שלום וברכה מורי ורבותי!
שמעתי סיפור מעניין, ואני חייב לחלוק אותו אתכם יחד.
פעם אמר אביה של הנערה לשדכן: "על הכל אני מוכן להתפשר, רק אל תביא לי בחור טיפש. בתי חכמה והיא זקוקה לבחור חכם. כל פגם שיהיה בו אני מוכן לבלוע חוץ מאשר טיפשות".
יום אחד אמר לו השדכן שהוא מצא את העילוי שבעילויים, גאון הגאונים, בחור שמוחו עובד ללא הפסקה, והוא רוצה להציע לו אותו שיקח את בתו לאשה, אבל יש לו פגם אחד בלבד, הפגם הוא שהבחור מגמגם נורא.
אמר האבא שפגם של גמגום הוא פגם טכני, הוא לא מהותי, ולכן אין לו בעיה שבתו תינשא למגמגם.
ביום המיועד נקש הבחור על דלתו של האבא ובמשך שתי דקות אמר את המלים: "שלום וברכה".
רק לאחר שתי דקות של גמגום הוא הצליח לומר "שלום וברכה".
האבא הכניס אותו לבית, אירח אותו, אולם בסופו של תהליך אמר לו שהוא ממליץ לו לחזור חזרה לשדכן כי יש כאן ככל הנראה אי הבנה.
השדכן התקשר נזעם ושאל: "מה היתה הבעיה? הלא מראש ידעת שהוא מגמגם?!".
אמר לו האבא: "אין לי בעיה עם זה שהוא מגמגם, יש לי בעיה עם זה שהוא טיפש!".
שאל אותו: "על מה ואיך הבנת שהוא טיפש?".
אמר לו: "מסיבה פשוטה! אם אתה יודע ששתי דקות של גמגום אורכים לך כדי לומר את המלים 'שלום וברכה', היית אמור להתחיל לגמגם שתי דקות בטרם דפקת... מדוע דפקת ורק לאחר מכן התחלת לגמגם את ה'שלום וברכה'?".
המשל לא כל כך מדויק, כי הרי מתי הוא ידע שיפתחו לו, הוא יכל להתחיל ולומר את השלום וברכה בטרם נפתחה הדלת.
אבל לענייננו, זה שייך מאוד אבל מאוד לימי ראש השנה ויום הכיפורים לימים הנוראים.
אתה מתקרב לימים האלה ואין לך באמת איזה שהוא כפתור בגוף שעליו אתה לוחץ והנה אתה נהיה מישהו חדש.
אתה באמת מגמגם, כל אחד מאיתנו בעל גמגום קשה בכל הנוגע לחזרה בתשובה, אנו לא יכולים להמתין לרגע האחרון.
אנו אמורים להתחיל את זה מראש חודש אלול, בכל יום שעובר להשקיע בזה יותר ויותר, בסליחה בכפרה, בללמוד את הנושא, בלהבין במה יש לנו להשתפר ורק לאחר מכן להגיע מוכנים וערוכים לימים הנוראים של תשפ"ד.
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.