זה סיפור על שלושה מנהיגי ימין.
לא על אידיאולוגיה – על עמידות.
על מי נשבר תחת לחץ המערכת.
אחד נשבר.
אחד נכנע.
ואחד מסרב להישבר ולהיכנע.
⸻
מנחם בגין
בגין לא הובס בקלפי – הוא הובס ברחוב.
מערכת ההפגנות עבדה שעות נוספות: צעקות “רוצח”, תמונות חיילים הרוגים מול ביתו, לחץ יומיומי, מתוזמן, אכזרי.
לא חקירה, לא כתב אישום – התשה נפשית.
כך שוברים מנהיג עם מצפון.
בגין נשבר. לא אידיאולוגית – אנושית.
⸻
אריק שרון
שרון היה האיום האמיתי.
איש ימין שהבין היטב: חיבוק מחבלים וויתור על שטח מביאים דם, לא שלום.
וכאן נכנסה לפעולה מערכת המשפט.
חקירות.
מעצרים.
בניו תחת זכוכית מגדלת.
עננה כבדה של האשמות מעל ראש הממשלה המכהן.
המסר היה חד וברור:
תתיישר – או שתושמד.
שרון נכנע.
לא בגלל שינוי תפיסתי – בגלל לחץ משפטי.
הוא עזב את הליכוד, חבר לשמאל, הקים את קדימה – מפלגה שנולדה מחקירה והבשילה לכניעה.
גוש קטיף פונה, “שלום” מדומיין נמכר, והאסון – הגיע.
כך מנצחת מערכת:
לא בבחירות – בכתבי חקירה.
⸻
ואז הגיע נתניהו.
וכאן הכול השתבש להם.
ניסו עליו את שיטת בגין – הפגנות, הסתה, רדיפה אישית ומשפחתית.
לא עבד.
עברו לשיטת שרון – מערכת המשפט, תיקי האלפים, תקווה לכניעה אידיאולוגית תמורת הישרדות אישית.
גם זה לא עבד.
אז עברו לשלב האחרון:
פירוק המדינה מבפנים.
עמותות עם שמות מפוצצים:
“אחים לנשק” – כדי לערער את צה״ל.
“הייטקיסטים” – כדי להפחיד את הכלכלה.
קריאות להוצאת כספים, להעברת חברות, ליצירת פאניקה.
שיתוף פעולה בין משפט, תקשורת, אליטות ביטחוניות ולחץ בינלאומי.
מעטים בעולם היו שורדים דבר כזה.
אבל נתניהו לא נשבר.
לא נכנע.
לא מצמץ.
בעוד “אדוני הארץ” תולים עליו משקולות של כאוס –
הוא פירק מוקש אחרי מוקש,
הוביל את ישראל לניצחונות אסטרטגיים,
והכלכלה הישראלית לא קרסה – אלא התחזקה.
זה סיפור על שלושה מנהיגי ימין.
אבל הוא למעשה סיפור על אמת אחת:
מי שנשבר – הוחלף.
מי שנכנע – שינה דרך.
ומי שעמד מול מערכת שלמה ולא זז מילימטר – הוא לא עוד מנהיג.
הוא המנהיג.
והחוסן שלו – הוא החוסן של ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.