בין מלכות לרודנות - בין אדם לפרא אדם

 

בפרשת השבוע אנו לומדים על יעקב אבינו שקיבץ בניו טרם פטירתו וביקש לגלות להם את הקץ. קשה לומר שהתכוון לתאריכים, שהרי התאריכים אינם רלוונטיים עבורם. עברו מאז כשלשת אלפי שנים. ומה טעם יש בנקיטת תאריך, אלא רצון יעקב היה לגלות להם את סדרי הקץ, ולבאר שהקץ איננו תאריך, אלא יעד שתחילתו בגלות ושורש הקץ נשרש טרם תחילת הגלות. כמבואר במהר״ל, גלות וגאולה הן מאותו שורש-  גל 

הן הגלות והן הגאולה מחייבות אותנו אמונה שכל אדם נשלח לעולם לשליחות מסוימת ועליו לבצעה הן בגלות והן בצעידה לקראת הגאולה עד לגאולה השלימה. וכפי שיש גלות כללית , יש לכל אדם מצבים בחיים שהם מצבים המשקפים גלות - ויש מצבי גאולה 

מאפייני הגלות הן במקום. כלומר עם הגולה ממקומו הוא חסר. אדם הגולה הוא אדם חסר. ובחיי היום יום הגלות מאופיינת בדעת. אדם המצוי  במיצר הוא בגלות. גלות הדעת 

תפקידה של הדעת לחבר ולנתב בין התכונות, המידות והתגובות באופן רצוי וראוי. אחרת האדם בגלות. כן הדברים כלפי שלטון, שגם בשעה שהוא יושב  בארצו, אך אין הוא בתפארתו כפי שיכול להיות - הוא בגלות בארצו. הוא אמנם במקומו אבל בגלות. גם בירושלים  מתפללים ולירושלים עירך ברחמים תשוב, שכן רק בשעה שנזכה לכך, נזכה לשאוב מכוחותיה הייחודיים של ירושלים 

עד לגילוי הקץ, הוטבע בעולם סדר המוגדר  בחז״ל - עולם כמנהגו נוהג. שזה עצמו חלק מגלות. שכן בעולם כמנהגו - אין נראה הקשר בין מעשה לתוצאה. וכדי שיתאפשרו חיים בעולם כמנהגו, יש סדר מסוים בעולם שהוא למעשה מערכת איזונים שמכריחה שבאופן מסוים יהיה קשר בין מעשה לתוצאה. לפחות קשר. ואסביר 

שלמה המלך אומר בקהלת, והאלוקים עשה שיראו מלפניו. וההסבר הוא; שבבריאת האדם, הוטבעה בטבעו יראה

יראה, במובן הבסיסי שלה, היא שמירה, לשמור מרחק, להיזהר. על מדרגה של יראת הרוממות יש לאדם לעמול, ברם, היראה כתכונת אנוש, הוטבעה בכל נברא 

תכונה טבעית נוספת הוטבעה בכל נברא והיא המשילות. ובמעשה בראשית לשונות הכתובים מפורשים בענין וכבשה ורדו וכו׳. 

כיבוש ויראה בבסיסם לכאורה נראה כמתנגשים. יראה היא שמירת מרחק, וכיבוש לא רק שאינו שומר מרחק אלא כובש ופורץ לחלק שלא היה עד כה ברשותו 

ואכן, האדם נברא בטבעו עם תכונות מנוגדות זה לזה, כשעליהם מופקדת הבחירה. כי זה כל האדם. בחירה. לבחור לעשות טוב ולבחור לא לעשות דבר שאינו טוב. לכבוש עוד מסכת ועוד מצווה ולירא מלעבור על מצוות לא תעשה 

כל זאת עשה האלוקים שיראו מלפניו. וככל שהאדם זוכה לדעת שמלא כל הארץ כבודו, הוא ירא מלפניו וכשהאדם אינו זוכה, אין אמצע, הוא בולע את רעהו. כדג הבולע את חברו וכפי שפי הארץ בלעה את קרח וכל אשר לו. בליעה באחת 

בכדי למנוע מאיש לבלוע את רעהו, הוטבעה בבריאת העולם מוראה של מלכות. מוראה של מלכות נועדה לעצור את האיש המבקש לבלוע את רעהו. אם האדם אינו ירא מלפניו הוא ירא מהמלכות הניצבת לנגד עיניו 

מלכות היא מידה שהוטבעה בבריאת העולם, מלכות היא אחת המידות, ויש מלכויות לרוב. יש מלכות השולטת בעולם, כעין מלכות אמריקה, ויש מלכות במובן של גבאי בית הכנסת אשר הוא האחראי לסדר שיאפשר תפילה של מתפללים רבים באופן שבו רצונות כל אדם פרטי יתמזגו לקיום תפילה בציבור ללא מפריע 

בעולם הטבע, מלכות מהווה כוח של סדר המאפשר חיים משותפים של אנשים יחד. במדינה, בקהילה, בשכונה או בעירייה 

בשפה המודרנית קוראים למלכות - דמוקרטיה. בשלטון דמוקרטי יש גם מוראה של מלכות, אלא שמוראה של מלכות עצמה כפופה למערכת איזונים שתמנע מהמלכות להפוך להיות רודנית, שתלטנית, כוחנית 

מערכת איזונים המונעת מהמלכות להפוך להיות בבחינת איש את רעהו חיים בלעהו. אותה מערכת איזונים מונעת מהמלכות להפוך לאנרכיה שבבסיסה אין כל סדר המחייב כללים החלים על כולם 

כל הפוקח, ולו חצי עין יכול לראות כיצד נראית מדינה שנעשה שימוש נכון בכוח המלכות, ומדינה שבה יש רודנות ומדינה שבה יש אנרכיה. 

ומלשון התפילה אנו למדים שמלכות נכונה היא מלכות ברצון. הרצון הוא על ידי שהעם בוחר ברצונו במלכות והמלכות מקבלת את כל הרצונות וקובעת כללים שישקפו את מירב רצון העם. כמובן שזה מחייב כללים וסדר ציבורי ואכיפה שאילולא כן איש את רעהו חיים בלעו 

מלכות אינה שלטון משותף כדוגמת קיבוץ. אבל מלכות בהכרח היא מערכת יחסים הדדית בין העם למלכות. תפקידו של המלך הוא לקבץ את לב העם, היינו כל הרצונות יחד. המלך איננו סדרן שאוסף רצונות, יש דיני מלוכה ברורים מאוד אותם הוא מכתיב כחלק מסדרי מלכותו, אלא שבניגוד לרודן שאינו מקבץ לב העם, המלך מקבץ אותם 

ובשעה שפעמי משיח מתקרבים, חז״ל גילו לנו שסדר העולם שהוא חלק מטבע עולם כמנהגו, ייחלש בעקביות. שכן הגאולה אינה יכולה  להפציע מתוך סדרים וכללים מקובעים אלא עניינה שונה לחלוטין

וכיצד זה יבוא לידי ביטוי בפרקטיקה; המלכות תהפך למינות. מין אינו כופר. הוא בבסיסו ליצן. הוא בז למלכות. הוא מקטין את ערכה. הוא מגמד את יכולותיה. מנסה להעמיד אותה בפינה במקום במרכז 

סימן נוסף הוא, והאמת תהא נעדרת, כלומר מתפוררת: ונעשית עדרים עדרים וקשה מאוד למצוא אותה במקום אחד 

סימנים נוספים הם  נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים,  בן מנוול אב. ניוול הוא כיעור. גנאי. חרפה. אבל ל״ע מצווה לא להסתפר שכן עליו להראות כמנוול. הוא במצב של ניוול וכיעור המצביע על האבילות בה מצוי 

ההגדרה של בן המנוול אב, זה בן שגורם לאביו להיראות בכיעורו, בחרפתו ובגנותו. ולא משום שהאב הוא כזה אלא כי הבן במעשיו גורם לאבא להיראות ככה. היפך מסדרי עולם בהם מצווה לכבד אבא 

שבעתיים הדברים נכונים כאשר האבא הוא מלך שעליו חל ציווי מיוחד של מלך ביופיו. על מלך אין חלים דיני אבילות מסוימים שכן עליו להיראות רק ביופיו ולא בשעת כיעורו. מלך שהוא ראש המלכות הוא מלך רק בשעה שהוא מלך ביופיו 

כמותו, כך המלכות. מלך ביופיו מסתפר כל יום ואינו מגדל שיער באופן שייגרם לו להיראות מנוול. מלכות ביופיה שומרת על הסדר כפי כללי המלכות. ואם לא איננה מלכות 

מלכות אינה יכולה להחליט שחלק מהכללים שקבעה אינם מחייבים איזור מסוים במלכותה או קבוצת אנשים מסוימת -  שכן זו מלכות בכיעורה ואין מציאות של מלכות בכיעורה. יש מלכות ביופיה או שאין זה מלכות יותר 

שמואל הנביא אומר לשאול המלך, קרע ה׳ את מלכות ישראל מעליך היום. ומצאנו בחז״ל כמה סיבות לכך ולהמחשת הענין ניטול לדוגמא את הסיבה שהוא לא הרג את אגג מלך עמלק. ואם כי הרג כל עמלקי אחר, מלכות מחייבת כלל שאין יוצא מהכלל ואם המלכות היא כזו שיש בה יוצא מכלל המלכות אינה מלכות עוד 

מלכות קרועה, אינה מלכות. מלכות שמחליטה להעלים עין מדבר מסוים, כפי ששאול התעלם מהצו האלוקי ולא הרג את הגג, הוא לא מלכות שבוחרת לא להתייחס, כי אין מלכות כזו 

אדם פרטי יכול לא להתייחס מסיבות טקטיות או תועלתיות, מלכות שבוחרת לא להתייחס אינה מלכות. היא מהר מאוד הופכת לאנרכיה. כזה הוא הסדר שהוטבע בעולם

מלכות שאינה מתייחסת היא מלכות שמכריזה אנו לא מלכות. ומי שמכריז שאינו מלכות אינו יכול לצפות שהיחס אליו יהיה כיחס למלכות. היחס הוא רק מראה

פרא אינו זכאי להציג בקשות או דרישות כי כשאתה רוצה סדר מסוים אתה מחויב להוכיח בראש ובראשונה שאתה מחויב כמו שאתה מבקש לחייב. אחרת אתה פרא. הפרא יכול לתלות שלט שהוא מלך - אבל השלט נשאר שלט והפרא נשאר פרא 

מלכות איננה שם, וודאי שלא שלט מאיר עיניים עם כיתוב מלכות. מלכות היא כוח שכפוף לסדר אלוקי. המלכות כפופה למלך מלכי המלכים. אחרת איננה מלכות 

הסובר שניתן להנות גם ממלך ביופיו, גם מכוח המלכות וגם לנהוג כבן מנוול אביו רק מוכיח כמה אינו ראוי למלכות. משום שאין מלכות כזו.  וכשאין מלכות אין באמת כוח. אולי דמיון של כוח. או רודנות 

ומי שמפרק את המלכות במו ידיו וודאי לא יכול לצפות שבמקום שנוח לו הוא יפרק את המלכות ובמקום שלא נוח לו המלכות תישאר מלכות. קרעת את המלכות? היא חסרת כוח מלכות. אין לה סיכוי להיות ממלכה בשום צעד או מקום אחר. אין צעד שהיא תוכל לנצח בו משום שהיא כבר לא מלכות 

פעמי משיח אינם כוללים גם היות הבן מנוול אביו המלך. פעמי משיח יש בהם כדי שבן ינוול אביו אבל לא יקרע מלכותו. זה אינו חלק מסדר העולם. בן גם כשהוא מנוול הוא כפוף לסדר מסוים של מנוול אביו 

לעומת בן, פרא אדם, אינו כפוף לכל סדר ואינו מכיר בכל סדר ובגלל שלא מכיר בכל סדר הוא גם חושב שאפשר למלוך או למשול בלי קשר וסדר. כי רק מי שהוא פרא חושב שאפשר גם וגם וגם. בפועל הוא לא זה ולא זה ולא זה אלא פרא 

וכל מי שמקשר בין פוסטים שכתבתי כאן השבוע לנכתב לעיל עושה זאת על אחריותו 

חזק חזק ונתחזק 

חיים שאולזון