רגעי השבוע - פרשת ראה, שבת מברכים וערב ר"ח אלול
משגיח כשרות ליום אחד באיחוד האמירויות הערביות / חייו המרתקים של המתפלל המסתורי בטענט / משלוחי מנות בחודש אלול / דרכו המופלאה של בעל המסעדה
א. יאכלו ענווים וישבעו
הגענו לדלפק הבידוק המוקדם של סוכנות המכס והגנת הגבולות של ארה"ב (CBP), בנמל התעופה הבינלאומי 'זאיד' שבאבו דאבי. הליך המאפשר לעבור את ביקורת הגבולות והמכס של ארה"ב לפני העלייה למטוס. אותי העבירו, אך את בני השאירו.
לא היה לנו הרבה זמן. זה עתה נחתנו מהטיסה שהביאה אותנו לכאן ממוסקבה, ומיד מיהרנו אל הטיסה הבאה, שתיקח אותנו בדרך הארוכה הלאה לאמריקה. אך בבידוק המקדים לא אפשרו לו לעבור בתואנה כי הטיסה מלאה - 'אובר בוקינג', תפוסה מלאה של המטוס. חברת התעופה רצתה למזער את הסיכויים להפסדים כספיים, ולכן עשו רישום יתר של נוסעים, והפעם זה נפל על בני היקר, שהסוכן לא הצליח לעשות לו צ'ק-אין מראש. את שלי הוא כן עשה.
לא היה מקום לוויכוחים וטענות. זאת המציאות, ואם אבחר להישאר לצד בני הבחור, אפסיד את כרטיסי, בעוד לבני הם מבטיחים טיסה חדשה למחרת. הוא היה מספיק בוגר ואחראי כדי להרגיע אותי ולבקש ממני להשאירו, ושאמשיך בדרכי בלעדיו. הוצאתי במהירות מעט מזון שהיה בתיקי ומסרתי לו, יחד עם איחולים לבביים להתראות בע"ה בקרוב שוב.
בשניות שאפשרו לנו לשוחח, חיזקתי את רוחו ורוחי, כי מה' מצעדי גבר כוננהו, והכל אך ורק לטובה. ובטוח שיש לו שליחות מסוימת פה באבו דאבי, ולכן זה קרה כך.
פניתי מיד אל ידידי, רבה של איחוד האמירויות הערביות הרב לוי דוכמן, וסיפרתי לו על המקרה. בהיותי כבר באוויר, ללא קליטה טלפונית, הם מצאו אחד את השני בטלפון, ובני עדכנו באיזה מלון הוא שוכן על ידי חברת התעופה.
בשלושת השבועות האחרונים, נמצאות רשויות הביטחון באמירויות הערביות בכוננות גבוהה, עקב התקפות אפשריות נגד יהודים מצד תומכי רוצחי החמאס. שגריר ישראל ועוזריו חזרו למולדתם, וגם השגרירות האמריקאית במדינה פרסמה אזהרה לאזרחים להיות ערניים ולא להתקרב למרכזים יהודיים. לפני כשבוע עלו האזהרות לרמה גבוהה, כאשר הרשויות במדינה הורו לארגון הכשרות המקומי בראשות הרב לוי דוכמן, לשלוח מאבטח עם כל מפקח הנשלח למפעלים בהם מיוצרים מוצרים כשרים. האבטחה תוגברה רבות במרכזים היהודיים במדינה מאז הרצח הנורא של הקדוש ר' צבי קוגן הי"ד לפני כמעט שנה, אך בשלושת השבועות האחרונים המצב הפך להיות הדוק מאוד.
באותו יום של הגעת בני, הם עוד לא הצליחו למצוא משגיחי כשרות, או מאבטחים מתאימים - אותם אפשר לשלוח לפקח על הכנת המזון הכשר במטבח המרכזי, המספק מנות כשרות לאורחים ולכל הזמנה. הרבנים עמדו אובדי עצות. מספר הזמנות של אנשי עסקים יהודים ממתינות, ואין את מי לשלוח למטבח. הם עצמם כלואים וחל עליהם צו יציאה מהבית.
ייתכן ולשם כך גלגלה ההשגחה העליונה את הדברים. בני ששמע את הבקשה, יצא מיד בשמחה אל המטבח, הפעיל את הלהבות, בדק ביצים וירקות, ועשה הכל בכדי שאנשים הרעבים יקבלו מזון כשר למהדרין וטרי. ולא רק הם, גם אותו האכילו ואף ציידו אותו בצידה לדרך.
ב. גרסא דינקותא
הקולות שעלו מאחוריי רוממו אותי, עת עמדתי השבוע כשליח ציבור בתפילת שחרית, ב'טענט' השלישי, בו נערכות התפילות מדי יום, סמוך ונראה לאוהל הקדוש של הרבי. שני מתפללים נעמדו לתפילתם בשורה הראשונה. את קולו של אחד מהם זיהיתי כאחד מחשובי רבני חב"ד בארץ הקודש, שאת שיעוריו המרתקים והאקטואליים אפשר למצוא בכל עת בבמות שונות. אך מיהו השני?
הוא לא התפלל בקול גבוה, ובעומדי בקרבתו שמעתי אותו מתפלל בנחת, כמונה מעות, תפילה עם געשמאק מיוחד, שסחפה אותי איתו גם יחד. התפילה הסתיימה זה עתה, התחלתי לומר את מזמורי התהלים היומי, ולפתע מגיע מאן דהו, הנשמע ממהר ומחכה כבר לתפוס את מקומי בעמוד, כדי להתחיל מניין חדש.
"יש כאן זמן קבוע, והוא בעוד כרבע שעה", אני שומע את המתפלל מאחוריי, מעמיד את האיש על מקומו. מתפתח ויכוח קטן ביניהם, שהחל באנגלית ועבר לאידיש, אותו מנהל המתפלל ביד רמה. תוך כדי אמירת תהלים, אני מקשיב מהופנט לדבריו. הוא נשמע משפיע דגול, שופע אמרות על חשיבות התפילה במתינות, במיוחד כעת לקראת חודש אלול.
סיימתי את התהלים, פונה להסיר את התפילין, ואני משתומם לראות את הופעתו של המתפלל היקר. הוא אינו נראה כלל לא חסיד וגם לא רב. בגדיו אינם מסגירים את יהדותו, ואף זקן לא מעטר את פניו. חידה מושלמת, שרק חיכיתי לפצח אותה. ולא הצטרכתי להמתין הרבה.
תוך כדי הסרת רצועות התפילין מזרועותיי, חייכתי אליו חיוך רחב, והדבר גרם לו לפצוח בשיחה, שיחה מרתקת על ילד שנולד להורים ניצולי המלחמה שהיגרו למקום מבטחים לגוף, אך הבינו כי גם לנפש בנם צריכים לדאוג. הם שלחו אותו לחיידר חסידי, על אף שהם לא היו כאלו, אך ידעו היטב שאם רצונם שבנם יישאר יהודי, זה יתאפשר רק אם יקבל חינוך שורשי ואמיתי.
הגרסא דינוקתא שלו, היא זאת שמחזיקה אותו בכל עת ובכל שלבי החיים הלא פשוטים שהוא עבר - כך על פי מה שהספיק לספר לי על רגל אחת. נוסח התפילה, מושגים ביהדות, הלכות ומנהגים שספג ממחנכיו היהודים - הם אלו, שכעת, לאחר שנים של טלטולים שונים שעבר - נותנים לו טעם לחיים.
סיימתי את שיחתנו, כשהוא אף מבקש ומעביר לי תרומה קטנה, לאחר ששמע שאני שליח של הרבי במוסקבה. ויצאתי לדרכי מהורהר בהיותנו כעת בפתחו של שנת הלימודים החדשה, ויודע על התלבטויות רבות של הורים ברוסיה, לגבי החינוך לילדיהם.
אחת ההתוועדויות החקוקות בזכרוני שבראשה ישב הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, היא כשדיבר על חשיבות החינוך לילדים. מימינו ומשמאלו ישבו שני אנשים מכובדים. מאד מכובדים. כאלו שזכו ויש להם גם ילדים יהודים בגיל חינוך. והוא דיבר מנהמת לבו, בלי הבט ימין או שמאל, דברים הכי ברורים ומעוררים. לא יודע עד כמה פעלו הדברים על שני אלו, אך בטוחני שדברים היוצאים מן הלב, פעלו בצורה כזו או אחרת.
חכמי ישראל קוראים לזה: "גירסא דינקותא". החינוך הראשון שניתן לילד, במקום בו התחנך - יכה בו שורשים עם פוטנציאל של קשר נצחי. ומי שזכה לכך, ובשנות ילדותו ובצעירותו קיבל בסיס יציב של חינוך יהודי אמיתי, זה יהיה חלק נצחי באישיותו, כי רק בתקופה הזו אפשר לשזור בתוך העולם הפנימי והעמוק ביותר של הילד את הערכים שילוו אותו לעולמי עד.
השבוע, קיבלתי לכך הוכחה מרגשת.
ג. איש לרעהו ומתנות לאביונים
ההכנות לקראת חודש הרחמים והסליחות הן מגוונות ורבות, ובאות לידי ביטוי בעיקר בשלשת הקווים היסודיים: תורה, תפילה וגמילות חסדים.
יחד עם עמיתיי בעבודת הקודש, ישבנו מראש להיערך לקראת ארגון העזרה הגשמית לנזקקים ומשפחות ברוכות ילדים בקהילה, לימי המועדים הבאים עלינו לטובה. מוטלת עלינו הזכות והחובה לסייע להם בכל מה שאפשר, וככל שנקדים ונתארגן, נצליח בע"ה להשיג משאבים ומחירים זולים יותר, ולארגן הכל בנחת ובדרך של כבוד.
המחירים האמירו מאוד, ואף מצרכי מזון בסיסיים למשפחה לכבוד החג, מגיעים לסכומים גבוהים במיוחד. ביקשתי אפוא את עזרת הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, לבוא בקריאה לציבור לקחת חלק במצווה ולשאת יחד בנטל הגדול. להלן ציטוטים מתוך האיגרת החשובה שהעביר לי, להפצתו בין בני הקהילה, היום, ערב ראש חודש אלול:
עומדים אנו בתחילת ימי חודש אלול, חודש ההכנה לקראת חודש תשרי הבא עלינו לטובה ולברכה, חודש שהוא "מושבע בכל", מושבע במועדות, אך יחד עם זאת גם מושבע בהוצאות כלכליות גדולות.
למרות שהשם המקובל הוא "קמחא דפסחא" בקשר עם הוצאות חג הפסח, אבל ההוצאות הכספיות בימי תשרי גם הן גדולות וכבדות. על ימי ראש השנה אומר הנביא "אכלו משמנים ושתו ממתקים", ומצווה לקיים בו סעודות-חג. כך בימי השבתות, בערב יום הכיפורים ובמוצאי היום הקדוש, ב"זמן שמחתנו" חג הסוכות, ובימי שמיני עצרת ושמחת תורה.
זה הזמן לפנות לכל אחד ואחת, לקחת חלק בעזרה הכלכלית למשפחות הנזקקות, שזו זכות וחובה עלינו לתמוך בהם בכלל ובימים אלו במיוחד.
בנוסח הסליחות אנו אומרים "לך ה' הצדקה". יש הבדל בין "צדק" ל"צדקה". המילה "צדק" היא מידת שורת הדין, כמה מגיע לאדם על פי הצדק בהתאם למעשיו; אך "צדקה" היא לא לפי מעשיו, אלא בתורת צדקה ורחמיו של הקב"ה. אנו פונים ומבקשים מהקב"ה, שלקראת השנה הבאה עלינו לטובה הוא ייתן לנו בתורת "צדקה", "לך הוי' הצדקה". והדרך שעל ידה הוא יעניק לנו בדרך זו, היא בכך שגם אנו ננהג במידה זו, מדה כנגד מדה. כאשר נעניק לזולת באופן של צדקה, לא להתחשב במידת הנתינה של מעשר וחומש, אלא כדברי הרמב"ם אודות נתינת הצדקה בימים אלו: "ומפני עניין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יוה"כ, יתר מכל השנה".
ברוך ה', הקהילה שלנו מתייחדת בעזרה ובתמיכה זה לזה באמצעות קופת "שמחת שבת ויו"ט" שע"י הגמ"ח המרכזי "קרן חי' מושקא", הדואגת בכל השנה לכלל הנצרכים ובמיוחד לקראת החגים, בחלוקת סלי מזון גדולים ונכבדים, והנהגה זו היא מקור הברכות והשפע מהקב"ה.
אני פונה לכל אחד ואחת מקהילתנו, לקחת חלק בתמיכה במשפחות הנזקקות לעזרה, והקב"ה יעזור שכל אחד יהיה תמיד בצד של הנותן, וביד רחבה, ובזכות זאת נקבל מהקב"ה - מידו המלאה הפתוחה הקדושה, הגדושה והרחבה - בכל המצטרך לנו בגשמיות וברוחניות, החל מכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
ובעזרת ה' השנה הבאה עלינו לטובה, שנת ה'תשפ"ו, תהיה שנת פדות וגאולה, אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, ונזכה כולנו לצאת משביית הגלות, ושבי' בצדקה, ובקרוב ממש נזכה לגאולה השלמה ולבנין בית המקדש ומלכנו בראשינו.
בברכה לכתיבה וחתימה טובה, הרב בערל לאזאר
ולתמונת השבוע שלי: פתח של אולם
לפני כשנה נערכו הגרלות לנציגי הקהילה לכל חודש במהלך השנה הזו, לייצג את הקהילה אצל הרבי - נוהג שהחל לפני שנים רבות. ב"ה וזכיתי להיות זה שסוגר את השנה, ועלה שמי בגורל לחודש אלול. מטבע הדברים תכננתי להגיע לרבי ל"שבת סליחות" - הכנה ראויה מאין כמוה לשנה החדשה, ומתוך ניסיון, יודע אני כמה מיוחדת שבת כזו בצל הקודש.
רצתה ההשגחה העליונה, ובשבת סליחות השנה אצטרך להיות במקום אחר, ועל כן, בשילוב שמחה משפחתית בארה"ב, וליווי הבן לקראת כניסתו לישיבה ב-770, הגעתי מספר ימים לפני ראש חודש אלול, ובתכנון בע"ה ביום ראש חודש עצמו להיות שליח הציבור של הקהילה הקדושה של מוסקבה להתפלל וקריאת הפ"נ של כל שמות משתתפי ההגרלה.
אוהל הרבי נהפך מכבר למוקד עלייה לרגל, המושך אליו מדי יום אלפי מבקרים - יהודים ושאינם יהודים - המחפשים קשר רוחני, תקווה וברכה. אולי לא כולם מבינים את משמעות המקום, ואיך לחוות אותו באופן מלא ועמוק. אבל מרגש לראות את המקום שוקק חיים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, באווירה אריסטוקרטית ונעלית. קדושה אופפת את כל הבאים, המתהלכים ברגש, בתקווה ובאמונה גדולה, שהרבי מהווה צינור של קדושה וחסד שדרכו ניתן להמשיך ברכות לעולם. מתחברים, ושואבים השראה מאמונתו הבלתי מעורערת של הרבי, בפוטנציאל האינסופי הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו.
בעודי יושב ולומד לאחר התפילה באחד הימים, הגיעו לידי שני אנשים, הוציאו מתוך שקית פירות שונים והניחו אותם על השולחן. דיון הלכתי התפתח ביניהם אילו ברכות מברכים, ומה קודם למה. השפה הרוסית שלהם תפסה את תשומת לבי, ובאשר כן השבתי להם, והם כמובן שמחו לשמוע ואף להוסיף שאלות נוספות.
"יש לי היום יום הולדת ולכן הגעתי עם חברי אל הרבי, לברך ולהתברך", הוא משתף אותי. אני מבקש ממנו ברכה, כי הרי היום 'מזלו גובר', והשיחה מתפתחת בהתאם, בה הוא מספר על עצמו, ועל כך שהוא מגיע לכאן מספר פעמים בשנה.
"הייתה לי מסעדה מאוד יוקרתית וגדולה באחד הרובעים בניו יורק, לא כשרה ולא יהודית בכלל. אבל היום, הכל שונה ב"ה, הכל כשר" - הוא משתף אותי על חייו.
"הכל היה לי, אך חייתי עם שאלות קיומיות שנותרו ללא מענה, תחושת ריקנות שמילאה אותי. שלב אחר שלב הכתה בי ההבנה, כי לא ייתכן שהבריאה המתוחכמת להפליא נוצרה במקרה. לא עברתי עלילות דרמטיות עם קריאת השכמה מטלטלת שדחפה אותי לשאול את אותן שאלות על תכלית חייהם בזה העולם, אלא הרהורים עמוקים על החיים הביאו אותי להבין שיש כאן תכלית לעולם. התחלתי מאלף-בית, והיום הכל כשר, שמירת שבת מלאה, תפילות בכל יום, שיעורי תורה קבועים. חיים של יהודי אמיתי".
"ואיך העסקים?" אני בכל זאת שואל. הוא מחייך ואומר לי: "התקיים בי 'פיתחו לי פתח של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'. החלטתי לסגור את העסקים הלא כשרים. היום אני מנהל אולם אירועים גדול וכשר, עם רשימה ארוכה של הזמנות".
כעת הוא חי עם תחושת אושר וסיפוק, בזכות שחזר אל חיק היהדות. ההשקעה ברוחניות היהודית גרמה לו להשיג את אושרו - כדבריו.
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.