הכל שואלים שאלות ומתעניינים עליהם, ובאיזשהו מקום הם המרוויחים פה

עד להיכן הטיפשות של 'המודיע' ו'גור' מגיעה, היום יש ב"ה הרבה כלי תקשורת, ויש גם עיתון ששמו 'המבשר' שגם שם יהיה תוספת מיוחדת לכבוד ה'פני מנחם' במלאת שלושים שנה, ושם יהיו שמות ילדיו ופעלם, ואף יפורסם שיחה מיוחדת של הגאון רבי שאול אלתר על אבא שלו ה'פני מנחם' וזה יהיה כל כך בולט, שהעולם כולו יראו כי הם כותבים בשיטת פרבדה ולא אמת

ואסיים בהמלצת יושר על יענקלה אלתר שהיה שוטה ונותר שוטה ולכן קשה לבא אליו בטענות. הטענה היא ליועציו איך זה שאף אחד מהם לא פקח את עיניו לדעת איך למנוע ממנו לבייש את עצמו בצורה שכזו

חיים שאולזון 

האם נכד האדמורי"ם מאגודת ישראל הוא מה'קומץ הקטן' או שקורה משהו בתוך תוך החברה החרדית?

חלילה לומר כך אבל לאחר שזה כבר קרה אכתוב שטוב שזה קרה, זו ההוכחה הכי טובה לכל אותם אלו שניסו ליצור את הרושם כי מדובר ב'קומץ קטן' וכי עלינו להתעלם מן הקורה מפני שאלו בודאי סיקריקים ומחבלים ודומיהם, אז הנה לכם ההוכחה, שמדובר בתוך תוך של החברה החרדית, מי שלכאורה היה צריך להיות האחרון במקום כזה היה יחד עם חבריו הרחוקים כל כך מאותו 'קומץ קטן', מדובר במשהו שעל ראשי החרדים להבין ולהשלים כי נוצר מצב חדש, ומה שהיה לא עוד. המעצרים של בני הישיבות שינה את המפה החרדית מקצה לקצה, מפני שזה נוגע לכולם ולא רק לסיקריקים ומחבלים

לא הייתי צריך להוכחה הזו, כל מי שעבר על מי שהשתתפו באותו יום של הפגנות בבני ברק ראה כי זה לא עוד מה שראינו בעבר מופרעים מן המחבלים הליטאים המכונים 'הפלג' או סיקריקים ודומיהם, בהפגנה בבני ברק ראו את טובי בניה של היהדות החרדית, כאשר שמעו כי חיילות הגיעו לגייס חרדים, גם אם יטענו שהם באו רק לכמה כתובות להביא להם פלייאר, זה הספיק בשביל להצית אש כפי שראינו

הגיע הזמן לפקוח עינים ולהבין כי אין זה עוד ביד כמה רבנים או ראשי מפלגות. העתיד החרדי על כף המאזניים, רוב הציבור כולל מי שרחוקים מאותם מופרעים חש את הנושא על בשרו ולא יסכים עם הסכמים או חוקים שיגרמו לחרדים להתגייס לצבא, רק מפני שיש מי שרוצה להבטיח כי יהיו להם ישיבות ויעמדו בראשם. מדובר בנושא שכולם תלויים בו, וגם אם מדובר במי שכבר עבר את הגיל אז מדובר בילדים שלו שתיכף יגיעו לגיל צבא, זה נושא שלא ישלימו עמו רק מפני שככה יחזירו את ש"ס לממשלה ואת התקציבים לישיבות. הציבור הפעם רוצה הכרעה, ואם אי אפשר על ידי חוק, זה יבא בכח, אף אחד לא יסכים להיות קרבן בשביל האחר

'חוק גיוס' במתכונת כפי שזה נראה כרגע רע מאוד לעתיד החרדי. מי שאינו מסוגל ללמוד בישיבה ואינו יכול להתמודד נפשית עם החילון החילוני ייאלץ למסור את נפשו לבעל. החוק אינו מאפשר פתח ליהודי חרדי להתמודד עם אמונתו ודתו. הצבא הוא מקום מסוכן בכל מצב, ולרוב רובו של הציבור החרדי לא מצאו פתרון דרך החוק. נכון שגדולי התורה הצהירו כי אף אחד לא יתגייס, אבל מלשון החוק בינתיים מתברר כי כולם בצרות, ולא רק העתיד, עשרות אלפים שכבר קיבלו צווי גיוס יהיו בבעיה של מעצרים לאחר שהחוק יעבור

נוצר מצב חדש בעולם החרדי, זה לא עוד מה שהיה ולא יהיה עוד כפי שהיה. רק חוק שיפתור כל חרדי מלסכן את נפשו הרוחנית יהיה פתרון. כל חוק שיגרום שאלפי חרדים יאבדו מתוכנם היהודי והחרדי יחזיר אותם לרחובות, ההפגנות לא יפסקו, בתי הכלא הצבאיים יהיו מלאים בחרדים, ולא יהיה כל דרך חזור, ניאלץ לחיות במלחמה עם החילונים עד שהמשיח יבא. עדיף שהחוק לא יעבור ונילחם עתה  ברחובות עד שיבינו כי לא ימצא פתרון בכח כפי שהם מבקשים. ככל שירבו את הסנקציות וכל שיטה אחרת שלהם, החרדים יעשו צעדים אחורה ולא יילכו לצבא

מי שעדיין חושב כי הבעיה היא של קבוצת קיצונים, חי בעולם לא מציאותי. המאבק עתה הוא של כל הציבור החרדי שלא יקבל 'חוק גיוס' שיגרום לאלפים ללכת לצבא מחלן. החטיבות החרדיות הנוכחיות הם מיסיון חילוני, מבקשים להפוך את החרדים למזרחניקים, ואין מנוס אלא להילחם במציאות הזו. רק כאשר החילונים יבינו, כי חרדים בצבא הוא רק בדרך של לחיות כחרדי אידיאי, לא להכיר בציונות ולא בלאומיות ולא שרים את 'התקוה' יש אולי על מה לדבר. כל עוד שאין התחייבות שלא יהיה בחטיבה חרדית זכר לציונות וללאומיות לפני ביאת המשיח, ניאלץ להמשיך במלחמה עד שהמשיח יבא

חיים שאולזון

צה''ל מעודד אצל החיילים גילוי עריות עובדת בשיטת בעל פעור

בטרם מתגייסים לחטיבה חרדית צריך ללמוד לאיזו צבא מתגייסים ומה קורה בה. על מה היא בנויה, ואיך היא מחנכת את צעיריה, במפגש הראשון בבקו"ם הצבא עושה הכל לפתח קשר בין חיילים וחיילות על מנת לתת להם חשק לרצות להיות בצבא ולשמור על קשר עם מי שאוהבת אותו. זה לא יאומן מה שרואים כאן איך חיילת מפתה חייל דתי עד שהוא לא יכול לעמוד בפיתוי. הם עובדים בשיטת 'בעל פעור' השיטה שבלעם הציע לבלק, ככה הם הפילו רבבות שויתרו על חיים דתיים למען חיי הבל

את כל זה לא היינו יודעים לולא לאחרונה נשים דתיות לאומיות פתחו במאבק נגד הצבא בנושא הזה. בעבר בטרם החרדים נאבקו ונלחמו נגד מה שקורה בצבא ואיך חרדים נפלו שם לא שמענו ולא ראינו את אותן נשים דתיות שיהיה להן את האומץ לקרא למלחמה על מה שקורה בצבא בתקופת המילואים של בעליהן. רק עתה הם מפרסמים חומרים נוראים שהם מצאו מן הקורה בצבא איך מפתים גברים נשואים לנשים דתיות ליפול בפח של נשים חילוניות, ולא נמצא רב דתי לאומי אחד ויחיד שיקרא לחיילים הדתיים לאומיים לעזוב מיד את הצבא עד אשר לא יתקנו את העניינים האלו

לאחרונה גיליתי הרבה חומר בנושא בזכות המאבק נגד הגיוס לצבא. חייל חרדי, אילצו אותו לישון באותו חדר עם חיילת במרחק של מזרון ביניהם, הם משתמשים באותן השירותים והמקלחות חיים יחד כאילו שהם בבית, ולמרות שהוא ביקש שיעשו סוף לענין לא עזר לו כלום

מה שמתברר כי רבים מן הדתיים הלאומיים הנשואים נטמאו בצבא לחיילות ונשים על ידי סוגי פיתויים. זה קורה גם לחרדים במטבחים שם חיילים חרדים עובדים עם חיילות, בקהילות ידועות הדבר גרר גירושין, ואיש לא שינה את המצב הזה, זה נמשך כאשר הם מרמים את הציבור כי הקימו חטיבות חרדיות ששם לכאורה לא יהיו חיילות אבל לא סיפרו כי חיילים נשלחים לקורסים במקומות אחרים בצבא ובתקופה ההיא הם נמצאים במסגרת חילונית ולא חרדית

כל מי שמתגייס לצבא חייב לדעת אם אינו יודע כי הצבא מלא פיתויים המובילים בסופו של דבר את החרדי למקומות אסורים. את החטיבות החרדיות מנהלים מזרחניקים שיש להם ענין 'לגייר' את החרדי למזרחניק, הם עושים זאת בחכמה. לדוגמא המפקד שהעבירו אותו להיות יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים הוא היה מדבר לחיילים על 'אתחלתא דגאולה' שיטת הרב קוק שלה התנגדו כל גדולי החרדים כולל הרבי מחב"ד שאף התבטא קשות נגד השימוש במילים האלו. יש האומרים כי הוא סולק מן החטיבה הקפיצו אותו למקום אחר בשל טענת כמה רבנים שדברים כאלו ימנע מחרדים לשרת בחטיבה שמטיפים בה למזרחיסטיות. ואם חשבתם שהחליפו אותו במפקד חרדי טעות בידכם. החליפו מזרחניק במזרחניק

חיים שאולזון

השפלת בני הכוללים והישיבות על ידי טביעת אצבע הוא כמעשה האנטישמים באירופה

הם מביאים דוגמא מכוללים היכן שחייבים לחתום שם, והסיבה מפני שבעל הכולל נמצא בחוץ לארץ ולא יכול להבטיח את ניהול המקום, עשו כך בדלית ברירה אחרת. אבל שקר הוא לומר שככה נהוג ברוב הכוללים. בכל מקום יש ראש כולל ומשגיח מי שעוקב אחרי כל חבר בכולל שהגיע בזמן וכי לא נותנים קיצבאות בחינם אלא תמורת השעות שהוא היה בכולל

מה שזועק לשמים בהצעת הייעוץ המשפטי של הועדה, הם מבקשים שבני הישיבות יחתמו בטביעת אצבע מתי הגיעו ומתי הלכו, דבר כזה לא היה אף פעם ובשום מקום, זו תהיה השפלה נוראה לכל בחור מגיל 17 שייאלץ לעבור את ההשפלה הזו בבואו ובצאתו, למרות שקל מאוד לבחור בישיבה לעבוד עליהם, הוא נכנס בבוקר לפני שחרית מחתים את אצבעו והולך עד הערב ושוב נכנס לישיבה ומטביע אצבעו ואין כל הוכחה אם היה או לא. בישיבה לא משלמים לבחורים עבור הלימוד, בכוללים יהודים בחו"ל נותנים מכספם הפרטי והם מבקשים להבטיח כי לא מרמים אותם. יצויין, כי המקומות היכן שמחתימים בטביעת אצבעות שם משלמים הרבה יותר מכוללים אחרים

על פי הקצב הזה לא אופתע אם הייעוץ המשפטי יתבע כי כל בן ישיבה וחבר כולל חייב ללבוש על רגלו 24 שעות ביממה אזיק אלקטרוני שיוכלו לדעת היכן הבחור ואם הוא לא יהיה בישיבה יוכלו לבא לעצור אותו, מדובר במשהו שחייבים להתקומם נגדו ולא להסכים לחוק הגיוס בכלל אם זה יופיע בסעיפי החוק

למי שאינם יודעים, הרבה ממנהגי ישראל החלו בהשפלה. השטריימלים לדוגמא מי שתבעו שיהודים ילבשו שטריימלים היו האנטישמים מי שביקשו לבזות את היהודים, ואז היה מי שהחליט כי יעשו מזה מלבוש יפה לשבת ומאז ישנם מי שחובשים שטריימלים. אם החשש של הייעוץ המשפטי שאברכים ובחורים לא יהיו בישיבות וינצלו את הזמן לדברים אחרים, הם יכולים להגביר את הפיקוח ושהם יגיעו בהפתעה כל יום באיזה שעה שירצו, זה הרבה יותר טוב ויותר חזק מטביעת אצבע, מפני שרגע אחרי כן אפשר להסתלק ולשוב לאחר כמה שעות ושוב להטביע אצבע

בשעת כתיבת שורות אלו לא ברור אם יגיעו להסדר עם הייעוץ המשפטי ויתפשרו בסעיפים מסויימים או שיגישו את החוק כפי שהחרדים רוצים ואז ניאלץ להתמודד עם הבג"ץ שכנראה יחזיר את החוק לוועדה. מה שבטוח, שאם חלילה מתפשרים בדרך שיחייב חמישים אחוז ללכת לצבא, וייאלצו לעבור השפלות וסנקציות, ועל כולם ימשיכו לעצור חרדים, הציבור ימשיך לצאת לרחובות ומה שראינו בשבוע שעבר בבני ברק זה כלום לעומת מה שיקרה

חיים שאולזון

השמדת שלטון האייתולות באיראן חובה

הבא להרגך השכם והרגו, הם אומרים במפורש שכל מטרת בניית הגרעין והטילים הבליסטיים הם בשביל להשמיד את ישראל, אז אין פה שאלה האם לשבת עימם ולהידבר, אין דבר כזה, ברור מה מטרתם ולכן אין מנוס אלא לעשות כל מה שאפשר להשמיד את היכולת הזו מהם

בנוסף בערב שבת זכור כאשר קיימת סבירות כי הם העמלק בזמנינו, למרות שרבים סבורים כי בימינו אי אפשר לדעת מי הם העמלקים האמיתיים בשל בלבול האומות, אבל מה שאנו כן יודעים כי מדובר בממלכת פרס וכי הנשיא טראמפ מייצג את מלכות אדום ומלחמה ביניהם תזרז את הגאולה

כבר כמה שבועות שאנשים במתח מתי זה יקרה ועתה נראה יותר מתמיד כי אנו קרובים מאוד ליום שזה יקרה. כאשר נתניהו נסע לוושינגטון יודעי דבר ידעו כי השיחה הייתה על התכנית וברור היה כי זה יקח זמן, יתנו לארצות הברית לשחק כי היא ניצלה את כל אפשרויות הדיפלומטיה, כאשר הנשיא טראמפ חוזר שוב ושוב ואומר כי הוא ממתין לשמוע את המילים כי האיראנים הסכימו שלא עוד גרעין במדינתם, ואם הוא לא שומע את המילים האלו הוא לא מתחייב כי לא תהיה מלחמה, ומילים כאלו הם לא יאמרו גם כאשר הם מבינים כי הם בסכנה גדולה, כמות עצומה של נשק תעקוף אותם מכל צידיהם, האגו האיראני הוא כזה שיעדיף להיהרג ולא יציל את חייו, אולי טוב שכך, מפני שבדרך אחרת היו מרמים את טראמפ היו חותמים עמו הסכם ובעוד שלש שנים כאשר יגיע נשיא חדש הם ישובו לסוריהם. לכן חשוב לסיים את המלאכה מיד לחסל את המשטר הזה ולהביא למקום משטר חדש כזה אשר יבטיח כי זה לא ישוב בשום אופן, ולהביא את השקט למקום

אני מאמין כי מצב כזה יזרז את בואו של משיח צדקנו, ולכן עלינו להתפלל ולבקש שזה יקרה בזמן הנכון, וכאשר נזכה לראות בנפילת ממשלת פרס נוכל להתחיל לספור את הימים לבואו של המשיח

איני מן המהמרים והנביאים שינקוב תאריך למרות שהתחושות הם כי אנו קרובים מאוד למצב הזה, אבל את זה אומר, כי תקוותנו שזה יקרה ומהר מאוד, ובשביל שלא להיות פזיז, אכתוב שזה יקרה בזמן הנכון בעת שמסובב הסיבות ירצה שזה ייעשה

אנו בערב ימי הפורים ואין זמן מתאים יותר למצב של ונהפוך הוא באיראן, ולא עוד חיים בסכנה של מי שמבקשים להשמידנו, אלא הם יושמדו ומהר מאוד והרגיעה תשוב לאיזור בשל ההשפעות הטובות של חיסול משטרים אחרים שכל כוחם בא משלטון איראן בימינו. ברגע שהשלטון מתחלף הכל משתנה

חיים שאולזון

ההתפרעויות, החילול ה', ולהיכן נעלמו הרבנים?

מדובר בשכונת בית וגן שכונה שבימינו עיקרה ליטאים וש"סניקים, מעט מאוד חסידים גרים שם. שכונה זו הפכה בפורים לסמל של התפרעויות נוראות, פוגעים באוטובוסים בצורה נוראה, מסכנים אנשים, בחורים ואברכים מתגוללים ברחובות שיכורים ומופרעים עד כדי שנהגי האוטובוסים בפורים לא רוצים להיכנס לשכונה הזו. במשך של כמה שנים עשו מאמצים להבטיח שזה לא יקרה ולא הצליחו, ובשנה האחרונה זה היה נורא עד כדי שמנהלת השכונה נאלצה לפרסם מכתב לא כמו שרצו אלא לאחר שהרבנים לא הסכימו לחתום את שמותיהם, וביקשו שיכתבו כאילו בשם הרבנים

תראו מה שהם כותבים כי מדובר בהתנהגות של נערים ושיכורים והשאלה היא היכן החינוך במקום, איך זה ששכונה זו כל כך פגועה בפורים. נכון שיש עוד שכונות חרדיות שמתמודדות עם המצב הזה, פורים הפך להיות יום של אימה לנהגי האוטובוסים ואחרים, מי שאמורים להוות דוגמא של 'בני תורה' הופכים למפלצות מסוכנות ברחוב, בורחים מהם מחשש שהם מסוגלים לפגוע בצורה קשה, והרבנים מפחדים להתייצב ולזעוק, עד כדי שביקשו מהרבנים בבית וגן שהם ייצאו במכתב משלהם בנושא ולא הסכימו, והציבור שואל מי הם אותם רבנים מדוע הם שולחים אחרים לדבר בשם הרבנים ולא מוכנים לכתוב מכתב משלהם כפי שזה קורה בשכונות אחרות

מתברר כי שכונת בית וגן החרדית הפכה להיות מקום מסוכן, ולא בחינם היו מי שהעתיקו את הישיבות שלהם מן המקום. המציאות שראשי הישיבות והרבנים הליטאים והספרדים לא מצליחים בפורים להשליט סדר במקום, הטענה היא אליהם הרבה יותר מן המתפרעים שהם שיכורים ולא יודעים מה שהם עושים. המציאות שהרבנים לא קובעים תקנות בשכונה בפורים למנוע מצב כזה מוכיח שמשהו חולה ברבנים

בנוסף זועקים תושבי השכונה, מדוע בגלל הנערים והאברכים המשתכרים הם צריכים לסבול ובשביל להגיע לאוטובוס הם צריכים לצאת מן השכונה. אפילו מוניות מפחדים להיכנס מחשש מה שיקרה להם שם בפורים. המציאות שקיימת כזו הפקרות ברחוב החרדי בפורים משהו חמור מאוד בחינוך הזה

חיים שאולזון

בני גנץ מגיע ממשפחה חרדית אבל הוא ואביו בגדו במקורות

חבל לבזבז זמן ודיו עליו, אם זה ימשיך ככה עד לבחירות הוא ככל הנראה יהיה בבית לאחר הבחירות פרט אם הוא יצטרף למישהו שיעשה עמו חסד וישאר בכנסת, אותו אחד שלפני לא הרבה זמן ניבאו לו השמאל 40 מנדטים נפל כל כך שאפילו לא מגרד את אחוז החסימה הוא הרבה יותר למטה. ובכל זאת חשוב לדעת עם מי היה לנו עסק וממנו ללמוד על אחרים שהם באים מאותן מקורות. אסור לשכוח כי רוב רובם של היהודים השמאלנים והחילונים מקורם דתי, ביניהם בני משפחות אדמורי"ם, ודוקא הם גרועים מן הגויים, הם לוחמים ועושים הכל לעקירת הדת

כל ילד חרדי יודע כי הצבא הוא המקום הכי מסוכן לעתיד החרדים, מפני ששם מחלנים את החרדי. ומיהו זה שלא מוכן ללכת על ויתורים בנושא הזה בני גנץ, מי שמעיד כי הוא מגיע ממשפחה חרדית וכי אבא שלו למד ב'חיידר' הוא התקלקל מאוחר יותר וממנו יצא בני גנץ נולד בבית לא דתי. הוא לא מצטער שזה קרה ואינו מנסה להתחבר לצד החרדי בכל זאת הוא מגיע משם, הוא מעדיף את עוכרי הדת ועד כדי שכאשר היו צריכים להקים קואליציה הוא העדיף את הערבים על פני הדתיים והחרדים

בפוליטיקה עד שזה קורה אתה לא בטוח הכל יכול לקרות. ולכן לא נתנבא כאן מה יהיה סופו. אבל על פי כל הסקרים הימניים והשמאלנים הוא במצב קשה כזה שלבד הוא לא יצליח לשוב לכנסת. ואם ימצא איזה שותף שיקפיץ אותו ויהיה בכנסת הבאה עלינו לזכור כי בני גנץ הוא אדם חביב ואולי אף נחמד, אבל רחוק מאוד מלעמוד לצד הדתי, הוא יעדיף ערבי על יהודי ראינו זאת בשנה שבנט ולפיד שלטו

חיים שאולזון

'המודיע' מוחק את זכר משפחת ה'פני מנחם' מגור

 "זכור על תשכח"  תמחה את זכר!!!! המודיע בהכונה גדולה מאוד!  מחק השמיט כל זכר מבני מרן האדמו"ר הפני מנחם זצוק"ל.  אין איזכור אין תמונה מבניו  בנו בכורו רבי יעקב מאיר מרן ראש הישיבה שליט"א ובנו הגאון רבי דניאל שליט"א נכדו הגאון רבי אברהם מרדכי שליט"א

דברי חיזוק מהדהדים שנשמעו בתוך דברי תורתו של הגר"ש אלתר מגור במסגרת החרם על בני משפחה שכל פשעם שהם מתפללים בבית מדרשו

 דברי חיזוק מהדהדים שנשמעו הערב בתוך דברי תורתו של הגר"ש אלתר מגור, במהלך שמחת נישואי נכדת הפני מנחם זי"ע, בת הרה"ג ר' מרדכי ליפל שליט"א, בה הורי אשתו המחותנת, וכל אחיה ואחיותיה, לא השתתפו בחופה ובחתונה, במסגרת החרם על מעברם מגור - ירמיהו, לחצר גור של הגר"ש אלתר.

“אותו שטריימל – שתי גישות לחיים”

 מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א מייסד "מגדלור" לחינוך נופש

בין עבודת ה' בשמחה לבין מרה שחורה – עובר קו דק, יומיומי, כמעט בלתי מורגש. זה לא ויכוח תיאורטי בין ספרי מוסר; זה מאבק שמתרחש בבוקר כשקמים מהמיטה, באמצע סדר כשאין חשק, ובבית כשהילדים מרעישים דווקא כשאתה עייף.

חז"ל אמרו: “עבדו את ה' בשמחה”. לא כתבו “עבדו את ה'”. הוסיפו את האווירה. כי האווירה היא לא תוספת – היא חלק מהעבודה עצמה.

מהי שמחה בעבודת ה'?

שמחה איננה קפיצות וריקודים כל היום. שמחה היא תחושת זכות. אני זוכה להתפלל. אני זוכה ללמוד. אני זוכה להיות יהודי.

רבי נחמן מברסלב דיבר על כך שהשמחה שוברת מחיצות פנימיות. בעל התניא מסביר שדווקא עצבות חוסמת את עבודת האדם יותר מכל ניסיון אחר.

שמחה היא תנועה. מרה שחורה היא קיפאון.

ומהי מרה שחורה?

מרה שחורה איננה בהכרח דיכאון קליני. זו תחושה של כובד:

“שוב פעם תפילה…”

“שוב פעם סדר…”

“שוב פעם אותו מאבק…”

הכול נהיה טכני. הכול נהיה חובה. אין חיות.

היצר הרע לא תמיד מפיל בעבירה. לפעמים הוא פשוט מכבה את האור.

איפה זה פוגש אותנו ביום־יום?

1. בקימה בבוקר

שני אנשים שומעים את אותו שעון מעורר.

אחד חושב: “עוד יום של עול.”

השני חושב: “עוד יום שניתן לי במתנה.”

המעשה זהה. הפנימיות שונה לגמרי.

2. בתפילה

אפשר להתפלל מתוך לחץ להספיק.

ואפשר לעצור רגע לפני שמונה עשרה ולומר בלב: “ריבונו של עולם, אני בא לדבר איתך.”

ההבדל הוא לא במשך הזמן – אלא בנוכחות.

3. בחינוך הילדים

אבא עייף שחי במרה שחורה – מגיב מהר, קצר, עצבני.

אבא שחי בשמחה פנימית – גם כשהוא עייף, התגובה שלו אחרת. יותר סבלנית. יותר יציבה.

שמחה יוצרת מרחב בטוח. מרה שחורה יוצרת מתח.

4. בעבודת המידות

אדם שנופל וחי בעצבות אומר: “אני לא שווה כלום.”

אדם שחי בשמחה אומר: “נפלתי? קמים. ממשיכים.”

הראשון נשאר למטה. השני צומח.

למה מרה שחורה כל כך מסוכנת?

כי היא מתחפשת ליראת שמים.

האדם חושב: “אני רציני. אני כבד. אני עמוק.”

אבל בפועל – אין תנועה. אין אמונה חיה.

הבעל שם טוב לימד שעצבות היא כלי עבודה של היצר. לא משום שהיא עבירה – אלא משום שהיא מחלישה.

שמחה, לעומת זאת, מחזקת שלושה יסודות עמוקים בחיי האדם:

תחושת מסוגלות – אני מאמין שאני יכול לגדול.

תחושת שייכות – אני חלק מעם, מתורה, משליחות.

תחושת איכות – אני לא חי סתם; אני חי חיים בעלי ערך.

כשאדם מאבד שמחה – שלושת היסודות הללו מתערערים.

אבל איך מגיעים לשמחה אמיתית?

לא בכפייה. לא בלהכריח את עצמנו “להרגיש טוב”.

שמחה נולדת משלושה מקומות:

1. הכרת הטוב יומיומית

לומר תודה. אפילו על דברים קטנים.

2. מיקוד בהתקדמות, לא בשלמות

לא לשאול “למה אני לא מושלם?”

אלא “איפה גדלתי השנה?”

3. חיבור למשמעות

כשהלימוד מחובר לשליחות, כשהעבודה מחוברת לערך – השמחה טבעית יותר.

איזון נכון

אין הכוונה לברוח מכאב. יש מקום לשברון לב על חטא. יש מקום לרצינות.

אבל שברון לב אמיתי מביא תנועה קדימה.

מרה שחורה משאירה במקום.

עבודת ה' בשמחה היא לא קלילות. היא עומק עם אור.

זה לבחור בכל יום מחדש לא לחיות כמי שסוחב עול, אלא כמי שנושא כתר.

ובסופו של דבר, השאלה הגדולה איננה כמה אנחנו עושים –

אלא מאיזה מקום אנחנו עושים.

אם העבודה באה מתוך שמחה – היא מרוממת.

אם היא באה מתוך כובד חסר תקווה – היא שוחקת.

וביום־יום, ברגעים הקטנים, אנחנו בוחרים שוב ושוב באיזה צד של הקו לחיות.

במקום להתמודד עם בעיה בורחים ממנה

 *לכבוד חברי "הועדה לענייני טכנולוגיה",*

קראנו את מכתבכם בעניין הבינה המלאכותית, ולא יכולנו שלא לתהות: האם אתם עסוקים בשימור היהדות, או שמא בשימור הבערות?

מכתבכם רווי בניחוח של פאניקה מוסרית המזכירה תקופות חשוכות בהיסטוריה, בהן כל חידוש – מהדפוס ועד החשמל – תויג כ"יצר הרע" רק משום שלא ידעתם איך לשלוט בו. הנה כמה נקודות למחשבה עבור מי שבחר להכריז מלחמה על המתמטיקה והלוגיקה:

### 1. ה"גולם" הוא מראה, לא שד

אתם מכנים את הבינה המלאכותית "גולם" ומזהירים מפני "שיח רדוד ורחובי". האם עצרתם לשאול מדוע אתם כל כך מפחדים משיחה? אם אדם מאמין ירא שמיים מסוגל "להתדרדר לשאול תחתיה" בגלל התכתבות עם אלגוריתם של חיזוי מילים, אולי הבעיה אינה במכונה, אלא בחינוך שסיפקתם לו? מי שביתו בנוי מקירות פלדה אינו מפחד מרוח מצויה. מי שביתו בנוי מקלפים, רועד מכל "צ'אט".

### 2. האבסורד שב"שליטה"

החלטתכם להתיר "יצירת תוצרים" אך לאסור "דו-שיח" היא לא פחות מלעג לאינטליגנציה. אתם מוכנים ליהנות מפירותיה של הטכנולוגיה (תמונות, יעילות, פרנסה) אך אוסרים על השימוש בכלי עצמו. זוהי צביעות מוסרית: להשתמש במנוע הקיטור כדי להוביל את העגלה, אך לאסור על הנהג ללמוד איך המנוע עובד.

### 3. גזרת נכות כלכלית ואינטלקטואלית

בעולם שבו ה-AI הוא כלי עבודה בסיסי כמו הכתב והקרוא, אתם מבקשים להפוך את הציבור שלכם לנכה מרצון. למנוע מיהודי להשתמש בכלי מחקרי, לימודי ומקצועי מהמעלה הראשונה זו לא "זהירות", זו הפקרות כלכלית שתשאיר דור שלם מאחור, חסר אונים אל מול שוק עבודה משתנה.

### 4. עבודה זרה למתמטיקה

לקרוא לאלגוריתם "מסכת עבודה זרה" זו בורות תיאולוגית. הבינה המלאכותית אינה ישות, אינה אלוהות ואין לה רצון משלה. היא כלי עזר שנוצר בידי אדם. הפיכת הטכנולוגיה לשד בעל כוחות מאגיים היא-היא ה"עבודה זרה" האמיתית – אתם אלו שמעניקים למכונה כוח רוחני שאין לה.

*לסיכום:*

במקום לעסוק בבניית חומות של "אסור" ו"מותר" סביב קוד תוכנה, מוטב היה לו הייתם משקיעים את המרץ בחינוך לאחריות אישית, לביקורתיות ולשימוש מושכל בכלים שהקב"ה איפשר לאדם לפתח בעולמו.

מי שבורח מהקדמה – הקדמה תשיג אותו כשהוא חלש ולא מוכן. מי שרותם אותה – יוכל להפוך גם את ה"גולם" לכלי שמקדש שם שמיים.

*בברכת "והאמת והשלום אהבו",*

הרב ברוך רוזנבלום על הכלבים של בני ברק

 אסור לגור בעיר שאין בה כלבים?! למה אני גר בבני ברק?

רגעי השבוע - פרשת תצוה, זכור

 רגעי השבוע - פרשת תצוה, זכור

 

המעמד הקשה שנוצל לתפילה שנענתה בדרך מופלאה / בד נדיר מהשוק במוסקבה למבין בחכמת הפרצוף / מפעל של עור ונשמה עם פרנסה באווירה טהורה / מטבעות נדירות לחצי יובל של גמילות חסדים

 

 

א. אם לעת הזאת 

 

גם בחלוף כשלוש שנים, קיאו כמעט ועלה עת תיאר לי את פרטי המעשה באותה סיטואציה קשה שהייתה בביתו, והתוצאה הפלאית בעקבותיה. 

 

זכיתי, וידיד לי כאח, אותו כבר לא פגשתי זה עידן ועידנים, ביקרני בראשית השבוע. ביודעי כמה הוא ובני ביתו טורחים לגמול חסד, שאלתיו והתעניינתי מהקורה בין קורות ביתו, עם האורחים הנוטים לסעוד על שולחנו. 

 

שמו של ידיד זה מוכר לרבים, אך היות ובסיפור הבא יש קורטוב של בושה העלולה חלילה להגיע למושא העניין, ויתרתי על ציון פרטיו של המספר, ובלבד שנוכל ללמוד לקח ולקחת מוסר מהעובדה שאירעה באחת מסעודות השבת המרוממות בביתו של איש נפלא זה. וביודעי ומכירי קאמינא שזכיתי וסעדתי פעם סעודה אחת בבית זה וטעמה הייתה כצפיחית בדבש, מתובלת בדברי חסידות ואגדה ומשולבת בניגוני קודש מרגשים. 

 

לא הרחק מביתו של ידידי, ניצב לו בניין דו-קומתי ובו מוסד לבעלי נשמות מיוחדות, שגורלם לא שפר על מוחם ובשל הקושי לחיות בקביעות ליד בני משפחתם, חוסים הם במקום זה. בין דייריו נמצא גם נער בעל נפש רגישה ובעל בשר כפשוטו. בהיותו מתגעגע למאכלי אמו ולשירת אביו - אותם לא מוצא הוא במקום זה, חיפש וגילה את בית ידידי הנ"ל, וכבן בית ותיק ורגיל, מגיע הוא בקביעות הישר לסעודת שבת קודש. 

 

ומנהג עשה לו אורח זה, לשבת בשולי השולחן הערוך והארוך, והקפדה עשה לעצמו, לרוקן לצלחתו הגדולה כל קערה או מגש הנקלעים סמוך או נראה לידו. ובעל הבית ומשפחתו, דואגים לבל יחסר המזג. 

 

איקלע ויומא חדא, אם משום המזג באווירא דעלמא או וירוס שאינו במקומו נקלע בקרבו, ולפתע פתאום בעיצומה של מלאכת הקדוש באכילת העופות לצד הבשר - חש האורח בבטנו והרגיש כי האוכל עולה על גדותיו. מיהר הנער אל עבר בית הכסא הסמוך, והוציא מפיו את כל מה שאכל בסעודה זו בתוספת כמה ארוחות קודמות... בוקה מבוקה ומבולקה.  

 

המסובים לשולחן ובני המשפחה בראשם החלו לדאוג, בראותם שחלפו דקות ארוכות והאיש אינו חוזר למקומו. קם בעל הבית וניגש לראות מה יכול הוא לסייע בעניין, אך ככל שהתקרב, הכה בו הריח המצחין עד שגם הוא כמעט והצטרף להקיא כל מאכלי השבת שזה עתה אכל כמצוות היום. 

 

הוא ניסה שוב ושוב, אך על אף מסירותו הגדולה, בנפשו העדינה ובהיותו איסטניס לא היה מסוגל לגשת אל האיש, וצער גדול היה לו בראותו את האיש עומד בקלונו, עם בגדיו הגדולים המרובבים בכתמים וריחות דוחים. 

 

אורח אחר שישב בבית, קם ועשה מעשה. סתם את פיו ואפו, ובמשך דקות ארוכות - במטלית ובמגבת, ברגישות ובכבוד, ניקה וסידר, גם כדי לכבד צלם אנוש וגם כדי לשמור על קדושת שבת קודש. 

 

באותן דקות, פנתה בעלת הבית הכבודה, שנחונה בבינה יתירה, ופתחה את פיה בפני הקהל ואמרה להם בהאי לישנא: "עת רצון היא כעת, הבא יחד ונתפלל לאורח זה שבגברותו ובאצילות נפשו הלך לסייע במסירות לכבודו ונפשו של המסכן, ובזכות זה שיזכה לזרע חיה וקיימא" - יען חלפו מספר שנים מאז הם באו בברית הנישואין ועדיין קולות צחוק ובכי של תינוק לא נשמע בין כותלי ביתם. זוגתו שישבה בסמוך לבעלת הבית הנרגשת, הצטרפה גם היא ואמרה בדביקות יחד עם כל השאר מזמור תהלים, כסגולה שתיפקד במהרה בפרי בטן. 

 

עשרה חודשים לאחר המאורע, נחגג בשבת קודש על אותו שולחן, קידושא רבא וסעודת הודיה על הילדה הבכורה שנולדה, בזכות התפילה בעת הרצון שהיתה. כוחה של השמירה והמסירות לכבודו של אדם!

 

 

ב. כתונת בד 

 

בקשות שונות ולפעמים גם משונות, מגיעות מדי פעם לעזרה או בירורים, אך מה שהיה לי השבוע, היה מעניין בהחלט. לא שיש לי מסקנות מכל מה ששמעתי בהמשך, אך כל אחד ייקח זאת לאן ואיך שרוצה. 

 

"אם תוכל בבקשה לרכוש בעבורי 4 מטר של בד במוסקבה" - כתב לי ידיד נעורים בשבוע שחלף. ויחד עם הבקשה הגיעה קוד מסוים שנתקלתי מסוגו לראשונה. מתברר, כי האיש חיפש ומצא, שמכל העולם, דווקא במוסקבה יש סיכוי למצוא את הבד בו חשקה נפשו. 

 

המקום הכי מתאים לכך הוא ללא ספק שוק 'איסמאלובסקיה'. ואכן, בדרך קצרה יחסית ומהירה הבד נמצא, הוא הגיע אליי ארוז ומוכן, לאחר התשלום שנתתי בעבורו. 

 

בהשגחה פרטית הזדקקתי השבוע לבקר בארץ הקודש, כך שיכולתי בעצמי ולא בידי שליח לעשות את המצווה בשלימותה, ולהביא את החבילה שנפחתה גדולה יותר ממשקלה, ובעיצומו של שבוע זה, הבד כבר הגיע ליעדו. 

 

האיש שקיבל את מבוקשו, העריף עליי דברי שבח והלל רבים ומוגזמים, ומתוך הדברים הבינותי כי יש דברים בגו. לא נאלצתי לשאול, שכן המקבל סבר בעצמו והעניק לי את כל המידע.

 

וכה סיפר: "יש לי חבר ותיק, שבת יחידה הייתה לו, ולפני כמה שנים נלקחה בעודה באיבה בתאונת דרכים רח"ל. האיש מסור אליי מאוד, וכעת שמחה גדולה בפתח ביתו ומשפחתו. ולקראת לידה הצפויה במעונו, ביקש לו חבר זה לתפור לעצמו מראש חליפה למידתו ומבד מיוחד, שכל רואיו יפליאו את מראה התוצאה. מובן עכשיו עד כמה עזרת בהשגת הבד הנחשק".

 

וכעת נתן לי להבין מי החבר, שעבורו דאג להשיג את הבד ממוסקבה: "היכרותי עם חבר זה, החלה יום אחד כאשר נכנס לחנות הרהיטים הגדולה שבבעלותי. הוא בחן והתעניין ברכישת אי-אלו כסאות וספות, ומתוך סיורו בין כל מה שמוצג בפני הקונה, קלט שאני בעל המקום. הוא פתח איתי בשיחה מעניינת וקולחת. ולקראת הסוף, פלט ואמר לי בשקט: 'העומד ליד הקופה גונב אותך'...

 

נאלמתי דום. מדובר בעובד מסור כבר שנים רבות ואני סומך עליו בכל דבר ועניין. 'מניין לך דבר זה?' שאלתי מתוך פחד גדול. 'אני רואה זאת על הפרצוף שלו!' - ענה לי. והוסיף גם לייעץ לי: 'אם חכם אתה, עשה זאת בתבונה'.

 

לאחר בדיקת כמה רעיונות והתייעצויות שונות, הזמנתי את העומד ליד הקופה להצטרף איתי לטיול מנוחה באחת הערים המתפתחות בצפון ארץ-ישראל, שם הצעתי לו שותפות בקניית נכס שמניב תשואה גדולה. כבר לא התפלאתי על הסכום הגדול שהוא הביא במזומן, הרי זה כסף שגזל כנראה מהקופה שלי.

 

באותם ימים שהוא היה עמי בנסיעה, ההכנסות בקופה בחנות היו גדולות פי שניים ושלושה, והבנתי עד כמה צדק ידידי החדש. הקופאי הינו נוכל ערמומי. סובבתי כך את ההשקעה שלנו, עד שהותרתי אותו בלי שקל אחד על שמו, וכל מה שהביא לקניית הנכס עבר אליי בשלמותו, ולאחר דין ודברים הוא פוטר".

 

אני מקשיב פעור פה לדרמה שעבר ידידי, ולסיום הוא אומר לי: "לא הייתה לי שום ברכה בכסף הזה, שהשגתי ומשכתי בעורמה מהקופאי שגנב ממני"...

 

 

ג. מעשה חושב

 

"מרכז ספיר" בירושלים, הוא אזור תעשייה גדול בין שכונת 'גבעת שאול' לשכונת 'הר נוף', ובו מפעלים זוטרים ובינוניים, בתי דפוס ועסקים מגוונים. הגעתי לקומה השנייה באחד מהמבנים, לראות מקרוב את ההזמנה שעשיתי במקום לפני כחודשיים. כעת לקראת סיומה ואריזתה, באתי לבדוק כי המוצר אכן נעשה כפי התכנון.

 

ר' שלמה פרסטר קיבל את פניי בלבביות, והעלה אותי לגלריה, כדי לראות מקרוב את סיום התהליך של ההזמנה ולהתרשם ישירות מהאיכות וטיב הסחורה. 

 

בעוד אני הולך בעקבותיו, סרקתי בעיניי את המקום. כעשרה אברכים שוקדים על מלאכתם - מלאכת מחשבת מדוקדקת ונקייה של כריכת ספרים בעור. העובדים עומדים או יושבים, כל אחד במקומו. אחד חותך, השני מדביק. השלישי עם שטנצים, ומישהו אחר אורז ספרים. הצד השווה שביניהם, אברכים יראי שמים שעובדים באווירה נעימה, עם מוזיקה חסידית ברקע. 'בסיום יום העבודה יש כאן גם תפילת ערבית', אומר לי ר' שלמה. 

 

"השווער שלי בצום היום, לכבוד ז' אדר", לוחש לי מאחור ר׳ יעקב-שמואל פרקש, חתנו הצעיר והנמרץ של ר' שלמה, תוך כדי פיקוד על העובדים, המשלוחים וההזמנות, בקצב מהיר, שקול ורגוע. 

 

ר' שלמה מתנדב ותיק ב'חברה קדישא' של חסידי בעלזא, שעל שורותיו הוא נמנה, ובשל כך הוא צם בתאריך ז' אדר, כפי שנהוג בארה"ק ובמקומות רבים - כאשר אנו כאן במוסקבה, עושים זאת בכל שנה בתאריך ט"ו בכסלו, כקדמת דנא.

 

הכל החל כאשר חיפשתי מישהו שיוכל לבצע רעיון ייחודי שעלה בדעתי בס"ד, לקראת אירוע המלווה מלכה השנתי לטובת הגמ"ח, ביצור מתנה מיוחדת לתורמים היקרים, שבזכותם הגמ"ח מתפתח ב"ה, ויכול לענות ולסייע לעוד ועוד בקשות שזורמות כל השנה כולה, ואחת בשנה - אוספים את התורמים ומביעים בפניהם את הערכה על תרומתם החשובה. 

 

"ר' שלמה פרסטר בעל מפעל 'כריכה מקורית', הוא האיש שאתה מחפש", ייעץ לי חבר, ואכן צדק. התוצאה המדהימה הוכיחה את עצמה. אך מעבר לזה, התרגשתי ונפעמתי מהמפעל עצמו. "אתה זוכה לפרנס משפחות משלנו" אני אומר לו, והוא בענווה מגיב מיד: "הפרנסה מהקב"ה, אני רק השליח".

 

המקום מתנהל במקצועיות, ובעיקר במסירות. "אנשים אומרים לי, שלאחר שכרכו את הספרים שלהם כאן, הם מתפללים בסידורים או לומדים בספרים האלו הרבה יותר ברגש ובגישמאק", משתף אותי ר' שלמה, שמקפיד לכרוך אך ורק ספרי קודש, והכל עם עור איכותי שהוא מייבא מאיטליה ומהודו. בלי להתפשר על איכות. חשוב לו שכל ספר יחזיק שנים, גם לאחר שימוש קבוע בו. 

 

אומנם איכות העבודה היא מיוחדת. אך מה שאותי ריגש, זו נתינת פרנסה טובה לאברכים בעלי משפחות, מתוך רגישות וכבוד. אשרי חלקו!

 

 

ולתמונת היום: כ"ה יתן ה' וכ"ה יוסיף

 

במוצאי שבת קודש הקרוב, נתכנס בעזרת השם יתברך לסעודת המלווה מלכה השנתי, לכבוד קופת גמילות חסדים המרכזית במדינות חבר העמים "קרן חי'ה מושקא", הנערכת בכל שנה סמוך ונראה לתאריך ט"ו באדר - שושן פורים, יום פטירתה של הילדה היקרה השליחה חי'ה מושקא ע"ה, בת יבחלט"א הרב הראשי הרב והרבנית לאזאר שיחיו. 

 

כ"ה שנים חלפו מאותו אירוע קטן שנערך אצל ידידי היקר הרב לוי יצחק מונדשיין, שהזמין את ידידיו להתוועדות חסידית וסעודת מלוה מלכה בביתו, לכבוד יום הולדתו, לפני שעבר ממוסקבה לשמש בשליחות כרב העיר סמולנסק.  הצגתי אז לראשונה את רעיון הגמ"ח, ונאספו התרומות הראשונות לקמת הקרן. והנה בחסדי שמים, בחלוף עשרים וחמש שנה, הקרן גדלה לאין ערוך, בהכוונה ומעקב תמידי של מורנו הרב הראשי שליט"א, שכמו המלאך העומד ואומר לעשב 'גדל' - כך תובע מאיתנו הרב להגדיל ולפתח, ולא להחזיר ריקם שום בקשה ופנייה. 

 

אם בכל שנה מביעים במסיבה זו הערכה ותודה לתורמים, הרי השנה, חצי יובל של שנים, על אחת כמה וכמה, ומתוך מחשבה ואיתור רעיונות, בס"ד יצא לדרך פרויקט ייחודי ביותר: ספר תהלים שעל כריכתו מעור יוקרתי - תשולב מטבע מידיו הקדושות של הרבי!

 

תהליך ארוך עבר הרעיון, ואתמול ישב הרב שליט"א וחתם אישית ב'פורזץ' של כל ספר שכזה, אותו יקבלו התורמים הנכבדים. 

 

ב'נאכזץ' של הספר, הבאתי מקורות חסידים בדבר ערכו הסגולי למטבע המגיע מצדיק, והוא מבוסס על מאמר הגמרא: "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך".

 

לאורך הדורות היה מקובל ביהדות, ובפרט בתנועת החסידות, שכל חפץ שבורך על ידי הצדיק או שהוענק מידי הצדיק, סגולתו עצומה לאין שיעור. אולם שטרות או מטבעות מידי הצדיק נחשבו כבעלי עוצמה מיוחדת יותר מכל החפצים, והיחס אליהם היה כאל קמעות לכל דבר.

 

הרבי בעצמו הסביר פעם באופן נוסף, את סגולתם של השטרות והמטבעות מידי הצדיק, בדגש על השפעת שפע פרנסה. שכמו שכאשר מערבבים מעט משקה משיירי כוס של ברכה אפילו בתוך חבית שלמה - החבית כולה מקבלת את סגולת השיריים, כן כאשר ממון מהצדיק - ואפילו פרוטה בודדת - מעורב ברכושו של אדם, אזי כל רכושו מקבל את סגולת ה'ממון של הצדיק' וכל רכושו מתברך! והוסיף הרבי, שזו היא הסיבה למאמר חז"ל (בבא בתרא ט"ו) "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך", שאפילו סכום קטן מהצדיק - משפיע ברכה על הממון כולו! 

 

במכתב הרבי בתאריך ט"ו שבט, תשי"ב כותב: "...שלח לו כ"ק מו"ח אדמו"ר סכום פעוט ביותר, וביאור העניין אשר הצ"צ אמר שקופתו היא ע"ד מרז"ל בב"ב (ט:), כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אשר פרוטה היא מהסכום היותר קטן, ובכ"ז כיון שהיא מקופתו של איש תם וישר וכו' הרי הביאה הצלחה מופלגה וכו', וכיון שהקופה שנמצאת עתה תחת ידי היא ג"כ ממה שנשאר מכ"ק מו"ח אדמו"ר ואני חסיד שלו, הנה בטוח אני אשר אפילו פרוטה מקופה זו מביאה ברכה להעסק אשר בה ישק[י]עו אותה"...

 

במכתב הרבי בתאריך אדר"ח אלול, תשי"ג: "...ומוסג"פ איזה סקריפ אשר עלה בידי להשיגו, ויה"ר מהשי"ת אשר כיון שמסקריפים אלו חלק מהם נקנו במעות הנמצאים באחת הקופות של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה יקויים בזה מרז"ל כל הנוטל פרוטה מאיוב ה"ז מתברך"...

 

המטבעות שיש מהרבי, החלו בשנת תשל"ו, עם ההכרזה על השנה כ"שנת החינוך" וייסוד מבצע חינוך, אז הרבי החל לחלק לילדים מטבעות על מנת שייתנו אותם לצדקה. הרבי היה נותן אותם לילדים שעמדו בשביל הכניסה ל-770, אלו שעמדו בלובי הבניין, וכאשר התפלל ב'זאל' הגדול, חילק אותם לילדים שעמדו לאורך דרכו אל מקומו בזמן התפילה בקדמת בית הכנסת ובדרכו חזרה, או כשיצא מהמקווה.

 

בחודש אלול של שנת תשמ"ג, החל הרבי מדי יום עם הגיעו ל-770 מביתו בשעה עשר בבוקר, להיכנס לחדרו, ולצאת כששקית מטבעות בידו, ולחלק לילדים שעמדו בלובי 770 מטבע של ניקל. בחורף תשמ"ה הפכה החלוקה לנפוצה יותר, אך לא הייתה דבר קבוע ומוכר, וארכה עשר דקות בערך. חלוקה זו הופסקה בי"א ניסן תשמ"ו, עם תחילתו הקבועה של מעמד חלוקת דולרים בכל יום ראשון.

 

 

גוט שבת!

שייע

פורים תורה....

 מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

ערב שבת קודש פרשת תצוה זכור תשפ"ו.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

ערב שבת זכור זה הזמן לכתוב פורים תורה, ובעבר הבאתי כאן מאמר שחיברתי ואף זכיתי לאמרו בפני צדיקים מדור העבר, בפורים טיש אצל בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל ואף גם במשתה היין אצל כ"ק האדמו"ר מפשעווארסק שליט"א וזכיתי להעלות חיוך על פניהם הקד' ולקיים את ההיתר של 'ליצנותא דע"ז שרי'.

 

היום קיבלתי אותו בחזרה מידידי בעל הגליון 'בדחי רבנן' והוא הוסיף עליו תיבולים חריפים וראיות לדבריי וחביב בעיני שדברי תורתי מקבלים נופך ומתבדרין בי רבנן, על כן אביא את דבריי בשילוב תוספותיו ויראו ישרים וישמחו וצדיקים יעלוזו.

 

וזה תוכן הדברים:

 

תנו רבנן: המן בן המדתא האגגי צורר היהודים, לא הוה ליה לא בטן ולא ידים ולא רגלים ולא שאר איברים שבגוף, כי אם ראש בלבד שנאמר 'כל המיצר לישראל נעשה ראש'. והיינו דכתיב: 'כשבת' (בכ' הדמיון) שלא ישב ממש, שלא היה לו כלי ישיבה בגופו.

 

ומנין שלא היה לו בטן? שנאמר 'בטן רשעים תחסר', ומנין שלא היה לו ידים? כאותה ששנינו 'עבד אין לו יד', ורגליים לא תקשי לך, שהרי 'שקר אין לו רגליים'.

 

אחיכו עליה רבנן בבי מדרשא וכי עם ראש לבד אפשר לחיות? אמר להו ר' נעילאי: הן, שנאמר 'אתה הבדלת אנוש מראש' (ולא מוזכר שמת, משמע שאחרי הבדלת הראש מגופו עדיין נשאר בחיותו).

 

מיתיבי, והא כתיב 'ויבוא המן' מאי לאו דקאתי ברגליו? לא, דמתגלגל ואתי ככדור. ואע''פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר 'והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש' ואמר רב כדוראי מלמד, שהיה כל אחד דוחפו ברגליו ככדור המתגלגל, והיינו דכתיב 'אבל וחפוי ראש' שכל הרואהו צועק 'חה-פוי' חה חה ממראהו ופוי מפני ריחו.

 

(ובתוספות הקשו וכי אין ראיה לדבר? והלא כתיב 'והמן נבעט' מלמד שהיה כל אחד מבעט בו ככדור? ותירצו שלעולם זה ראיה גמורה, רק כיון שיש מצות 'זכר' במחיית עמלק, נקטה הגמרא בלשון 'זכר לדבר').

 

מיתיבי, והא כתיב 'ויעש העץ' מאי לאו דעשה בידיו? לא, דעשה ע''י שליח. ואע''פ שאין שליח לדבר עבירה, כיון דסוף סוף לעצמו שימש שנא' ואותו תלו על העץ ונתקיים בו מצוות מחיית עמלק, שליח לדבר מצווה הוי.

 

מיתיבי, והא כתיב 'ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן' מאי לאו דהניח לו באצבעו? לא, דתלה לו על חוטמו.

 

קשיא ליה לרב חוטמאי וכי אף וחוטם היה לו להמן, והא כתיב 'אף לא הביא אל המשתה' משמע דלא היה לו אף? וכי תימא דשאיל חוטם מחבריה? והא 'אין אדם חוטם ולא לו'?.

 

אלא אמר ר' פילאי חוטם גדול ומתברג היה להמן, ברצותו מלביש וברצותו פושט, ובו היה עושה כל צרכיו, בו עשה העץ, ועליו הניח המלך את הטבעת, ורק למסיבה הורידו.

 

ובדבר שחטא בו לקה, ותלוהו על העץ בקצה אפו, שנאמר 'כי רגע באפו חיים ברצונו' ואומר 'אם באפו יבוא באפו יצא'.

בברכת שבת שלום ומבורך וחג פורים שמח:

 

ישראל אהרן קלצקין