שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
ואתם יודעים שהמלה שהכי קל והכי כיף לסיים בה כל מריבה היא: "סליחה".
פשוט בעל שאומר לאשתו, וכך זה בדרך כלל: "סליחה על כל מה שעשיתי", "סליחה שהכאבתי", "סליחה שלא קניתי", "סליחה ששכחתי את יום ההולדת" או "את יום הנישואים", ו"הנה אני רוצה לפתוח דף חדש", אבל דווקא כאן קמה האשה ומזדעקת: "יעשה כבודו את כל העוולות העולות על רוחו, יעשה את כל הרע שבעולם, ובמלה אחת של סליחה יבקש לפתוח בדף חדש?".
ושני הצדדים צודקים!
בדיוק כפי שלפני הקדוש ברוך הוא לא שייך לומר "סליחה" מן השפה ולחוץ, אלא זה אמור להגיע ממעקמי הלב, כך גם כאשר אתה ניצב מול רעייתך וכן להיפך, במקרים מסוימים, זה אמור להגיע מעומק הלב לחלוטין.
זה אומר שכאשר רעייתך לא באמת השתכנעה שאתה מבקש את הסליחה מעומק הלב, כאשר היא לא במאמת שמרגישה שיש כאן אדם אחר, משהו אחר, אלא ההוא שאומר "אחטא ואשוב אחטא ואשוב", ובכל יום חמישי, ביום של שלום הבית שלנו, "אבקש סליחה ואנקה את כל ימות השבוע", דבר כזה לא מוגדר כ"סליחה", וממילא לא תוכל האשה לעולם לסלוח.
אבינו רוענו, מורנו הרב חיים רבי שליט"א, אומר שה' ברא בגופה של כל אשה ססמוגרף שמרגיש באמת אבל באמת מה הן נטיות הלב של בעלה: עד כמה הוא מבקש באמת, עד כמה הא מכוון לזלזל, עד כמה הוא דובר בציניות ועד כמה הוא אומר "אחטא ואשוב אחטא ואשוב", ואז אשתו אומרת לו "אין מספיקין בידו לעשות תשובה"...
בקשת סליחה היא לא מלה שיוצאת מהפה או סגולה, בקשת סליחה היא משהו שמגיע מעומק הלב, ואם זה מגיע עם דמעות, או- הו! כמה שזה שווה.
כך זה שווה מול הקדוש ברוך הוא וכך זה גם שווה לבניית הבית היהודי.
לבית יהודי מותר להיות בנוי על גבי כמויות של סליחה, אך הן אמורות להיות סליחות אמיתיות, סליחות שמגיעות מעומק הלב, כי סליחה לא אמיתית הרי היא כבלון נפוח שברגע שמתפוצצת, כל היסוד כולו הולך לאבדון.
כל אחד מאיתנו לוקח לעצמו את המלה "סליחה" כפי המובן שלה בערב ראש השנה, לוקח אותה איתו לבית, וגם האשה נדבקת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא ויודעת למחול ולסלוח כאשר הסליחה מגיעה לפחות, במידת מה, מעומק הלב.
ויחד יזכו כל הצדדים לשנה טובה ומתוקה, שנה שיקיים בנו הקדוש ברוך הוא כפי שסלחתם זה לזו וזו לזה, כך גם אני אמחל ואסלח לכם.
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.