ככה זה כאשר לא כואב לו דם החיילים. אם היה כואב הוא לא היה מדבר כפי שהוא דיבר, ולא היה מפקיר מאות חיילים על חשבון מי שחשוב מאוד להצילם, אבל האם מותר להפקיר דם של מאות בשביל עשרים. נכון שכל יהודי חשוב וצריך לעשות הכל להצילם, אבל כאשר מדובר במצב עכשווי אי אפשר לטעון על מה שיקרה בעתיד. הנימוק המעוות שמשתמשים בו אריה דרעי ומקורביו הוא דרך איך לשרת מטרות שמאל ולא את ההלכה הקובעת שסכנה מיידית קודמת, ובמקרה שלנו זה וזה מיידית, ולכן החשבון חייב להיות אחר לגמרי
שחרור חטופים תמורת אלפי מחבלים פירושו רצח את של חיילים ואזרחים, לא בעוד שנה או שנתיים אלא יום אחרי שהם משוחררים. הסכנה היא מיידית. הסחבת בדיוני החטופים גרמו למאות חיילים הרוגים, כאשר יחד עם זאת זה נותן להם זמן לבנות פצצות ורקטות. לא עוסקים אנו במסגרת שרק בעתיד יוכלו להתחמש, בכל יום שלא יורים עליהם הם מתחמשים, ומציאות היא שלאחרונה הם חזרו לירות רקטות, והסכם של הפסקת אש תתן להם זמן להתחמש
חייבים לעשות הכל שהמלחמה הזו תסתיים מה יום קודם, אבל רק לאחר שהם יחטפו את מכת המכות וזה אפשרי אם הראש לא יהיה שמאלני. נקלענו למצב שרק מכה קשה היא אשר תעשה זאת. הסיכוי להחזרת החטופים הוא פי כמה טוב להשיג על ידי שיכו אותם מכות קשות, גם אם יש בזה סיכון. כאשר הם יבינו כי לא עושים עוד את החשבון של חטופים, וכי הכרעת החמאס קודמת הם יעדיפו עסקה בשביל שלא יפגעו בהם
אם חכם היה דרעי היה עליו להציע כי הקבינט כולו מציע פה אחד שהכרעת החמאס קודמת לשחרור החטופים ואז היה רואה איזו מבוכה הייתה אצל החמאס. הם בונים על זה שיצורים מן הסוג של אריה דרעי לא יאפשרו מצב שהחטופים אינם קודמים להכרעת החמאס וזה מה שנותן להם את הכוח להמשיך ולרצוח חיילים. מן הרגע הראשון הטקטיקה של שחרור החטופים שהם הדבר הראשון גרם למצב שאנו נמצאים בו. אם הכרעת החמאס היה הסעיף הראשון היינו רואים איך שהם באים על ארבע ומתחננים להפסקת אש
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.