רגעי השבוע - פרשת שופטים
הטיסה ששונתה וההודעה המפתיעה בנחיתה / בעל המנגן שמשך עטו למען ידעו דורותיכם / בעל המאה והדעה שרוקד עם דג בשלג / תפילת הנני העני ממעש בתחילת חודש אלול
א. עלה הגורל
היה זה בבוקרו של יום שישי שעבר, עת התבקשתי להגיע למשרד נוטריון בשכונת קראון הייטס, לבקשת יהודי לסייע לו בעניין כלשהו שהזדקק דווקא לבעל אזרחות רוסית. מה שגרם לי ללכת להתפלל תפילת שחרית ב-770 השוקק חיים ומניינים רבים.
עד שמצאתי מקום פנוי והתיישבתי להתחיל את התפילה, ניגש אליי בחור צעיר ובפיו בקשה, שהיות והרב קוגן ממוסקבה נמצא פה, הוא ישמח אם אסדר לו תמונה עם הרב בחזית הבניין המפורסם. כמו כל אחד, גם אני מחפש לקיים 'ואני בצדק אחזה פניך', הרי גם זו צדקה, יצאתי למלאות את רצונו, לשביעות ושמחת לבו.
בחזרתי להתפלל, פגשתי בפתח הכניסה מכר ותיק, רבה של העיר ברדיטשוב השליח הרב משה טאלער. מטבע הדברים והמצב המדיני כבר לא התראינו זמן רב, ולכן שמחתי לשמוע על חגיגת חתונת בתו בשבוע הקרוב. שנינו מיהרנו, ובכל זאת היה ר' משה נרגש לספר לי השגחה פרטית מופלאה בעצם הגעתו לכאן, לארה"ב:
"בשהותי החודש בארץ הקודש, בהכנות לקראת חתונת בתי הכלה, תכננתי לטוס לאוקראינה כדי להשתתף באירוע חנוכת 'גשר הכהנים' החדש לאוהל הק' של האדמו"ר הזקן נ"ע ב'האדיטש', בהיות והתורם שם הוא גם אחד התורמים העיקריים בבית הכנסת הגדול בעירי ברדיטשוב, שנמצא בתהליך שחזור ושיקום בהשקעה מרובה.
אני נוהג, לקראת כל נסיעה שלי, לכתוב מכתב בקשה לברכה מהרבי והכנסתו באחד מכרכי 'אגרות קודש'. כך עשיתי גם הפעם, ולהפתעתי אני קורא מענה ברור של הרבי למאן דהו, לטוס לארה"ב! היה לי קשה לוותר על הטיסה המתוכננת, ועוד יותר מורכב היה למצוא כרטיס בימים עמוסים אלו לארה"ב, בהם תלמידים חוזרים לישיבות, מטיילים שבים לארצם והטיסות מלאות ועמוסות לעייפה. התחלתי מיד לחפש כרטיס זמין, אך סוכן הנסיעות הקבוע שלי אומר לי, כי הסיכויים קלושים.
התיישבתי לחפש לבד, ועלה בידי למצוא להגיע לכאן דרך מדינה אחרת ובעלות מאוד גבוהה. הזמנתי את הכרטיס בלית ברירה, ועדכנתי את הסוכן שלי כי יש בידי כרטיס אותו אוכל לבטל תוך 24 שעות, במידה ובכל זאת יקרה נס והוא ימצא לי כרטיס אחד, במסלול נוח יותר ובעיקר זול מזה.
ארזתי את המזוודה, ולמחרת אחר הצהרים יצאתי לכיוון שדה התעופה בלוד, ועל הקו לפתע הסוכן המודיע לי כי הצליח ברגעים אלו לעלות על מקום שהתפנה, טיסה ישירה וזולה משמעותית לעומת הכרטיס שלי. שמחתי והודיתי לו, ביטלתי את הזמנתי, חזרתי למקום שהותי למספר שעות, עד לטיסה הישירה, וכך הגעתי לכאן אמש.
כשאני נוחת, ומתכנן את צעדי לניצול מקסימאלי ברוחניות וגשמיות של ביקורי באמריקה, אני המום מההודעה שקיבלתי בטלפון המודיעה לי, כי בהגרלה הנערכת מדי חודש בין קבוצה גדולה של שלוחי הרבי מכל העולם, עלה שמי בגורל לחודש זה! הנסיעה שהייתה בעקבות מענה הרבי במכתב ברכה אליי - השתלמה ושולמה במלואה".
"גם אני פה בזכות הגרלה" הפתעתי אותו, "ואני מבין היטב את ההתרגשות המיוחדת שלך" עניתי, ונחפזנו כל אחד לדרכו.
ב. כנגן המנגן
בסיום התפילה ב-770 טלפנתי לדודי תושב השכונה, הרב שלום הלוי הורביץ, להודיעו כי הנני כאן וברצוני לעלות אליו לביקור קצר של מספר דקות. אך כמו בכל התארחות אצלו, מספר דקות נמשכת לשעה ארוכה, כשהוא ורעייתו הדודה היקרה, מגישים על השולחן ממיטב מאכלי השבת הריחניים והטעימים, לטעימה לכבוד שבת. השיחה מפליגה על היסטוריה משפחתית, סיפורים ירושלמיים, עובדות והנהגות שראה במשך הרבה שנים אצל הרבי, על ניגונים ועוד רבות.
לקראת סיום, הוא מראה לי על המדף הסמוך את הספר החדש והמרהיב שלו בשם: "ירושלים של מעלה ושל מטה - סיפורים, שיחות ושורשים". פתחתי את הספר עם הקדשה אישית שהוא כתב לי מראש בעמוד הראשון. אני נרגש לרפרף בספר, בעל 525 עמודים, מלאים וגדושים בחומר מרתק, מלווים בתמונות ומסמכים שונים.
"המילה 'ירושלים', כוללת את שמי 'שלום'. נולדתי בירושלים של מטה, ורוב חיי אני בירושלים של מעלה", מסביר לי הדוד ר' שלום את שם ספרו החדש, כשאני מגיב בהתפעלות על הספר הנוסף שהוציא לאור, לאחר עמל של שנים. התוצאה היא אכן בהתאם. ספר ערוך ומעוצב להפליא, ומודפס בצורה איכותית ומכובדת.
בספר המחולק לשני נושאים, בו נפרשת יריעה רחבה של זכרונות אישיים מרתקים, המשתרעים על פני עשרות שנים - מסיפורי ילדות בצל גדולי ישראל בירושלים של מטה, ועד לרגעים מכוננים בשכונת קראון הייטס, בירת ליובאוויטש, המכונה בקרב חסידים "ירושלים שלנו'. סיפורים אלו, שנמסרו תחילה סביב שולחן השבת המשפחתי, מופיעים כאן לראשונה, מתוך שאיפה לחזק את שרשרת המסורת בין הדורות.
החלק השני של הספר מהווה אוצר בלום של שיחות הרבי בנושאי יראת שמים, המשמשות כמגדלור לדורנו. כשם שירושלים, על פי חז"ל, היא מלשון יראה-שלם, כך מאיר הרבי בשיחותיו את דרך היראה השלמה. הרבי מתווה דרך ברורה וחד-משמעית בסוגיות מעשיות כמו גידול הזקן, גיוס לצבא וענייני צניעות - נושאים שחשיבותם רק גוברת בתקופתנו.
כנראה עקב הסוגיה הבוערת כעת בארץ הקודש בעניין גיוס לצבא של בני הישיבות, הספיק הדוד שיחי' להכניס את דברי הרבי בעניין זה בסוף הספר, והוא מגיש את שיטתו הברורה והישירה של הרבי, המבוססת על העיקרון, כי "בחור היושב ולומד תורה, הריהו מגן על הארץ עוד יותר מן הבחור העומד על הגבול ומסכן את נפשו". דעה ברורה ונחרצת, ללא פשרות, שאין לגייס את בחורי הישיבות לצבא ומקומם הנכון הוא בישיבה. יהודי ש"תורתו אומנותו" אסור לקחת אותו לצבא להגן על יהודים, ואדרבה - בשעה שלוקחים אותו מלימוד התורה, הרי זה גורע בהגנה!
המחבר, הרב שלום הלוי הורביץ, הזוכה להסתופף מעל יובל שנים בצילא דמהימנותא בחצר הרבי, מגיש את זכרונותיו בטוב טעם, משלב אנקדוטות אישיות עם תובנות עמוקות, ומעניק לקורא חוויה אותנטית של חיי החסידות בדור השביעי.
הספר הינו כלי חינוכי רב-ערך להורים המבקשים להנחיל לילדיהם חיות חסידית, ומקור השראה לכל המבקש להתחזק בדרך החסידות האותנטית. הסיפורים והשיחות משמשים גשר בין העבר להווה, ומאירים את הדרך לעתיד.
הדוד הנכבד, שזכה להשתתף בתקליטי ניגוני חב"ד שיצאו לפני עשרות שנים, מיטיב לא רק לנגן, אלא גם לכתוב, וכאן קיים בהידור את הנאמר בתהלים "למען ידעו דור אחרון", הן למען בני המשפחה בפרט ולכלל צעירי הצאן בכלל. ושכרו הרבה מאוד.
ג. דוד מוקיר שבת
בהיכנסי אל הרכב, מתכנן את צעדיי לקראת שבת מלכתא הקרבה ובאה, אותה תכננתי לעשות בצל הקודש סמוך ונראה לאוהל הק', ועל קו הטלפון אחי היקר ר' אברימי, שלאור רעיוני ובקשתי, מתארגן בשעה זו לצאת עם משפחתו מעיירת מונסי, בכדי שנעשה את השבת בצוותא חדא, ובפיו בקשה:
"דוד דרלי טלפן אליי לפני שעה קלה, וסיפר כי היה בדרכו מברזיל לארה"ב, כדי לשהות בשבת ליד אוהל הרבי, אך בהגיעו לשדה התעופה התברר לו, כי שכח להביא איתו את הדרכון עליה הוויזה האמריקאית, ובשל כך אינו יכול להגיע לשבת. מראש הוא עשה הזמנה גדולה של בשר ועופות, כדי להכין צ'ולנט ומרק ליושבי האוהל. הכל מוכן במטבח, והוא מבקש ממני לעשות זאת במקומו".
דוד דרלי, זו תופעה ייחודית של אדם אחד, איש אגדי ומיוחד שדורנו זכה. ר' דוד הינו תושב העיר טבריה, בה הקים מוסדות חינוך בשם 'תפארת טבריה', ואהבתו הגדולה היא להעניק אוכל לאנשים. דרלי עצמו, איש צנום המסתפק לעצמו בכוסות קפה וקצת חלב, אך בשביל השני, הוא לא חוסך בכסף ובכוח. 'מצווה בו יותר מבשלוחו', והוא טורח בעצמו בכוחות על להכין אוכל 'דליקטס', והכל חינם אין כסף. במיוחד בימי הילולא של צדיקים.
לפני למעלה מעשרים שנה הכיר לו שאר בשרנו הרב מענדל דייטש ע"ה את עיירת האדיטש, מקום גניזת הקודש של רבנו הזקן נ"ע, ומאז התחבר אל המקום, כהמשך לקשר הגדול שלו לרבנו הבעל שם טוב הק' זי"ע בעיירת מעז'בוז'. איה העט לתאר מה שחזיתי לא פעם, את אושרו ושמחתו של ר' דוד בראותו את ארגזי הדגים הגדולים והיקרים שהזמין היישר למטבח בהאדיטש. בקור של מינוס 20 בערב יום ההילולא, ר' דוד לא מתאפק. הוא פותח ארגז, שולף דג גדול, ורוקד עמו בשלג ומפיו שירה ספרדית עליזה.
ר' דוד לא נותן לאף אחד לשבש את תוכניתו ורצונו, כי האורחים אצל הרבי בשבת זו יזכו לדגים יקרים, מרק איכותי ומעל הכל לצ'ולנט יוקרתי. לא סוגה בשושנים דרכו של דרלי בחב"ד, שמבינים מעט מאוד בנושאי אוכל בכלל, ובשבת במיוחד. נושא שלא תופס מקום בחסידות חב"ד ובמיוחד לא לאורחים שבאים לאוהל הרבי, ונפשם חשקה בעיקר באוכל רוחני. אבל דוד למד ויודע כמה חשוב להשקיע באוכל לכבוד שבת, וכמה טוב יהיה גם ברוחניות כשהאורחים הצעירים ישמחו מאוד לאוכל יותר משובח ומגוון, ובשל כך הוא משקיע בכל עת ואפשרות.
ר' דוד נזכר בידידו משכבר הימים, אחי ר' אברימי, והוא פנה אליו בבהילות לקחת על עצמו את המשימה, שתכנן בעצמו לעשות אך נבצר ממנו, בעקבות חוסר הוויזה לארה"ב. אחי כעת רק מתארגן לצאת ממונסי, זה ייקח זמן, ולכן הוא פונה אליי. אני עט על ההזדמנות המיוחדת וממהר לצאת לכיוון האוהל.
בהגיעי אני מברר היכן המטבח, ומתברר כי יש מחסן קטן, מצאתי שם שני סירים ענקיים. כל אחד מהם להכנת 250 מנות. לידם ארגזים עם הזמנה מסודרת להפליא שעשה ר' דוד, החל מירקות איכותיים, תבלינים משובחים ובשר רב ויקר מאוד. מוצרים בכמה אלפי דולר שהוא השקיע.
יחד עם בני שיחי', הפשלנו שרוולים, קילפנו את הירקות, השרנו את הקטניות, ולא היה מאושר מאיתנו עת זלגו הדמעות בזמן קילוף וחיתוך הבצל.
כשאחי היקר הגיע, הוא כובד בהוספת התבלינים, מתוך ניסיון רב שיש לו בהכנת מזון ציבורי, ובעזרת כמה עובדים, הועלו שני הסירים הגדולים על להבות האש.
ביום שלישי מוקדם בבוקר, שעות ספורות לפני יציאתי חזרה למוסקבה, אני רואה את דוד דרלי נכנס להתפלל שחרית בטענט ליד האוהל. בסיום התפילה כיבדתי אותו לתקוע בשופר. איש שכל כולו למען הזולת, עוזר לעשרות שלוחים בעולם בבניית מקוואות, מאכיל יהודים על חשבונו, איש צנוע ובורח מפרסום - קולות השופר של איש כזה, הרי בטח עולים מעלה מעלה ובוקעים רקיעים.
בהמשך הוא נרגש לשמוע כי האוכל יצא מיוחד ביותר, והציבור נהנה מאוד. הוא מזכיר לי נשכחות: היה זה לפני כחמש עשרה שנה, נקלעתי עם זוגתי בנמל התעופה הענק בבריסל, היו לנו מספר שעות לטיסת המשך, ובשל כך חיפשנו מקום שקט לחכות בו. מעל 100 שערי עלייה למטוס יש במקום, המחולקים במעברים רבים ומסועפים. לפתע, באחד המקומות השקטים והמרוחקים אני מזהה יהודי ישוב כפוף בפינה. ניגשנו אליו, ואני רואה את ר' דוד דרלי אוחז בראשו ונראה לבן ומודאג. 'נתקפתי בכאבי ראשי איומים' הוא מספר לנו, ורעייתי שולפת לו מיד כדור מיוחד לכאבי ראש שהיה לה בתיק בהשגחה פרטית מופלאה. בראותו את הכדור, הוא כבר נרגע. לאחר ששתה מים, בלע את הכדור וחלפו מספר דקות, הוא נהפך לאדם חדש!
"כשאני זקוק לישועה או מבקשים ממני ברכה, אני נחפז להיכנס אל המטבח בו מבשלים למען נזקקים וחולים, מצטרף לצוות במטבח ופותח בתפילה. תמיד נעניתי מיד משמים", הוא מגלה לי את סודו, לפני שהוא נחפז לדרכו.
תמונת השבוע שלי: שליח ציבור
עריכת גורל לנסיעה לרבי, החלה עוד בשנים הראשונות לנשיאותו, בזמן שמחירי כרטיסי טיסה היו גבוהים במיוחד ואנשים מן השורה לא היו מסוגלים לשלם סכום כזה. כך נולד הרעיון לערוך הגרלה, בה כל חסיד ישלם מספר לירות, וזוכה אחד יהיה שלוחם של כלל המשתתפים.
ואכן, הרבי העניק יחס מיוחד לזוכה בהגרלה, לא כאישיות פרטית, אלא כנציגם של מאות ואלפי המשתתפים בגורל שנערך אז בארץ הקודש. הרבי ראה בנסיעתו של שליח כנסיעתם הנשמתית של כלל המשתתפים, וכך התבטא: "למרות שזוכה רק אחד בנסיעה, הנה על כל המשתתפים לעשות הכנות המתאימות כאילו הם היו הנוסעים"...
זכינו, ובקהילה כאן במוסקבה, מזה כחמש עשרה שנה, מתארגנת הגרלה כזו בין בני הקהילה, המפקידים מתחילת השנה סכום השתתפות לכל החודשים הבאים, ונערכת הגרלה מראש לכל השנה. וב"ה ועלה שמי לחודש אלול השתא.
לאחר הכנה ארוכה, עם הרשימה המעודכנת של שמות כל המשתתפים, אותה הדפסתי דקות ספורות לפני זה, השמות שלהם ושל כל בני ביתם - צעדתי ביום שני, ראש חודש אלול, אל האוהל הקדוש של הרבי, כשפי ממלמל ממילותיה הפותחות את התפילה שאומר שליח הציבור, בטרם ייגש לתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים: "הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ".
לאו מילתא זוטרתא היא להיות שליח הציבור היקר לחודש הרחמים והסליחות - אל רבנו נשיאנו - מבני הקהילה החשובה שיחיו במוסקבה, ולהגיש את הפ"נ, אותו קראתי מילה במילה, כל שם ומשפחה - במהלך אמירת "מענה לשון" כנהוג.
לאחר שעה ארוכה, יצאתי בשלום מן הקודש, עם סיום התפילה הנרגשת: "וִיהִי רָצוֹן… כָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי לְפָנֶיךָ יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כִּקְטֹרֶת וְתַעֲשֶׂה עִמִּי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְאַתָּה רַחֲמָן שׁוֹמֵעַ בְּרָצוֹן תְּפִלַּת עַבְדֶּךָ, וּבַעֲבוּר זֶה בָּאתִי לְפָנֶיךָ כִּי אֵין לִי מֵלִיץ לְהָלִיץ בַּעֲדִי לְפָנֶיךָ וְנָא אַל תְּשִׁיבֵנִי רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, בַּעֲבוּר כָּל הַצַּדִּיקִים הַשּׁוֹכְנִים בְּכָאן וּבַעֲבוּר תִּפְאַרְתְּךָ הַגָּדוֹל, בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי".
באגרות קודש כרך י', כותב הרבי: "טוב יהיה שזה הזוכה יתחשב כשלוחם של כל המשתתפים, אשר שלוחו של אדם כמותו, ובמילא בנסיעתו של הזוכה הרי, במידה ידועה, כל אחד ואחד מהם נוסע״. התפללתי עליהם, על משפחתי ועל ידידיי, שנזכה לחודש טוב ומבורך וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בתוך כלל בני ישראל בכל מקום שהם.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.