שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו!
וכל אדם שמנסים לשבת איתו יחד ולחשוב מה הולך להיות שם בשמים במחשבים, במערכות, ברשת, איפה ששם נמצאים כל הזכויות וכל המעשים שלנו, מול כל העבירות וכל המעשים שעשינו לאנשים אחרים, כל אחד מיד צפה ועולה לנגד עיניו אותה פגיעה שהוא פגע במישהו הרחוק, או אותה מצוה שהוא עשה מעבר לרחוב, ואף אחד מאיתנו לא שם לב שבעצם רוב ככל המעשים שלנו, רוב ככל הזכויות והחובות מתבצעים בתוך הארבע אמות של הבית.
רוב ככל המעשים שאנו עושים במהלך היום, רוב ככל הדיבורים שאנו מדברים במהלך היום, רוב ככל הדברים החיוביים והשליליים שנעשים על ידינו במהלך היום, הם דברים שקורים לבני המשפחה בדרגה הראשונה שלנו, לבעל לאשה ולילדים.
שם בעצם מתבצעים הדברים הרבים ביותר ובעלי המשמעות לטווח הארוך ביותר.
תקלה שקרתה לך עם אדם מבחוץ מפריעה לו אולי פעם או פעמיים, אבל תקלה שקרתה לך עם אשתך או עם הבן שלך מפריעה יום אחר יום, ואם קבלת החלטה שגויה, הרי שבכל פעם שההפרעה הזו קופצת וצצה, בכל פעם שהתחושה הרעה הזו הולכת ומנקרת, אתה זוכה במרכאות לעוד משהו שמכריע את הכף ולא לצד זכות.
זה אומר שאת הניקיון האמיתי אנו עושים קודם כל בתוך הבית פנימה.
זה אומר שאת הקבלות הטובות והמדהימות ביותר, לפני שמקבלים על השכנים ועל החברים ועל ההם במקום הלימודים או העבודה, מקבלים קודם כל אצלנו בבית.
ורק לאחר שאת הבית שלנו יישרנו, שיטחנו, התגברנו על כל המהמורות, רק אז מתפנים לכל האנשים שמסביב.
זה נכון, בבית לא תמיד אומרים לנו מה חושבים עלינו בבית, לא תמיד מראים לנו עד כמה זה לא נוח, אבל דוקא אנו, הגדולים והחזקים, אמורים להסתכל בבית שלנו ולבדוק – האם יש משהו שהופך אותך בתור אבא למטרד? אותך בתור אמא, לנזק חלילה? או ששם הכל מסודר והכל תקין?
את הקבלות הראשונות מקבלים בבית, משם הולכים ופורצים החוצה, והאור הגדול שבוקע מהבית זוכה ומאיר את כל העולם כולו לשנה טובה, מתוקה ומבורכת.
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.