מאת פישל קדוש
שנת ניצחונות מסחררים - בעזה, לבנון והטופ -בינתיים- סוריה. אבל הנצחון האמיתי, זה עצם העובדה שישראל התחילה לנצח. דבר שלא קרה 50 שנה, מאז מלחמת יום הכיפורים, ולא במקרה. כי מזה יובל שנים, עיקר העבודה של השמאל, היא בלהחדיר לתושבי הארץ הזאת כי "זה אבוד", "ששת הימים לא תחזור", והיהודים כבר לא יכולים לנצח. הרבה דם, יזע ו..כסף, הושקעו כדי לשכנע את הישראלים, שמכיוון שלנצח אי אפשר, לא נותר אלא להפסיד. זה היה המבוא האמיתי של אוסלו, של ההתנתקות של ה"תיקואים" בסיבובים בעזה, ועוד. השיכנוע שלא ננצח עוד הכשיר לבבות, ויש אומרים שמה שהביא את רבין לקנות את אוסלו -שהתנגד לה, כי תיעב את ערפאת- זה התובנה שגם הוא קנה, כי לא נוכל לנצח, ובלשונם "תם עידן הניצחונות".
את הנראטיב הזה הצליח השמאל למכור לחצי עם, וזה היה מקור הצרות בחמישים השנים האחרונות.
האסון האמיתי שקרה לשמאל בשנה האחרונה, מאז כשלון התרגיל שרקחו ב-7.10, שתושבי העולם -ומה שחשוב יותר הישראלים- מבינים שתם עידן ההפסדים, וישראל לא רק יכולה לנצח, אלא מנצחת בפועל, בענק, נצחון אחרי נצחון, אחרי נצחון, אולי בדרך לעוד נצחון, ממש ברוח מלחמת ששת הימים.
אפילו לא צריך נראטיב וסיפורים, כי הנצחונות ענקיים ונראים גם לעין של עיוור באמצע הלילה, וזה הנצחון הגדול ביותר, התובנה שחזרה שאפשר -ומוכרחים- לנצח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.