מאת מי שהיה שם
תיאור צבעוני של ידידי מוטי ברלב לברטובסקי על הרבי מקרעצניף ברסלב קרית אתא.
מוצאי שבת, אני פוסע בסמטאות האפילות למחצה של מאה שערים, בדרך לטיש של ר' מרדכלע מקרעטשניף, שעליו כתבתי בשעתו והבטחתי לעצמי שאתחקה אחריו יותר מקרוב.
הצפרדעים וסביבותיהם עמוסים עד להתפקע באשפת השבת. עתה חתולי מאה שערים הם המאושרים במשפחת החתולים, והבריות פוסעים בלאות, מצב הגסטרו לא משהו.
תמיד אני תוהה, למה השבת הכה יפה וענוגה מסתיימת באופן עגום שכזה במחוזות הללו!
אני נכנס למבנה כעור למדי, חסר חן וחסר אסטתיות. במבואה אני כבר שומע פרצי צחוק. כמה עשרות אנשים עומדים מסביב לרבי לבוש הלבן שנראה עייף ומותש מאד.מידי פעם הוא עוצם את עיניו... רק לישון רק לישון. הוא מתעורר לרגע, נאנח ואז הוא זורק איזה שהיא שנינה וכולם צוחקים.
על השולחן שאריות לא מלבבים של קוגעל וטשולנט. מישהו לוחש לי, הרבי באמצע א- מיטאג טיש, דהיינו סעודת הבוקר של שבת. (להזכירכם, השבת יצאה מזה כמה שעות)
אני רוצה לצלם, לתעד את הכינוס המוזר הזה שאין לו שום היתכנות בעולם המערבי, רק כאן, במקום שהפקיע את עצמו מדהרת המאה ה21 והמאות שלפניו, יש סיכוי למחזות מוזרים שכאלה.
מניסיון העבר, הוצאת סמרטפון, יכולה להביא לגירוש מיידי בתוספת השלכת פריטים, לפעמים בצורת קוגל עייף או יותר גרוע משהו נוזלי, אני לא מסתכן בדברים כגון דא.
הפעם הגעתי מצוייד, מצלימת dji קטנה, אך עדיין אני חושש, הרבי בעיצומו של השבת. כמה נערים שמינו את עצמם גבאים של הרבי, מסתכלים בחמדה לא כבושה במצלימה הזעירה, ומעודדים אותי לצלם, הם גם רוצים מייל, הם ממחלקת היח"ץ של החסידות.
אחד מהם לוחש לי, שהסרטון של הרבי מחנוכה, הביא רבבות צפיות, ומעריצים, באשר להנחה הראשונה, האמת איתו, השנייה, קצת פחות.
שכן עכשיו מסביב לרבי היו כמה עשרות אנשים, שלא ידעתי לאמוד את טבעם במעמד הזה.
כל החיים במה, אמר מי שאמר, והאדם הוא יצור משחק. כל מקום והבמה שלו. כיכר הבימה, תיאטרון פרינג', מורי דרך, והטיש כאן של ר' מרדכלע.
במאה שערים יש אנשים חרוצים ועסוקים, אבל יש גם איים עקשניים של בטלנות כאורח חיים. בטלנות שורשית שהחלה עוד בתקופה העות'מאנית, בטלנות עם פאטליזם וציניות משובחת.
ההצגות הגדולות דהיינו הטישים הממוסדים, מיועדים לחברי הקהילה, אלה ממלאים את חובתם החברתית ובאים לטיש, רוצים או לא רוצים, עייפים או עירניים.
הקהל שאינו שבוי, מכיר כבר את הריפרטואר, אמנם השיעמום קשה מנשוא, בפרט בשבתות החורף, אבל סוף ההצגה ידועה והקתרזיס המיוחל לא יגיע.
ועכשיו הגיע ר' מרדכלע המוחצן, והוא נותן שואו, רבי חדש, טריקים חדשים.
הרבי העייף משתעשע עם הצופים. הוא מבין שחלק מהם באו לצחוק והוא צוחק איתם, ואם כבר גיחוך, הרי שהוא שולט בגיחוך. אני מסתכל בעיניו של הרבי ואני מזהה בהם, את הבוז המוכר, הבוז לסדר הטוב, לתחושת החשיבות העצמית, הבוז להבל אשר תחת השמש.
אני מקבל ביטחון, מתחיל לצלם ואט אט מתקרב לרבי.
הרבי שם לב למצלימה, ומתחיל להיטפל עלי ובצדק, וזה כבר לא נעים, עשרות עיניים ננעצות בי, והרבי מטריל ומטריל כמו שרק הוא יודע לעשות. לבסוף השבתי לרבי, זה לא כוחות, אתה פה עם החסידים שלך בא נדבר בארבע עיניים.
למזלי, הגיע קרבן אחר, כפי הנראה יותר עסיסי ממני והרבי בקשב המופרע שלו פנה להיטפל אליו.
ואני מהרהר באומללות של הבנשקי"ם, " Genetica Sacra" הגנטיקה הקדושה, שכופה עליהם לחשוב שהם מורמים מעם, ואלוהים לשלטון בחרם, גם עם זה למעלה משנות דור אין לשושלת ולו קומץ של חסידים.
זו מורשת שאין לעמוד בפניה, ור' מרדכלע האנרכיסט שלנו נפל שדוד מול המורשת הזאת ואיתו ילדיו שגם הוא מבלים איתו שעות במחזה העועים הזה.
אני תוהה עם הרבי הגיע למין פשרה עם המחויבות הגנטית הכפוייה עליו למחזה. הוא ישחק בו, אבל עם קריצה. הציבור שגם כפוי לתורת הגנטיקה הקדושה, ויש בו אמונה בעליונותם של הבנשקי"ם, גם הוא קורץ, אחרי הכל יש בו מין היגיון בריא, שמעלותיו הרוחניות של האדם באות לו מעמלו ולא מעמל אבותיו שעזבו לעולמם זה מאות בשנים.
וכך הם לועגים, והרבי לועג, ובתווך התמימים שלוקחים את ההצגה ברצינות.
הרבי שב אלי, מבקש את סליחתי אם פגעתי בו, ככלל הוא מבקש סליחה מכל מוטרל שלו. לאחר הוא שואל אותי בשעשוע למי אני מצלם, ואני משיב לו, שעבור אף אחד, הוא מוסיף להקשות, האם בעבור טראמפ, או הרבנית? ( השוואה מעניינת שיש לתת עליה את הדעת) אני בולם פי, והוא ניגש אלי עם ידיים מליאות במאכלי שבת שמנוניים, ומציע לי שיריים. בעדינות אני מסרב, ההגיינה במקום מהפכת מעיים סבירות, ולי יש פחות מסבירות. בסוף אני מתרצה, ולוקח באצבעותי מקופסת הטבק הכסופה שלו קמצוץ הרחה. הרבי שבע רצון.
הוא ממשיך בהצגה, ומידי פעם הוא שולח בי מבטים עייפים, כאילו מה אתה רוצה ממני? גם בלי זה פה כל עסק בקריסה.
ואז מול עיני, הרבי עובר טרנספורמציה, הוא מתחיל בניגון כל שהוא, ואט אט הוא מתחיל לטפס, הוא קם ממקומו נסער, מתחיל לצעוק, מסתובב בין האנשים, מחליק טפיחות על גבם, פה ושם, מכה במצחו ובשולחן. הוא באקזטסה דתית! להפתעתי אני רואה שגם הליצנים נסחפים אחריו, השירה מתלהטת והרבי חובט בשולחן בכוח לא לו.
"ייחד, ייחד לבבי, ליראה שמך" הוא חוזר שוב ושוב בתשוקה. הגרטל של הרבי מתרופף ונופל, הגבאי הלא רציני בעליל, מבלה בחוץ עם חבריו בעישון סיגריה, כך שהבן היורש, רץ אחרי אבין התזזיתי, מנסה לשווא ללפף סביב גופו את החגורה.
דקות אחר כך, הרבי נוחת, העייפות משתלטת עליו והוא ממשיך בהטרלותיו, הוא מגרש מישהו שלא שר מספיק בקול. הלה יוצא וחוזר לאחר כמה דקות בחיוך גדול. הוא מכיר את הרבי.
השעה 20:30 הרבי מסיים ברכת המזון ובקול צופן סוד עם קריצה, אומר עכשיו הגיע זמן "רעווא דרעווין, סעודה שלישית, אפשר להצטרף, הקהל רועם בצחוק, והרבי מוחא כפיים בשביעות רצון!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.