גדולי ישראל חששו מלקחת כסף מן המדינה!!!

הנושא שוב עלה בעקבות המעשה המחוצף שעשה נגיד סאטמארי שהגיש לרבי מגור מכתב בו הוא מטיף לו שישוב בתשובה ולא יקח יותר כסף מן המדינה וידאג שנגידי סאטמאר יתנו לו כסף, בסאטמאר מרוצים מאוד הם מאמינים כי שיטתם היא זו שמנצחת בעניין לקיחת כספים מן המדינה, מדברים וכותבים בשיטת ה'פראוודה' שכולה 'אמת' אבל כזו שהוא השקר הכי גדול

בקום המדינה פרץ ויכוח קשה בעניין החזקת המוסדות החרדים. סאטמאר הכריזה כי היא אוסרת לקיחת כספים וידאגו להקים קרן כזה שיסייע למוסדות בארץ ישראל שלא לוקחים מן המדינה. זה עבד תקופה עד שקלטו כי היא אינה מסוגלת להחזיק את המוסדות הגדולים. בעלזא לדוגמא לא לקחו מן המדינה עד שהבינו כי אם הם יהיו תלויים בסאטמאר, פארנצ'עס לא יהיו להם, והרבי החליט כי הוא מתחיל לקחת כסף מן המדינה, ועל כך פרצה המחלוקת הגדולה בין 'העדה החרדית' סאטמאר ובעלזא. מי שכן עובד עם סאטמאר הם הקטנים שבינתיים יכולים ומסוגלים לחיות מן הפרוטות שנותנת סאטמאר, כאשר מדובר בכסף גדול, אין מנוס אלא ללכת לחפש כסף כמו שעושים עתה גור בעלזא וצאנז ואחרים

כאן חייבים לעבור להיסטוריה בשנות קום המדינה כאשר זה היה הנושא המטריד. יכלו אז להצטרף לחינוך 'הממלכתי דתי' ולקבל מאה אחוז מן הממשלה. מן החרדים שניים עשו זאת, חב"ד וקלויזנבורג שהיום שמם צאנז, מתוך חשבון שבין כה וכה בסופו של דבר יקחו מאה אחוז. אדמור''י חב''ד וקלויזנבורג זצ"ל חזו את העתיד נכונה, ועשו הסכם לפיו בכל הקשור ל'חינוך' החרדים יקבעו בעצמם, הצד הטכני יהיה יחד עם הממלכתי דתי. החרדים שלא רצו להצטרף ל'ממלכתי דתי' נקלעו למצב קשה, ואז יצאו כמה עסקנים ובראשם ר' מנחם פרוש ז"ל לחוץ לארץ והביאו כסף להקמת ה'חינוך העצמאי', באותן השנים השקיעו בעיקר להצלת הספרדים שאז היו בין החילונים לחרדים, בכל 'רישום' לבתי הספר נאבקו על כל בית ומי שהציע חינוך בלי כסף או במחיר שמסוגלים היו לעמוד בהם שם רשמו. כותב שורות אלו היה לו את הזכות לעבוד קשה להתרוצץ בשכונות ובמקומות שגרו מי שהיו באמצע, ולרשום את ילדיהם ל'חינוך העצמאי', כך קמו בתי הספר של החינוך העצמאי

הממשלה הסכימה לממן את מוסדות החינוך החרדים, אבל גדולי ישראל התנגדו, טענו כי אם נהיה תלויים פיננסית בחילונים נסבול הם יתערבו לנו בחינוך ואסור להסכים לכך, עדיף לא לקחת כלום. זעקו העסקנים כי אינם מסוגלים לעמוד בהוצאות כאלו גדולות, התכנסו גדולי התורה האגודאים - אז היו החסידים והמתנגדים יחד באותה מפלגה - והסכימו על 45 אחוז ולא יותר בהדגישם כי כל המוסדות חייבים להחזיק מערכת גיוס כספים בחו"ל ולא לוותר על כך, להיות ערוכים שאם הממשלה מפסיקה לתת שיהיה ממה לחיות ולא לסגור מוסדות חינוך

מוסדות החינוך גדלו ולא היה מספיק, כולל מה שהביאו מחו"ל, שוב התכנסו גדולי ישראל דאז והתירו לקחת עד 65 אחוז ולא יותר, כך הקלו קצת על המצב, וככה נמשך עד הקמת 'דגל התורה'. היה זה אברהם רביץ מי שעמד בראש רשימת 'דגל התורה' לכנסת שתבע שהרבנים הליטאים יתירו לקחת 100 אחוז, בטענה כי גם ש"ס לוקחת מאה אחוז

מפלגת ש"ס קמה ארבע שנים לפני כן והם התירו לעצמם את כל מה שאסרו באגודת ישראל. הם הצטרפו לממשלה לא רק לקואליציה, לקחו מה שיותר כל פרוטה שיכלו לקחת לקחו, הם לא ניהלו מערכת איסוף כספים בחו"ל, הקימו ארגון חינוך משלהם, ומאז החלה ההתדרדרות בתחום הזה, מתוך אמונה שבראשות ועדת הכספים עומד חרדי, זה התחיל משלמה לורנץ דרך מוניע שפירא ומאוחר יותר יענקל ליצמן ואחר כך משה גפני, אבל ברגע שהחילונים החליטו לכופף את החרדים, הם עבדו עם בתי המשפט ועם מחלקת התקציבים במשרד האוצר ועצרו לחרדים כסף עד שזה התפוצץ בבית המשפט, והישיבות נקלעו למצב שאין להם מערכת משלהם פרט לגדולים כמו פונוביז' חברון וכמה אחרים, מי שלא ויתרו מעולם על גיוסי כספים בחו"ל, וגם הם בקושי מתמודדים עם התקציב מאז שהפסיקו להזרים כסף לישיבות

לשם כך הקימו את הועד להצלת עולם התורה, אלו בינתיים מצליחים, בשנה שעברה היה כסף לכולם וגם השנה נראה שיהיה בסדר, השיגו עד כה 90 מיליון וזקוקים לעוד 45 מיליון, את זה ישיגו כנראה במדינות שלא היו שמה

וכאן אני חוזר לויכוח על הנושא הזה. הבעיה בעניין הכספים הוא של החרדים שבגדו בגדולי ישראל המקוריים מי שאסרו שנהיה תלויים בחסדי הממשלה, היום קולטים ומבינים מה הם טענו אז. העסקנים כמו משה גפני ודומיהם ביקשו לעשות חיים קלים. קחו את ר' מנחם פרוש הוא היה מתרוצץ במשך שנים בחו"ל לגייס כספים, ואילו משה גפני יושב על כורסתו בבית אינו מתרוצץ בחו"ל להביא כסף למוסדות ולכן אנו במצב הזה. אם היו שומעים בקול גדולי ישראל דאז לא היינו היום במצב הזה מפני שהייתה לכל ישיבה מערכת איסוף כספים בחו"ל והיו מסתדרים בלי הממשלה

טענת סאטמאר כי אסור לקחת מן הממשלה אינו מוכיח שהם מסוגלים להביא כסף. עובדה היא שגם הם לא מחזיקים את כל המוסדות מפני שאין להם. הם מחזיקים ישיבות שיחסית קטנות בארץ, מספרם לא גדול וקל להשיג כסף. עולם התורה בישראל שרובו ככולו אינם סאטמארים או קרובים אליהם זקוקים להרבה מאוד מיליונים להתקיים, ואין כאן ענין של האם מותר או אסור לקחת מן המדינה. העניין הוא האסטרטגיה של גדולי ישראל היא זו שצדקה ונפלה, מפני שיצורים מן הסוג של משה גפני ודומיו לא רצו לעבוד, חיפשו חיים קלים

חיים שאולזון