"היום בתניא" יום ו' כ"א תשרי
תניא "אגרת הקדש"
המשך פרק כ"ג (עמוד קל"ו)
שנה פשוטה
⛳
אחד שעוסק בתורה:
כדברי חז"ל, אפילו כשאחד יושב לבדו ועוסק בתורה הקב"ה קובע לו שכר.
ורבנו מבהיר, שקביעת שכר והשראת השכינה הם שני מושגים שונים - תחילה נלמד, במה מתבטאת קביעת השכר הניתנת ללומד הבודד (או לקבוצת הלומדים שהם פחות מעשרה). ובהמשך נכיר את מהותה של השכינה.
...
קביעת השכר:
השכר אודותיו מדובר במשנה זו (הניתן לעוסק בתורה), הוא שכר רוחני, הבא לידי ביטוי בכך, שבשעת התפילה (השעה שבה נפשו דורשת את ה') -" ה' מאיר את הנפש "באור תורתו שהוא מעטה לבושו ממש", כנאמר "עוטה אור כשלמה".
כידוע, בתורה בחינות מגוונות, ובין השאר היא נקראת "אור". וב"אור התורה" הזה מתעטף הקב"ה כשהוא רוצה להשפיע ממנו לאדם, כנאמר (שהקב"ה) "עוטה אור כשמלה" (מתעטף באור כמתעטף בבגד ולבוש).
...
הנפש ושכרה:
הנפש האלוקית כפי שהיא מלובשת בגוף האדם, "היא בעלת גבול ותכלית בכל כחותיה". ואור ה' הניתן לנפש בשכר לימוד התורה, כדי שהנפש תוכל לקולטו בפנימיותה, "הוא אור גבולי, מצומצם ואף מתלבש בתוכה".
"ועל כן" (עם הגילוי של אור התורה לנשמה באופן זה) "יתפעל לב מבקשי ה' בשעת התפילה". ומתוספת בו שמחה בשעת התפילה. ותתענג נפשו בנועם ה'.
והנה, בעוד שבאופן כללי, ישנם עניני שכר שניתנים לאדם רק בעולם הבא. הרי ש"קביעת שכר לימוד התורה" שמדובר עליו כאן, קבוע תמיד בנפש העמלה בה (גם כיום).
...
ההשראה שבלימוד תורה בדיבור ובמצוות כשהם בעשרה:
מאפין את ההשראה הזו, שהיא מהוה "הארה עצומה מאור ה' המאיר בה" (בנשמה). "הארה שהיא בלי גבול ותכלית", הארה שאינה יכולה להתלבש בנפש גבולית - כך שאין לדמות כלל את ההשראה הזו, לקביעת השכר הניתנת ללומד יחידי (ששכרו כאמור לעיל הוא אור גבולי).
הארה עצומה זו, אינה מתלבשת בשכלנו, אלא היא "על שכלית" - כך שאינה יכולה להתלבש בנפש הגבולית, אלא היא רק מאירה על הנשמה מלמעלה "מראשה ועד רגלה" בבחינת מקיף בלבד, וכמו שאמרו חז"ל ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא" (שעל כל חבורה של יהודים המתכנסים לשם דבר שבקדושה, שורה האלוקות הקדושה).
...
"כמו ששמעתי מרבותי" - להרחבת הבאור:
נקדים, כי במאמר רז"ל "שעל כל עשרה שורה השכינה", ישנם שני מצבים: האחד, שכל העשרה עוסקים בעניני קדושה. והשני (כמובן ברמה יותר נמוכה), השראת השכינה על העשרה מעצם הימצאותם יחד, גם אם אינם מדברים בדברי תורה.
ואדמו"ר הזקן כותב, "ששמעתי מרבותי" (הבעש"ט והמגיד): "כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל אף שאינם מדברים בדברי תורה", תיפול עליו אימתא ופחד בלי גבול ותכלית מהשכינה השורה עליהם, עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.