שלום וברכה מורי ורבותי!
והלילה ראש השנה תשפ"ד!
הלילה הזה אנו נכנסים ליום ראש השנה, ליום הדין שהיום הראשון שבו, שהוא היום העיקרי, חל בשבת.
ביום הזה אנו לא תוקעים בשופר.
איך מתייחסים ליום כזה שבו ראש השנה, שהעיקר שבו זה בעצם תקיעת השופר, בפשטות, הולך וחומק מתחת ידינו?
דוקא את העיקר הזה אנו לכאורה מפסידים.
האם זה באמת משהו שבאופן קבוע ניתן לראות כסימן חיובי או שלילי, או שזה משהו שלא נוגע אלינו?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
אחת מהסיבות העיקריות לתקיעת השופר היא "לפשט עקמומיות שבלב", אנו, האנשים המדהימים והנפלאים, הבוטחים והגאים שאמורים לשמוע את קול השופר שיתן לנו קצת רעד, שיתן לנו את התחושה ואת ההבנה שדברים יכולים להשתנות, שדברים עלולים להיראות אחרת, שמשהו מתוך כל הביטחון שיש לנו בכלכלה, בבריאות, בבני המשפחה עלול להתערער, הרעש הזה אמור לגרום לנו להיות כנועים יותר, להבין עד כמה אנו נתונים בידיו של הקדוש ברוך הוא, להבין עד כמה שאנו מדברים ב"מלכויות" ו"זכרונות" עוד לפני ה"שופרות", אנו זוכרים ויודעים שאנו בידיו של הקדוש ברוך הוא במאת האחוזים.
ואין משהו שקשור ממה שהיה בשנה החולפת למה שיקרה בשנה הבאה, בין לטוב ובין למוטב.
ראש השנה שחל בשבת יכול להיות ראש השנה הכנוע והמדהים ביותר למרות חוסר התקיעות, ויכול להיות משהו רדוד בגלל שחסרות לנו אותן תקיעות.
את ההחלטה מקבל כל אחד ואחד מאיתנו, ובעזרת ה' נקבל את ההחלטה הטובה והנכונה, נקבל על עצמנו שנגיע לקדוש ברוך הוא ונאמר לו: "למרות שבשנה זו אין לנו את התקיעות שציווית עלינו בתורתך הקדושה ביום הראשון, דוקא בגלל זה אנו מגיעים ואומרים לך שאנו כנועים גם בלי התקיעות, העמדת אותנו בניסיון שאתה יודע שנוכל לעמוד בו ונרגיש עד כמה אנו נמצאים בידיים שלך באמת האחוזים".
נבוא כנועים, נבוא משתחווים, נבוא ונתרפס ונפתח בדף חדש ואמיתי, משהו שיזכה אותנו לשנה המדהימה והנפלאה ביותר.
ברכת שנה טובה, מתוקה ומבורכת ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?...
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.