מאת פישל קדוש
השמאל שע"פ האידיאולוגיה שלו אמור לרקוד משמחה על הפסקת אש, אבל. הסיבה: מוצר לוואי של הפסקת האש, הודעת צרפת -מובילת האנטי ישראליות באירופה- כי לא תקיים את צו המעצר לנתניהו, ובכך מובילה את הקרסת הצווים.
זה באמת יותר מדי. ההשמצות האישיות עליו ועל אשתו ובניו לא הפילו את הממשלה (כפי שהבטיחו וגם "פסקו" הסקרים), ויש אומרים שהצילו את נתניהו והליכוד מתבוסה. התקוות שהחקירות והמשפט יפילו "אותו", התבדו, וכנ"ל, כנראה סייעו לליכוד להישאר בשלטון זמן כה רב. החלומות -וההבטחות- שההפגנות המטורפות יפילו את הימין ו"את ביבי", נכזבו. ומה נשאר? התקוות -כמעט התפילות- שהאג יעשו את העבודה. בעזרת צרפת ושאר "ידידי ישראל". והנה גם זה קורס. חמת הזעם של השמאל (ושל ליברמן), זעקה מכל הכותרות. ואפשר להבין אותם. כמה יכולים להכיל? עוד תבוסה, ועוד תקווה נכזבת, ועוד ציפיות שהמריאו לשמים והתנפצו, ועוד הבטחה שנתנו אחד לשני כי אוטוטו "מפילים אותו", והוא יושב פה, יש אומרים חזק מתמיד. וגם אחרי שכבר הצליחו באמא של הקומבינות להקים ממשלה אחרת ולהשאיר אותו בחוץ, והוא שוב חוזר. ועכשיו גם צרפת מאכזבת. כמה עוד אפשר להכיל?
על זה יושבת פצצת התאורה של התת אלוף המטורלל. על האכזבה אחרי אכזבה, האובדן של תקווה אחרי תקווה, שעולה לשמים ומתנפצת בתהומות, בתחושה של "כל כלי יוצר עלייך לא תצלח". הם לא יכולים יותר, והייאוש הזה לוקח אותם למקומות הכי הזויים, שמזיקים לכולנו, אבל הורסים אותם, ובפעם המי יודע כמה מבטיחים את שלטון הימין, ואת נתניהו. כי הזעם הנורא -והמובן- שלהם הוא הנשק הסודי של הימין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.