אפשר להיות גאון וראש ישיבה וטיפש!!

שיטות והשקפות אינם למכירה ואינן משתנות בשל מצבים כמו מלחמה. אבל ביטוי ה'שיטה' ו'ההשקפה' משתנית מפני שכל דבר בעתו, ישנם זמנים שאפשר לדבר בקול רם ובפני מיקרופון, וישנם זמנים שאפילו בחדר סגור חייבים להיזהר בכל מילה שאומרים, ולא מפני שלא צודקים, אלא מפני שאינם חכמים. זכותו של אותו ראש ישיבה להאמין במה שהוא מאמין, אבל אם הוא לא למד את הכלל של כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, עליו לשאול את עצמו האם הוא האדם המתאים להשיב לשאלות אפילו כשהוא חושב שהן מן הקלות ביותר

אין כאן עניין דווקא של 'הכרת הטוב', מפני שכל דבר בחיים יש בו הכרת הטוב, אם נעבור על פרטי החיים נמצא כי הכל סובב מסביב להכרת הטוב, אף אחד לא חייב לך שום דבר, כולל מי שמנקה את הזבל ועליך להכיר לו תודה על שהוא מנקה את הזבל שלך, ודווקא כאן אומר לאותו ראש ישיבה, כי הוא כל רחוק מהבנה ב'השקפת התורה' מפני שהוא ביזה יהודים שמנקים זבל על לא עוול בכפם. האנשים האלו עושים שירות שבלעדיו העיר הייתה מלוכלכת ומלאה חיידקים ומקום סכנה, ויש להודות להם על שהם מסכימים לעשות את מה שאותו ראש ישיבה לא יעשה. פגעת בהם פגיעה קשה, ואיני יודע אם אפשר לבקש כאן מחילה מפני שרבים הם ומספיק שאחד מהם לא יסלח על הפגיעה בהם

מי שיילך אחורנית ויבדוק כיצד נהגו גדולי ישראל, כולל אלו שלחמו במדינה וקיומה ואף היו קיצונים יותר מגדולי ראשי הישיבות בישראל, בזמן מלחמה הם נזהרו לא לדבר מילה מיותרת. קחו לדוגמא את רבי יואל זצ"ל מסאטמאר שהיה מדבר נגד המדינה בכל שני וחמישי, כאשר פרצה מלחמת ששת הימים הוא לא אמר מילה אחת רעה על המדינה ועל הצבא, הוא המתין שסכנת המלחמה תעבור וחלילה שהדברים לא יפגעו ביהודים בשעת סכנה. ימים אלה הם ימים קשים מאז, קרה משהו מחריד, ורוב רובם של החיילים שהולכים למלחמה יודעים כי עתיד חייהם לא בטוח כלל ומוכנים למסור את נפשם, גם אם 'השקפתך' היא 'מחבלית' עצניקית, יש לך שתי ברירות, לשתוק ולא לדבר בכלל, ואם אתה עונה לשאלות ומדבר בפני מיקרופון חובתך לחזק אותם, ולא בשל אידיאה, אלא בשביל חייהם. חייו של כל יהודי ובכל מצב הם כאלו שכולנו ערבים להם, כאן אין ענין של מותר או אסור. חייל במלחמה חובתו להילחם מפני שהוא שליח להגן על הכלל כולו כולל על בעלי ההשקפות הכי קיצוניות

אותו ראש ישיבה גרם נזק בל יתואר ליהדות החרדית בכלל מפני שישתמשו באותו סרטון להכות בנו ובכל האידיאות מן הקרובות לצד הציוני והישראלי עד לרחוקות מהם. היהדות החרדית כולה תשלם מחיר קשה מפני שמדובר בראש ישיבה ולא בארחי פרחי או מישהו מן הרחוב שאיש לא שמע עליו. גם אם נכון שהראש ישיבה הזה אינו מן המפורסמים שבין ראשי הישיבות, ובכל זאת, הוא נושא תואר שמספיק עמו להרוס יותר מאשר לתקן

בתקופה זו כולנו חייבים להיזהר ולהישמר לא לומר את מה שאסור לומר בימים כאלו. אל תחפש להיות צודק, תהיה חכם, ואם אינך מסוגל להשיב בדרך שלא יפגע באף אחד תכריז על תענית דיבור עד לאחר המלחמה, ובינתיים תחפש דרך איך לתקן באמת את אשר קלקלת. שימו לב, איך שמיד אחרי שהתפרסמו הדברים, בבני ברק נמצא מי שפגע בחייל חרדי למרות שהוא עוסק בזיהוי חללים. עברו יותר משישה שבועות ובני ברק מלאה בחיילים ואיש לא העיז לעשות את מה שעשו לאחר דברי אותו ראש ישיבה ליטאי. לדברים יש השפעה, והתנצלות עתה לא תועיל, לומר שהדברים הוצאו מהקשרם זו אינה התנצלות מפני שהדברים שנשמעו ברורים למה הכוונה. המכה כאן היא כפולה, ביזוי מנקי הזבל שמבינים עתה כי ראשי ישיבות מאמינים כי הם עוסקים בעבודה בזויה וכי ה'הכרת הטוב' שלהם הוא בעקיפין ולא ישירות כפי שצריך להיות ודווקא מפני שהם עושים עבור כל אחד מאיתנו את הטובה הכי גדולה. והאחרת, בתקופה שצריך לתת חיזוק לאותם חיילים הנלחמים, לעשות מהם 'מנקי זבל', זה מעשה שזועק לשמים, ושוב, לא בשל ה'השקפה' או ה'שיטה' אלא בשל הטיפשות והשטות שעשה, והרס את כל התועלת מן הטובה והחסד שעשו החרדים בתקופת המלחמה, במקום שיזכרו לנו את ההשתתפות במצבם של החיילים בשעה שכזו, יזכרו כי ראש ישיבה ליטאית השווה את החיילים ל'מנקי זבל'

חיים שאולזון