רגעי השבוע - פרשת שמות

 רגעי השבוע - פרשת שמות

 

הכניסה המפתיעה לגן עדן / זעקת הרועה הנאמן והורים מסורים / החברותא והחלום של האדמו"ר / מסע של כבוד התורה והחסידות ב-כ"ד תחנות

 

 

א. דוד מלך ישראל

 

"אני רואה שאתה מכיר את הסיפור", פנה אליי לפתע בסיום דבריו כ"ק האדמו"ר מלעלוב שליט"א. והשבתי שאכן, שמעתי זאת יומיים קודם לכן, מאאמו"ר שליט"א, ששמע זאת בעצמו מפיו של כ"ק מרן אדמו"ר ה'ברכת משה' מלעלוב זצוק"ל.

 

היה זה שלשום, בשעות אחר הצהרים בעיר בית שמש, כאשר הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א היה בדרכו לירושלים, ונעתר לרעיון להיכנס גם לביתו של האדמו"ר מלעלוב, במסגרת מספר ביקורים שערך השבוע בהיותו בארה"ק אצל אדמו"רים, ראשי ישיבות ורבנים גדולים. בסיום הפגישה, כאשר האדמו"ר שאל לשמי, והשיבותי שאני ממשפחת דייטש, נכד לגדולי חסידי לעלוב מצד אחד, ומאידך גם מצאצאי ראשי שלשלת חסידות לעלוב, כיבד אותנו המארח בסיפור שגם הוא שמע אותו מזקנו, כפי שאבי שליט"א שמע זאת. וכך היה המעשה המופלא:

 

זקני הרה"צ רבי יהודה לייב דייטש זצ"ל, היה מתלמידיו המובהקים של הרה"ק רבי דוד צבי שלמה מלעלוב, שתושבי ירושלים נהגו לכנותו בחיבה ר' דוד'ל. הוא דבק בו מאוד, עד שדבריו האחרונים לפני פטירתו היו בקשה שביקש מבנו - זקני הגה"צ רבי מתתיהו דייטש זצ"ל, שיזכיר אותו לאחר פטירתו אצל מורו ורבו רבי דוד'ל, כדי שיעלה זכרונו לטובה ויזכה לבוא אל מקום מנוחתו בגן עדן בשלום ובמהרה. זה קרה בערב שבתקודש, ובאותו היום יצאה ההלוויה מביתו שבבתי אונגרין, להר הזיתים.

 

במוצאי השבת שלמחרת, בסעודת מלווה מלכה ישב הרבי ר' דוד יחד עם חסידיו, ולאחר שהסתיימה הסעודה, טרם נטל את ידיו במים אחרונים, החל לספר את הסיפור הבא:

 

"מעשה בשני חסידים של "החוזה מלובלין", שנסעו פעם לראש השנה בלובלין, ובהיותם על אם הדרך אזל כספם ולא היתה בידם אפילו פרוטה להמשך הדרך. הם ניסו לטכס עצה כיצד יוכלו להתקדם מכאן הלאה ולהגיע אל הרבי לראש השנה, ולבסוף החליטו שאחד מהם יתחפש לרבי, חברו ישמש כגבאו של הרבי, וכך הם יברכו יהודים ויקבלו מתת הגונה שתאפשר להם להמשיך בדרכם. כשהגיעו לאכסניה אחת, המתין ה'רבי' בחוץ, בעוד ה'גבאי' נכנס פנימה ומספר בהתרגשות מעושה כי עומד להיכנס לכאן רבי גדול וחשוב, וכדאי שיכין לקראתו את המקום כראוי. אלא שבעל האכסניה היה יהודי קשה יום, ולא מיהר להתלהב: "עזוב אותי מאדמו"רים! שנים ארוכות עברו עלינו מיום נישואינו ועדיין לא זכינו לבנים. צדיקים רבים בירכו אותנו ולשווא. חדלתי אפוא מלהאמין להם". אך ה'גבאי' היה פיקח ואמר: "האם קיבלת אי פעם קמע מאחד הצדיקים"? וכשהלה השיב בשלילה, אמר: "אבל הרבי שהגיע הוא מיוחד במינו, והוא מעניק קמעות שפועלים ישועות"!.

 

כששמע זאת בעל האכסניה, הסכים מיד להכניס את ה'רבי' פועל הישועות, וכיבד אותו כראוי ואף העניק לו סכום נכבד שהספיקו להם להוצאות הדרך עד לובלין. ה'רבי' כתב בפתק את האותיות 'סקמ"ד' - ראשי ארבע תיבות בשפה הפולנית 'סטארא קאראווא מילקא דאווא', ומשמעותן: גם פרה זקנה יכולה להניב חלב... ומסר את הקמע לאיש באזהרה להותירו סגור וחתום. וכך יצאו שני החסידים שמחים וטובי לב, והמשיכו בדרכם ללובלין לחסות בצל כנפי 'החוזה' בימי ראש השנה.

 

לפקודת השנה, יצאו שני החסידים פעם נוספת כדי לשהות בצל רבם הגדול. הפעם נזהרו מראש לבחור בדרך עוקפת, מפני שחששו להיקלע שוב לאותו הכפר שבו מתגורר היהודי חשוך הילדים. לא היה להם צל של ספק שאותו יהודי בוודאי לא נושע בזכות הקמע שנתנו לו, ולכן חששו שירגום אותם באבנים כאשר יראה אותם מתקרבים לביתו. עם הגיעו ללובלין חשכו עיניהם, שכן גילו את אותו בעל אכסניה עומד ליד 'החוזה'. הם היו בטוחים כי הלה בוודאי בא לספר לרבי על חסידיו שהוליכו אותו שולל, ולא ידעו מה לעשות, אלא שלגודל תדהמתם התברר כי הלה בא להזמין את 'החוזה' לשמש כסנדק לבנו שנולד במזל טוב. כיוון שכך, ראו שני החסידים את עצמם כ'מחותנים' בנס שאירע, אך 'החוזה' הסביר להם כיצד התרחש הנס: "כל התפילות של הצדיקים שהתפללו על האיש, נתקלו בחומת ברזל, אך כאשר אתם הצגתם את עצמכם כרבי וגבאי, נעשה צחוק בשמים 'וכי פלוני נעשה רבי'?! ובזכות אותו שחוק בשמים נסדקה מחיצת הברזל, וכל תפילות הצדיקים חדרו פנימה דרך הסדק ופעלו בשבילו ישועה גדולה.

 

כך סיפר כאמור רבי דוד'ל בידרמן לחסידיו בסיום הסעודה. ואז המשיך ואמר: "ביום חמישי נפטר החסיד רבי יהודה לייב דייטש. וכשעמד בפני בית דין דין של מעלה, שאלו אותו למעשיו בעולם הזה, וביקשו לדעת אצל מי למד ובצל מי הסתופף. רבי יהודה לייב סיפר שהוא חסיד שלי, ובשמים נעשה שחוק גדול: "הגם דוד'ל באדמו"רים? אפילו הוא כבר נהיה רבי"? ואותו שחוק פעל סדק בשערי גן עדן, ורבי יהודה לייב שפיקח היה, מיהר לדחוק את עצמו בסדק ונכנס לגן עדן...'.

 

הציבור היה המום מהסיפור רב הרושם, וכולם הרגישו במוחש כיצד הרבי מעביר להם מסר מוחשי מהעולם העליון. אך הרבי רבי דוד'ל שראה זאת, ניסה לטשטש את הרושם ומיהר להורות על הבאת ה'מים אחרונים' וברכת המזון...

 

 

ב. כי גדל מרדכי 

 

יום קודם לכן, בעוברי בסמטאות ירושלים פגשתי לשמחתי את שאר בשרי היקר, שגם הוא מנכדי זקני הנ"ל, ואף שהוא משתייך מצד אביו למשפחת 'ברים' המפוארת, נסוך על פניו החן המשפחתי שזכינו וירשנו מאבותינו, ועברה אליו מאמו החשובה ע"ה - בת לבית משפחת דייטש הענפה. 

 

'מוטה ברים' זה הרבה מעבר לשם אדם. זה כבר מותג בפני עצמו. שמו המלא 'ר' מרדכי אהרן', אך הכינוי המקוצר 'מוטה' מלווה אותו בכל מקום. בעיקר על דברי האומנות הנדירים שהוא מוציא מתחת ידיו מאז שחר נעוריו, וציוריו המרהיבים מוצגים במקומות יוקרתיים ונחשקים. אך מעל ולפני הכל, מוטה הוא חסיד באיאן בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. מסור ונאמן לרבו מהרגע הראשון שפגשו, לפני למעלה מחמישים שנה.  

 

שכנים היינו בילדותנו, וחיוכו הכובש מלווה אותו מאז בכל מצב שהוא, וזכרונות מתוקים צפים בי עת אני רואה אותו. 'ר' מוטה, אני מזמין אותך לכוס קפה' הצעתי - ביקשתי. הוא הסכים, ואני שמחתי לשבת עם בן משפחה, ידיד קרוב ואיש מוכשר ומגוון, שבנוסף לכל, התברר לי הפעם שהוא גם 'בעל מחדש נפלא', ובאמתחתו רעיונות יפים על פרשת השבוע. והנה כאן שניים מהם על פרשתנו - פרשת שמות, שזוכר אני כעת בעת כתיבת שורות אלו. חידושים שיכול וצריך כל אדם להפנים ולקחת לקח לחייו באשר הוא:

 

כאשר הקב"ה מתגלה למשה רבנו ומפציר בו ללכת לפרעה לפעול לשחרור בני ישראל הנאנקים תחת השעבוד הקשה במצרים, ניסה משה להתחמק מהשליחות וטען: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?!". רש"י הק' מסביר, כי כוונת משה הייתה לומר: "ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים?!". דהיינו משה ממעט כביכול בערך זכותם של בני ישראל, ועל זה באה תשובת הקב"ה בפסוק אחר כך, שהזכות הוא כי בני ישראל יקבלו את התורה לאחר צאתם ממצרים. 

 

בסיום הפרשה, כבר מתגלה משה כרועה ומנהיג אמיתי. הוא בא בתביעה לקב"ה ואומר לו: "למה הרעותה לעם הזה... והצל לא הצלת?!". כאן הקב"ה רואה ושומע את כאבו העמוק של משה על צערם של ישראל, ובהתאם לכך הוא עונה לו בשורה משמחת וחד משמעית: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם"!

 

עוד אני מעכל את הדברים, על שרועה מסור הוא זה שצועק כשכואב לצאנו; הורים טובים הם אלו שכואב להם ופועלים הכל למען ילד שסובל בגוף או בנפש - ומיד הוא ממשיך בעוד חידוש שנתחדש לו השבוע:

 

משה מגיע למחנה ישראל, פוגש את אהרן ויחד הלכו לראות את בני ישראל. בסיום הביקור אצלם, אומר הכתוב: "ויקדו וישתחוו". שואל ר' מוטה: "על מה השתחוו? הרי משה לא הביא להם פתרון, ולא הקל על צרתם. אלא שעצם זה שבא אדם אחר, התעניין בשלומם, הקשיב לצרתם, גם אם לא הביא תשועה מיידית - זו כבר עזרה גדולה ומרגיעה. להקשיב. להכיל. להבין. אמפתיה כנה לזולת"!

 

 

ג. אוהב שלום ורודף שלום 

 

"הלימוד שלו אינה כאדם רגיל. ההתייחסות שלו לדברי תנא או אמורא היא בקדושה והתלהבות, בכל פעם מחדש". אלו מקצת הדברים שהצלחתי להוציא מאורחי ברכב, בדרך מנתניה לירושלים, דרך בני ברק, שם הורדתי אותו בחזרה לביתו. ובכך זכיתי לחסוך זמן ליהודי יקר זה, במקום שיסע באוטובוס ציבורי, כפי שעושה מזה מספר חודשים, בכל יום בבוקר מבני ברק לנתניה ובשעות הצהרים חוזר חלילה לביתו, משפחתו ופרנסתו שבבני ברק.  

 

היה זה בעת שהרב הראשי הרב לאזאר שליט"א נצרך השבוע להגיע למספר פגישות חשובות באזור העיר נתניה, והצענו לו להיכנס אחר כך לעיר נתניה, לביקור אצל האדמו"ר מצאנז, וכן אצל האדמו"ר מויז'ניץ, שמקומו הקבוע בבני ברק, אך לאור מצבו הרפואי, הוא צריך לשהות למנוחה באוויר הים המבריא שבעיר נתניה. ואכן, שני הביקורים נערכו באופן מכובד מאוד, עם שיחות בתורה וחסידות, ומתוך הערכה עמוקה על פועליו של הרב הראשי בכל מרחבי רוסיה. 

 

לפני הכניסה לחדרו של הרבי מויז'ניץ, פגשה אותו הרבנית, שהתרגשה לראות את רבה הראשי של רוסיה. לאחר התעניינות וברכות היא גילתה לו מזכרונותיה בימים עברו, כאשר הרבי מליובאוויטש אמר לבעלה בתקופה הקשה בחייו, את דברי הפסוק: "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד". ואז התבטאה בהתרגשות לרב: "ראה, איך שהדברים התקיימו להפליא"!

 

דלת חדרו של האדמו"ר נפתחה, ואברך חסידי חמק מהחדר במהירות. אך גבאו המסור של האדמו"ר הרב בן ציון שטנגר אומר בחיוך לאותו אברך: "אתה פה החב"דניק, היכנס גם אתה עם האורח החשוב"...

 

כשראיתי לאחר הביקור המרומם את האברך יוצא לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה, הצעתי לו שאקח אותו איתי, ושעה של קורת רוח גדולה קיבלתי באותה הדרך, עת זכיתי להביא את האיש שלומד כבר שנים רבות מדי יום ביומו, חברותא עם הרבי מויז'ניץ. "הכל החל מלימוד קבוע על כל ספר התניא, זה המשיך במאמרי חסידות עמוקים, וכעת אנו לומדים בכל יום גמרא בעיון ומאמרי חסידות לפני כל חג", גילה את אוזני בענווה ובצניעות בלתי רגילים. 

 

ניסתי עוד להוציא ממנו. אך הוא בונקר אמיתי, חסיד גדול, עמקן וידען גדול בכל תורת חב"ד, לרבות מאות ואלפי אגרות של הרבי, ניגונים, היסטוריה ועוד רבות, אך ממעט לדבר על עצמו, ובוודאי לא מה שהוא רואה בכל יום במשך שעות רבות שהוא בחדרו של האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א. 

 

"אם תרצה בכל זאת, אספר לך חלום שהאדמו"ר גילה לי לפני מספר ימים, והיות וזה כבר התפרסם, אוכל לספר מה ששמעתי ממנו בעצמו" - אמר לי בדרך. וזה דבר החלום של האדמו"ר: 

 

"ביום שני לפנות בוקר, בביתי שאני שוהה בו למנוחה בנתניה, הגיע אליי יהודי בחלום, אותו הכרתי אישית. הלה נפטר כבר לפני כמה שנים, ובחלום הוא ביקש ממני תיקון, לאחר שאין לו מנוחה בשמים. שאלתי מה קרה שאין לך תיקון? והוא ענה: שהוא פגע ביהודי לפני הרבה שנים, והוא לא זוכר במי הוא פגע, ובעקבות כך אין לו כבר כמה שנים מנוחה בעולם העליון.

 

שאלתי אותו למה אתה בא בדיוק אליי? והוא ענה שאמרו לו בשמים, שהרבי הוא "איש השלום", וממילא כדאי לו לפנות אליי לבקש תיקון. עניתי לו שאני באמת איש השלום  - ואת זה לקחתי מזקני בעל ה"אמרי חיים" זי"ע שהוא היה נגד כל בעלי המחלוקת, וכך גם אני נגד בעלי המחלוקת.

 

עניתי לו שאספר זאת לציבור, ובזכות ההתעוררות שתהיה יהיה לך אי"ה תיקון, כי הרבה אנשים יהיה להם חיזוק גדול שלא לפגוע חלילה איש ברעהו".

 

וכאן סיים ידידי היקר, כי האדמו"ר אמר לו השבוע, שלאחר פרסום הדברים באו אליו כמה וכמה אנשים שהלכו להתפייס עם אנשים שפגעו בהם, ואין ספק שזה יביא תועלת גדולה לנשמת אותו יהודי. 

 

בואכה בני ברק, רגע לפני שירד מהרכב, שאלתי לשמו, והלה השיב: מאיר ברנד. 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: כבוד חכמים ינחלו

 

"הכרתי אחד בשם משה לאזאר, אתה קשור אליו?". הרב הראשי חייך וענה לו: "זה אבא שלי שיחי'ה"!

 

זו הייתה השאלה הראשונה שנשאל הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, עת התיישב לצדו של האדמו"ר הישיש של חסידות נאראל שליט"א בבית מדרשו שבבני ברק, והוצג בשמו ובתארו כרבה הראשי של רוסיה. שאלה שהתפתחה לשיחה מרתקת של האדמו"ר, שגדל בשכונת קראון הייטס, למד במוסדות חב"ד, והיו לו אפיזודות רבות עם חסידים רבים ואף עם הרבי. באחת מהם שיתף אותנו: "פעם חזר הרבי מאוחר מאוד מתפילה באוהל, עמדתי בכניסה הראשית ל-770, וכשהרבי נכנס וראה אותי אמר בחיוך: 'אַ בעלזער מנחה' - דהיינו, שהיום יתפללו תפילת מנחה בשעה מאוחרת, כפי שנוהגים בחסידות בעלזא, ומנהגיה הם גם מנהגי נאראל".

 

זו הייתה יריית פתיחה של ביקורים ופגישות של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, עם עשרים וארבעה אדמו"רים ורבנים חשובים, מנהיגים מסורים העומדים בראש חצרות וישיבות לאלפי תלמידים, אשר שמעו של הרב ההולך לפניו הגיע עד אליהם, והם יצאו מגדרם לכבדו כראוי וכנכון, כרב ושליח ראשי במדינה הגדולה בעולם.

 

הרב שליט"א הגיע לארצנו הקדושה לסדר קידושין לבן זקוניו של נשיא איגוד הקהילות במדינות חבר העמים הנגיד ר' לוי לבייב, ובהזדמנות נאותה זו, עבר בין בתי הרבנים, להזמינם לקראת נישואי בתו הכלה שתחי', ויחד עם זאת להביא דרישת שלום מיהודי רוסיה. 

 

ואכן, כל אחד מהם אשר גדלו על סיפורי מסירות הנפש של יהודי רוסיה בשנים עברו - התרגשו לשמוע על-כך מכלי ראשון; על האפשרות הנפלאה לכל יהודי באשר הוא לחיות את חייו בגלוי כיהודי בכל רוסיה, על התפתחות המוסדות, פריחת בתי החינוך ופתיחת עוד בתי כנסיות, ועל בתי חב"ד והקהילות היהודיות הפועלות ברוסיה. 

 

הגאון רבי ברוך דב פוברסקי, המשמש כראש ישיבת פוניבז', פתח את השיחה ברוסית... השפה עליה גדל בילדותו בבלרוס. הוא שיתף מזיכרונותיו בישיבת חב"ד בתל אביב, ועל שעתיים שזכה לשהות ב'יחידות' אצל הרבי, כאשר הוא מדבר עם הרבי בנגלה והרבי עונה לו בחסידות... זה המשיך אצל גאב"ד 'העדה החרדית' הגאון רבי משה שטרנבוך בירושלים, שסיפר על מכתב שכתב עוד לרבי הריי"צ לקבל ממנו סדר לימוד ובהמשך התכתב גם עם הרבי. 

 

במעונו של כ״ק מרן האדמו״ר מבאיאן שליט״א, שקשרי ידידות עמוקה נקשרה ביניהם מזה שנים, עסקה השיחה בדברי תורה וחסידות, ונמשכה זמן רב. האדמו"ר התעניין רבות על מצבם של יהודי רוסיה, והביע קורת רוח והערכה לאור פעילותו של הרב וכלל שלוחי הרבי בפריחת היהדות והפצת המעיינות במאות קהילות ברחבי רוסיה. לאחר שתיית לחיים, איחל המארח ברכות לבביות רבות אל הרב, וביקש למסור ברכתו לשלוחי הרבי. במהלך הביקור ובאופן במפתיע, ביקש האדמו"ר מהנוכחים לצאת מהחדר, והסתודד למשך דקות ארוכות עם הרב הראשי.

 

אצל כל אחד מהם היה מכובד ומרגש, מרומם ומלמד. בכל מקום מנהגים משלו, דרך שונה, שיטה אחרת, אך בעֵרה פנימית ועמוקה של הערכה ליהודי רוסיה. חשתי זאת בכל ביקור, יחד עם שותפי היקר השליח במערב בני ברק הרב יוסי פילמר, העוסק בצרכי ציבור באמונה ובמסירות, ובמשך יומיים התמסר להצלחת ביקורי הרב בבתי גדולי ישראל בארץ הקודש. 

 

 

גוט שבת!

שייע