לבוחן לבבות, לדובר מישרים, לרחם עמו
מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
בעקבות
כתיבתי כאן, ("לפחות
לעצמך אל תשקר") אודות החובה להצהיר על התרחקות מת
הטרור והנדל"ן (שלא נהיה נתפסים בחטאיהם), כתב לי קורא יקר, שבנסיבות חייו
הוא במגע עם אנשים מכת הטרור והנדל"ן ושאלתו בפיו, האם נכון ומה נכון לפעול
מול יחידים שהם חברים בכת. למען השלמת התמונה אציין שבעיקר הקשר הוא עם נשים מהכת,
מה שמסבך את המענה.
אכן הסוגיא מורכבת.
ראשית,
יש לזכור שרובא דרובא של חברי הכת הם 'תינוקות שנשבו'. לא היתה להם ברירה או בחירה
והם גודלו באמונה מוחלטת להוריהם ומוריהם שהסבירו להם שהעולם מונהג ע"י
הקב"ה, שנציגו בעולם הוא האדמו"ר שליט"א וכל שאר העולם טועים
ותוהים. גם אותם יחידים שאור השם נגה עליהם, ומבינים שדרך הכת דרך רשע היא,
מאותגרים משני כיוונים. ראשית, העובדה שכל החרדים, כולם , אינם פוצים פה
נגד האלימות והאכזריות שבכת, מעידה לכאורה שכנראה הדברים לא כל כך נוראיים ויש מן
הסתם לימודי זכות על הדרך הקוזקית של ראש הכת. גם מי שמצליח לצלוח את הבעיה
הנ"ל (שהיא בעיה לכל בר דעת, מכל החוגים. כי מי שמעז לחשוב או להבין שיש טעות
בדרך, נחשד מיד – קודם כל בעיני עצמו – כמי שנגעה בו הכפירה) אנוס גמור הוא. וכי
מי יכול למרוד במוריו, הוריו, משפחתו וכל החברה שלו? הרי ינדו אותו, ירדפו אותו
ויעשו כל דבר אסור, כדי לרודפו ולהשיבו בתשובה שלמה להיות רשע כמותם.
למעשה
כשאתה פוגש באחד מהם, אין לך מושג אם מדובר בחבר הכת ההיא, או שמא דווקא מנרדפיה.
גם אם חבר הוא בכת, אולי מדובר ביחיד שליבו דואב בדיוק כשלך, אלא שברירה אין לו?
לכן איני חושב שיש היתר לרודפם כיחידים. אפשר רק להתפלל שהקב"ה יפקח עיני העוורים
להבין את גודל העוול והעוולה שאנחנו עושים בכך שאיננו מתפרדים מהם..
אתה
צודק שבזמנו כתבתי כאן שהנכון הוא להפסיק לקנות בחנויות שלהם, או להזדקק להם בכל
דבר בחיי היום יום, אבל לא העליתי על דעתי שמישהו יקח את דברי לביצוע מעשי. יש
הבדל גדול בין לכתוב בבעולמם מה צריך לעשות לבין להורות למעשה לאנשים מה לעשות.
אני באופן אישי לא מנדה אותם, אבל כן אומר להם (כשאיני מזוהה ואין חשש פיק"נ
מלדבר איתם ישירות) שידעו שדעת כל יר"ש אינו נוחה מדרכם. שדרכם אינה דרך
היהדות וכו'. לא חושב שיש לזה השלכה על דרכם, כי הם כפופים לכמה אנשים שעומדים
בראש הכת והללו בכלל לא מקשיבים לקולות 'מלמטה'. מה שכן, בשל נוהגי זה, כבר יצא לי
לשמוע כו"כ פעמים הסתייגויות מדרך הכת (בצורה שהם יכולים לומר. תקח בחשבון
שגם אינו יכול לאשר לך שהוא חושב שראש הכת דילהון הוא אכזר רודף בצע). אני מניח
שהשיחות מהסוג הזה יתנו פרי כאשר ראש הכת דילהון יגיע ל מאה ועשרים שלו ותפתח
התחרות על השליטה בחסידים (הם הרי יורשים את החסידים מאביהם, כאילו בבהמות מדובר),
מן הסתם באותה הזדמנות יהיו רבים שיצילו נפשם מהכת בכך שיעברו למחנה שבראשותו של
הגר"ש. איני מזלזל במעשה חסד זה כלל ולדעתי זה המקסימום שאפשר לעשות למענם.
אבל השתיקה
והקבלה שלהם הנה כתם מוסרי עז על דרכנו. לא פחות מהכתם המוסרי העז שאנחנו נושאים
על קבלתנו בשתיקה את כל המפלצים לדורותיהם.
כשמדובר
בנשות הכת, המצב מורכב עוד יותר. מה תעשה המסכנה? הרי בעלה קורא לה 'פססססס', עד
שתהיה לאם ואז יוחלף שמה ל'אמא'. איזה קשר נוצר בין בני הזוג שתהיה לה אפשרות לשתף
אותו בכלל במחשבותיה והרגשותיה? מי בכלל הסמיך אותה, לכל אורך חינוכה, לחשוב או
להרגיש משהו?? אפשר לתאר כלא נוקדני יותר מלהיות נשואה לחבר הכת??
וזאת
למודעי שלעיתים אני כותב כאן מה עלינו לעשות כציבור וכדו' ולמותר לומר שאיני כדאי
להביע דעתי בשום סוגיא וק"ו בן בנו של ק"ו בסוגיות ציבוריות, שבזה
צריכים שימוש רב והסמכה מרבותינו. לכן, כשאני כותב כאן מה נכון לנו לעשות כציבור,
אני מאמן את שרירי המוח והלב שלי ותו לא. כל שאני רוצה להרוויח בזה הוא שלא להיות
חמור חמורותיים ולשמור על צלם האנוש שלי. אז גם אם גדוילי ישראל יורו דרך אחרת,
עדיין עלי לסבור ולהרגיש בצרת זולתי. אולי צריך לחזור ולהאיר נקודה זו.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות
וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.