"היום בתניא" יום ו' י"ז טבת
תניא לקוטי אמרים
סוף פרק י' עמ' 30
שנה מעוברת
⛳
"בני עליה":
תואר זה מתיחס לשני סוגי צדיקים;
א. צדיקים הנקראים בשם זה, עקב היותם מהפכים את הרע ומעלים אותו לקדושה (כמבואר בקטע הקודם).
ב. צדיקים שאינם חושבים על התועלת העצמית שתהיה להם בעבודת ה', אלא כל עבודתם היא "לצורך גבוה", לעשות את העולם כלי לאלוקות, ושתושלם הכונה העליונה "שנתאוה הקב"ה שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים" (כמבואר בקטע שלפנינו).
...
העבודה "לצורך גבוה":
יש צדיק, שכל שאיפתו בקיום התורה והמצוות היא להרוות את צמאון נפשו לאלוקות (כהוראת הנביא "הוי כל צמא לכו למים" ו"אין מים אלא תורה") - וכמבואר בחסידות, שאיפה זו אף שהיא מאד נעלית, היא מהולה בהרגש העצמי ובתועלת האישית שתצמח לנפשו מקיום התורה והמצוות.
אולם, בעבודת הצדיק כשהיא "לצורך גבוה", כל כונתו בקיום התורה ומצוותיה היא, לעשות את העולם "כלי" לאלוקות. וכמפורש ב"תיקונים" (= ספר תיקוני הזהר), ששאיפתו של החסיד היא, ליחד את הקב"ה עם שכינתו, יחוד שיתגלה גם בעולמות התחתונים.
...
עבודה הנובעת מאהבת ה' מיוחדת:
כמובא ב"רעיא מהימנא" (קטעים בזהר המיוחסים למשה רבנו). עבודה נעלית זו שהיא "לצורך גבוה", אפשרית, רק בכוחה של אהבת ה' מיוחדת אותה הוא משקיע בעבודתו - האהבה שהיא כבן המשתדל לטובת אביו ואמו, שאוהב אותם יותר מאשר את גופו נפשו רוחו ונשמתו, ומוסר את נפשו עליהם כדי להצילם.
......
חבר נכבד:
קראת ונהנית, העבר הלאה את "היום בתניא" לחבריך ולמכריך. הביאור היומי מובא כאן במקורו מכתביו של הרב יקותיאל גרין ע"ה מחבר באור התניא משכיל לאיתן ועשרות ספרי חסידות לעם הנמצאים בכל בית כנסת, בכל בית חב"ד ובכל בית חסידי.
🕯️ לע"נ הרה"ח הרה"ג הרב יקותיאל גרין ע"ה נפטר ב' אדר א תשפ"ב ומרת רחל גרין ע"ה נפטרה ז’ שבט תש”פ
הוספה - שו"ת
⛳
שאלה:
איך רבנו הזקן מביא (בתחילת התניא פרק ב') הוכחה לנפש השנית מהפסוק "ויפח באפיו", שנאמר אודות הנפש הראשונה המחיה את הגוף?
...
תשובה:
בחומש בראשית (ב,ז) נאמר "וייצר ה' אלקים את האדם, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" - ובמענה לשאלה שלפנינו, יש להבין איפוא את הפסוק על כל שלשת חלקיו:
...
"ויפח באפיו נשמת חיים":
ה"כלי יקר" (שהיה לפני כ400 שנה ראש ישיבה ודיין בפראג בזמן המהר"ל) כותב מפורש, שהמשפט "ויפח באפיו נשמת חיים" מוסב על "הנפש המשכלת הנצחית שהיא חלק אלוקה ממעל".
בדרך זו מבהיר גם הרמב"ן, ש"ויפח באפיו נשמת חיים" אינו מתיחס ל"נפש התנועה" (הקימת גם בבעלי חיים), ואינה משתלשלת מ"השכלים הנבדלים" (מלאכים עליונים), אלא "היא רוח השם הגדול מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו".
...
"וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה":
מבהיר הרמב"ן, כי משפט זה (שנאמר בתחילת הפסוק) אינו מוסב על הגיבול של העפר, אלא על החדרת הרגש והחיות בגוף, החדרת נפש "התנועה" כפי שהיא קימת בשאר בעלי החיים (הנעים ממקום למקום) שנאמר בהם (בראשית ב,יט) "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה.. ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו".
והרמב"ן מוסיף, שלאחר שיצר את האדם כנ"ל (בבעלי החיים), נפח בו הקב"ה את הנשמה כנאמר בהמשך הפסוק שלפנינו "ויפח באפיו נשמת חיים", נשמה שניתנה בו מפי עליון" (שנשמה זו היא תוספת על חיות היצירה שמדובר עליה בתחילת פסוק זה).
...
סיום הפסוק:
ה"כלי יקר" כותב, שסיום הפסוק "ויהי אדם לנפש חיה" מביע, שכך היה מצבו של האדם בתחילת בריאתו, שהיה כשאר חיות שהרי עיר פרא יולד האדם - וזו איפוא עבודת האדם בכח גילוי נשמתו, לשנות מצב זה.
ולרמב"ן, "ויהי האדם לנפש חיה", מתאר דוקא "נפש חיה" במובן החיובי, שהאדם מגיע אליה עם עבודת הנשמה - שבעקבותיה הוא הפך לאדם אחר.
...
בריאת הנפשות והגופים:
להרחבת הבאור, מהרצוי גם להביא את דברי הרמב"ן על הפסוק (בראשית א,כד) "תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו'", המבהיר:
שעם אמירה זו, נבראו תחילה כל הנפשות של בעלי החיים וכן כל נפשות האדם המתלבשים בדם להחיות את הגוף. ואחר כך כשנבראו בעלי החיים, החדיר בהם הקב"ה את נפשם ("נפש התנועה") המחיה את גופם.
לאחר מכן, ברא הקב"ה את גוף האדם, כשגם בו הוא מחדיר תחילה נפש זו ("המתלבשת בדם האדם להחיות את גופו"). ואחר כך, החדיר הקב"ה באדם את הנשמה המיוחדת לו, כהבעת הפסוק"ויפח האפיו נשמת חיים".
...
* הערה: היות ושאלה זו נשאלה על ידי כמה מ"מקבלי היום בתניא", מצאתי לנכון לפרסם תשובה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.