מחסור בחלב? הרבנות היא השעיר לעזאזל הבעיה היא של המחלבות

מחסור בחלב? לא – הרבנות היא השעיר לעזאזל

בשבועות האחרונים נשמעים קולות המזהירים מפני מחסור בחלב בחודש תשרי, ומאשימים בכך את הרבנות הראשית לישראל בשל איסורי מלאכה בחגים. זו אשמה חמורה, חסרת כל בסיס. להפך, מדובר בניסיון להפוך את הרבנות – ואת שמירת התורה והמצוות במדינה יהודית – לשעיר לעזאזל של בעיות כלכליות הנגרמות ממנגנון השוק, מהמחלבות ומהחלטות הממשלה. כבר בעבר הופיעו "מחסורים" דומים שהתבררו כתוצאה מתמרונים שיווקיים ולא מכשל אמיתי של השוק. תמיד היה חלב גולמי זמין; הבעיה נגעה למוצרים שבפיקוח מחירים, שחברות הייצור מעדיפות לדחוק כדי ללחוץ על הממשלה לשנות את ההסכם.

מי באמת אחראי לכך? החקלאים רוצים מחיר גבוה יותר כדי לכסות את עלויות הייצור העולות. הם כפופים למכסות ייצור ומרגישים שמגבילים את יכולתם להתפרנס. המחלבות, השחקנים המרכזיים, מחויבות לייצר מוצרים בפיקוח שמניבים רווח נמוך ולכן מעדיפות להפנות משאבים למוצרים רווחיים יותר. גם הרשתות אינן נראות בעין הציבור, אך הן חלק מהמערכת: הן משתמשות ב-חלב המוזל כמוצר "מוביל אובדן" כדי למשוך צרכנים ומרוויחות ממוצרים אחרים. הממשלה, מצידה, נעה בין הרצון להגן על הצרכן לבין הצורך לשמור על יציבות השוק, וקובעת את כללי ההסכם. כל אלה שותפים למאבק כוח על גבו של הצרכן.

שוק החלב בישראל פועל לפי הסכם רב-שנתי, עם כללים ברורים: מחיר מובטח לחקלאים, קביעת מכסות ייצור, חובת ייצור מוצרים מבוקרים ורגולציה על יבוא עם מכסים. זהו שוק מתוכנן שבו הממשלה מנסה לאזן בין יציבות כלכלית לבין הגנה על הצרכן, אך כל שחקן מושך לכיוון האינטרסים שלו. לכן, האשמה המופנית כלפי הרבנות אינה רק טעות – היא חזרה על דפוס מסוכן שראינו בעבר, כאשר יהודים הואשמו בצרות כלכליות באירופה וברוסיה. כעת, במדינת היהודים, חוזר אותו דפוס כשהדת ומוסדותיה מואשמים בכישלונות השוק.

הרבנות אינה מייצרת חלב ואינה מחליטה על מלאים. היא אחראית לפיקוח כשרות בלבד. המחלבות יודעות מתי יחולו חגי תשרי ויכולות להיערך מראש בייצור ובמלאים – כפי שעשו עשרות שנים. אם יש בעיה, האחריות מוטלת על מי שלא התכונן, לא על מי ששומר על קדושת החג. מעבר לכך, אנו חיים במדינה יהודית. עצם ההצעה שכדי לפתור מחלוקת כלכלית יישקל לראשונה מאז קום המדינה חילול ימי הקודש – ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות – היא רעיון מחריד. קדושת המועדים אינה מכשול כלכלי, אלא יסוד הזהות שלנו. לערב שיקולי רווח כדי לערער על קדושת החגים פירושו לפגוע בנשמת האומה. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להפיכת המסורת היהודית לנטל, ובוודאי שלא להפוך את הרבנות הראשית לשעיר לעזאזל של מאבקי כוח בין ממשלה, מחלבות, חקלאים ורשתות.

מחסור מתוכנן איננו אשמת הרבנות, אלא תוצאה של מאבקי כוח כלכליים. האחריות מוטלת על המחלבות להתכונן לחגים, על הממשלה לפקח באמת ועל כלל השחקנים בשוק לנהוג בהגינות. הפניית אשמה כלפי הרבנות הראשית היא לא רק עיוות עובדתי, אלא פגיעה בזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הם שיתכוננו לחגים – לא שהדת תואשם בכישלונותיהם.

הרב אליעזר שמחה וייס