מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
הגיע יהודי לבקר בבית ידידו מתקופת הישיבה, אחר שנים רבות שלא התראו, בעל הבית התרגש לראות את פני אורחו, ידידו משכבר הימים ומאוד רצה לכבדו כיאות.
הרים בעה"ב את קולו ואמר: 'נשמה שלי, יש לנו אורח חשוב, לעונג יהיה לנו לכבד אותו בשתיה קרה או חמה, כרצון כבודו'.
האשה, אשת חיל, עשתה רצון בעלה, וכעבור דקות ספורות נכנסה לחדר האורחים עם מגש ועליו שתיה קרה וחמה, עם סוכר וחלב וכו'.
בעה"ב הודה לה והמשיך: 'כפרה שלי, אולי נכבד אותו גם בברכת מזונות, בטח הוא רעב, אחרי דרך ארוכה'.
הנהנה עקרת הבית בראשה, נכנסה למטבח וחזרה תיכף עם מגש תופינים ועוגיות במבחר מכובד והניחה על השולחן'.
כעבור זמן מה, חזר בעה"ב וביקש: 'יקרה שלי, תביאי בבקשה את האלבום שבארון, שאראה לו תמונות מהישיבה שלמדנו שם יחד'.
האורח האשכנזי, שלא רגיל לסגנון הדיבור המזרחי, שאל את מארחו: תלמד אותי, איך אחרי 30 שנות נישואים, אתה עדיין מכבד אותה כל כך וקורא לה בשמות חיבה כאלו: 'נשמה', 'כפרה' 'יקרה'?.
המארח הביט בעיני האורח ולחש (שאשתו לא תשמע): 'לא מיניה ולא מקצתיה, לא כינויי ולא קונמיי, פשוט שכחתי את השם שלה'.
נזכרתי בסיפור הזה לא מזמן, כאשר ראיתי הוראה מעניינת בגליון 'דברי שיח' להגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, וזה היה חידוש עבורי.
וקודם שאביא דבריו, אקדים: כתוב בספה"ק כי אחר אריכות ימים ושנים, כאשר מגיעים לעוה"ב לתת דין וחשבון על שנות החיים, קוראים לנשמה בשמה שקראו לה בעולם הזה, והנשמה, בהיות שנעקרה מזה העולם הגשמי, שוכחת את שמה שקראו לה כאן וכל פעם שקוראים לה אינה יודעת שמתכוונים אליה ויש לה צער גדול מזה.
והעצה לזה, לומר בסוף תפילת שמונה עשרה, פסוק שמתחיל ומסתיים באותם אותיות ששמו מתחיל ומסתיים, או פסוק שמופיע בו שמו במלואו וזה סגולה לזכור את שמו בבוא יומו לתת דין וחשבון ולקבל שכרו בעוה"ב.
כמו רוב בני ישראל, גם אני אומר את הפסוקים כפי שהם מופיעים בסידור, ואני מודה להשי"ת שהפסוקים שלי יש בהם יחודיות שמתאים לסיים בהם את תפילת שמונה עשרה בענין של הודאה ובקשה, הפסוקים שלי הם 'ישראל' - 'ימין ה' רוממה, ימין ה' עושה חיל', 'אהרן' – 'אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן'. כפי שציינתי, הראשון הוא בחינת הודאה ושבח והשני הוא בחינת בקשה.
זה לא מכבר, הזדמן לידי גליון 'דברי שי"ח' וראיתי שם חידוש שלא שמעתי מעולם, והוא: שהגר"ח היה מורה למי שיש לו ב' שמות (ובפרט אם אנשים קוראים לו בשני השמות) לומר פסוק נוסף, שמתחיל באות שהשם הראשון מתחיל ומסתיים באות שהשם השני מסתיים.
זה דיבר אלי מאוד, כי כידוע רוב העולם קוראים לי בשם אחד שהם שנים 'שרלארן', אבל גם ידעתי שזה לא יהיה לי קל, אחרי הכל הרגל של יובל שנים ג' פעמים ביום, זה כמו אוטומט, ופתאום להוסיף עוד פסוק, ומי יודע איזה פסוק יצא לי עם אות י' בתחילה ואות ן' לבסוף?
בסידור לא מצאתי פסוק כזה ועל כן לקחתי תהילים החיד"א (שסידר כל פסוקי התהילים לפי א"ב) וחיפשתי באות י' (מתוך רע"ד פסוקים שמתחילים באות י') ופתאום אורו עיני, כשמצאתי פסוק שנראה כאילו דוד המלך ע"ה כתב אותו במיוחד בשבילי אישית, מפני שיש לו את שלושת המרכיבים של שלמות הענין הרצוי, כפי שתיכף תראו ותבינו.
כל כך שמחתי בזה, שפתאום, הדאגה שהיתה לי, איך אזכור להוסיף עוד פסוק בסוף התפילה, התהפכה לדבר נחשק ונרצה, עקב התוכן הנפלא של הפסוק המיוחד הזה שתפור עבורי בדיוק כמו בהזמנה קאסטם.
הפסוק הוא: "י' זכרנו יברך, יברך את בית ישראל, יברך את בית אהרן".
הפלא ופלא: מתחיל באות י' ומסתיים באות ן', יש בו את שתי השמות במלואם לפי הסדר 'ישראל' ו'אהרן', יש בו ברכה משולשת, דהיינו, ג' פעמים המילה 'יברך' (סמוך לג' הפסיעות בסיום שמו"ע), וגם משלים את המשולש, ששלושת הפסוקים שאומר, יכללו את שלושת המרכיבים: 'הודאה – בקשה – ברכה'.
ומאז, אני מסיים כל שמונה עשרה בהודאה מיוחדת להקב"ה, שהכין לי מששת ימי בראשית שמות ופסוקים שינעימו את סיום תפילתי ג' פעמים ביום (לפחות) וליבי מתרונן מתוך שבח והודאה להקב"ה על כל הטוב שהעריף ומעריף ויעריף עלינו מאז ולתמיד.
נ.ב. איך מרומז במילה 'סליחה' שצריך לדעת לרדת מהעץ ולוותר למי שציער אותך ולסלוח לו?
איך מרומז במילה 'כפרה' שצדקה מועילה לבטל הגזירות וכמה צדקה יש לתת לזכות לזה?
ב'נתנה תוקף' מתחילין 'כמה יעברון' שלכאורה פירושו 'מי ימות', אז למה מיד אח"כ חוזרים שוב ואומרים 'מי ימות'?
'הצור תמים פעלו', למה בדיוק לפני שמונה עשרה משתמשים בכינוי 'צור ישראל'?
כל זה ועוד מעדנים, בתוך הגליון 'מעדני הפרשה', הדפיסו והפיצו, תהנו ותגרמו לחבריכם ליהנות.
ברכת שבת שלום ומבורך וגמר חתימה טובה: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.