אם רק היה לו שכל - אז, בשמחת תורה תש’’פ...

 

אם רק היה לו שכל - אז, בשמחת תורה תש’’פ... 

אילו היה לגר"ש אלתר שליט’’א, 

שמץ של חכמה, קמצוץ של דעת,

היה נכנע אז – במוצאי שבת בראשית תש"פ –

ומאמין לשקריו המרושעים של הרשע המרושע,

זה שהמציא את ה'שלום' דרך פילוג,

את האלימות - באמצעות ’העדינות שלנו’

את השבת - בעזרת ברקת, 

את הקנאות דרך פשיטת טלפיים עישור מלח,

ווויסע אויגען.

היה מתבטל ונכנע למי שייסד את קרן המעליות והפלגנות באמריקה לפני חודש.

זה שסגר את הפה והלב, ופתח וועדה.

ואז – מי יודע?

בכל פעם שלמורייני בינם רוטשטיין נולד בת,

היה הגר’’ש זוכה לשבת במסיבה של תורה, קדושה ואמונה,

בין אברהם העניך זילברשטיין, מח’’ס ’ביאורי הרא’’ח',

ובין הגאון ר׳ שלומצבי מחבר ’הידיים ידי עשיו׳.

אם נפליג קצת בדמיון המתוק,

מעמדו אז היה נוסק ועולה, 

אילו היה מתבטל כדבעי, 

אולי, אולי אפילו היה זוכה לטעום ממש משולחן גבוה,

לשבת בספסלי הזהב

בין מורייני א.מ. בעל הביאור על ההבדל בין שוטה לסוטה, 

לבין אותו האיש עצמו – הוא שליט’’א

זה שמעולם לא הזכיר שם שמים, ולו ברמז,

בשיחה עם חסידים.

אבל עכשיו –

שלא היה לו שכל - 

וכיוון שלא נכנע,

ולא השתטח כהלכה לרגלי סולייתם של תלמידי חכמים מופלגים, חסידים וצדיקים אלו,

נידון לגלות. נהיה לשמה ולשנינה.

נאלץ להידחק לו אי שם,

הודח אל שולי מרכז המזרח,

נידון להסב בין הליטאים הטפשים, 

המתנגדים העלובים, 

שלא טעמו מימיהם טעם של ’מזוימונים’ ולא יודעים בכלל מה זה מזומנים, כפשוטו.

נדחף (בלי הזמנה. ברור) ליד ר׳ משה יודה שלזינגר, ראש ישיבה כבר 77 שנה, אבל בלי פעם אחת לשמוע בקול הוועדה, ובלי נסיעה אחת לשוויץ לאיזה קארגע צעהן וואכען. (בושה! איך בכלל אפשר לקרוא לו ’מנהיג’)

נדחף לו הגר’’ש בין אלו שזוכרים עדיין מה זה "תוספות דיבור מתחיל", ויודעים באיזה סדר בש’’ס נכתבה מסכת ’הוריות’

ולא זוכה לשמוע את מורייני שמע’ן בעל ילקוט שמעוני על התורה, משנן את ’א עניין פון ענווה’ שהכתיב לחותנו, אותו שווער שכל ימיו ’נפגע אישית’ ו’קיינער נעמט נישט אהן פאר מיר’,

ושוו בנפשכם את העיקר -

כמה מבחנים פומביים של שפירא בוחן בחורים שיודעים יותר טוב מר׳ מנחם זמבה.

אז מי זה ר׳ דויב וכל הקשישים האלו לעומתם?

יושב שם הגר’ש, בין הזקנים האלו שלא התרחצו שבוע, וגם קודם לכן לא נהנו מעולם מי יודע מה,

מביט בערגה ובגעוגע לפנים הזחוחות של משה חיים דנדרוביץ (עוד עניו ידוע), לפנים המרושעות של אברהם בנימין,

ואני יושב וחושב לעצמי:

אם רק היה לו אז שכל להתבטל...

ועוד מילה.

אתמול ישב האד’ מגור בין הרבי מטשערנאביל אשדוד לטערבישאן,

היום, הגר’ש, ישב בין ראשי ישיבת חברון וקול תורה כסא אחד ליד גדולי הדור האמיתיים. 

[פוסט פוליטי נטו, בלי להתייחס ל’געטליכער פלאן’ ולאוויר הטהור והאמיתי ששואפים כל מי שזכה לצאת, ליבול הספרים,  השיחות, השיעורים שיוצא לאור כל הזמן כמעיין המתגבר ולשמוסע’ן המרעידים של של’ס עם כל השפעתם המבורכת על רבבות בכל העולם היהודי]