כל כך הרבה הטיפו לשלום ולא רצו לקלוט כי הם הגורמים למחלוקת, המציאות של ימינו היא כזו שבלי מחלוקת אין מציאות 'חרדית' אנו קיימים בזכות המחלוקת, וכל עוד זו תפרח הקהילות ישגשגו, ביום ש'חלילה' יפרוץ השלום, אפשר לסגור את רוב רובם של המוסדות, ותשכחו מלבנות בניינים שעולים מאות מיליונים, עליכם ללמוד את המציאות ההיסטורית ועל כולם באיזה מצב יש מיד כסף ובאיזה מצב אפשר להמתין שנים ושום דבר לא זז
לפני כמה שבועות יצא האדמו"ר מלונדון במכתב הוא קרא לשלום במחנות החרדים, קראתי את דבריו וריחמתי עליו, לא מפני מה שהוא כתב אלא מפני שהוא כנראה תמים או לא מציאותי, לא יודע לקרא מפה נכון, הוא תיקן כשאמר כי התכוון קודם לעצמו אבל התיקון הזה הוא טפשות מפני שהמחלוקת שהוא מדבר עליה לא שייך לעצור, אפשר להרגיע לכמה שנים אבל לא ליותר מזה. המחלוקת הכלל חרדית בקהילות הרבות וההולכות וגודלות מתרבה ותתרבה, ותגיע לממדים מטורפים, מה שהיה זה כלום לעומת מה שצפוי לנו
בואו נחזור קצת להיסטוריה, בכל התקופות בעולם היהודי מצאנו כי כל כמה מאות שנים התחלפו היוצרות, היו תנאים ובסיבוב הבא אמוראים, ואחר כך באה תקופת הסבוראים ואחר כך הגאונים, משם קפצנו לתקופת הראשונים ואחר כך לאחרונים, ואם ניקח רק את שלש מאות השנים האחרונות, נמצא מצב קשה שהובילה ליצירת ה'חסידות' שלמרות שהייתה כל כך קטנה אז, פרצה מחלוקת קשה עם מתנגדי החסידות, מספר האדמורי"ם יחסית היה קטן, אף אחד לא רצה להיות אדמו"ר, וגם אם ניקח את אותו מצב אצל הליטאים את הישיבה הראשונה הקים רבי חיים מוולוזין ותלמדו איזו מחלוקת פרצה שם, ובזכות כל המחלוקות הללו ראו כיצד החסידות פרחה בממדים עצומים, והישיבות פרחו למרות השואה, ואם נעבור על ישיבה ישיבה נמצא כי חלקם קמו בגלל מחלוקות בישיבות, וחלקם בגלל הקנאה התאווה ובעיקר הכבוד, ואותו דבר אצל החסידויות, עשרה כרכים לפחות לא יספיקו למנות את המחלוקות שבין חסידויות וקהילות אלו לאלו, וזה עוד לפני האידיאות שהתפתחו והתחלפו, אין עוד מצב שיש למשל הנהגה אחת לעיר, בית דין אחד או הכשר אחד, אלו מתרבים רק מפני שלא חיים בשלום אלו עם אלו, ובמילים עדינות מפני שכל אחד רוצה לנהל קהילה משל עצמו
כותב המכתב הוא אדמו"ר יקר בלונדון שככל הנראה שכח איך קמו כל כך הרבה חסידויות ויזניץ, ומה קרה ביניהם. הייתי שואל אותו האם האבא שלו ר' מאטאלע זצ"ל אהב את אחיו ר' משה'לע זצ"ל? וכמה חתולים שחורים עברו ביניהם במשך השנים? האם אביו חי בשלום עם קהילות אחרות או שהוא היה מוחה מדי שבוע נגד דברים שבעיניו לא היו ראויים, עד שהסאטמארי היה מכנה אותו 'פרופעשאנאל מוחה'. האם הוא שכח מהמחלוקת במונסי על ה'פייפער' (צופר השבת), אין דבר כזה שלום כל עוד אנו בנויים במסגרת כפי שזה, אם נמשיך בדרך כפי שהיה עד לאחרונה, בעוד דור או שניים הכל יתפוצץ וייאלצו להתחיל הכל מהתחלה
שימו לב, אחרי כל ריבוי מחלוקות במשך שנים, היהדות התדרדרה וקמה מחדש בזכות יחידים, הכל התחיל לכאורה מחדש, ושוב כאשר הגיעו לממדים שהם מעל היכולת להחזיק מצבים כאלו, מתפתחות קבוצות ו'שיטות' או 'השקפות' חדשות, וגם אלו מכים זה בזה, עד שהיה אחד מגדוליהם שטען כי בזכות המחלוקת היהדות קיימת בלעדיה ספק רב אם היינו קיימים ואף עודד להרבות במחלוקת
גם היכן שעשו לכאורה שלום, האם מדובר בשלום אמיתי או רק מן השפה ולחוץ, ומה שמאחלים אלו לאלו על כל השונאים, עדיף שאפילו לא לצטט. מי שרוצה שלום באמת שיעשה קודם שלום בביתו ולא רק מן השפה ולחוץ בשביל שלא יצטרכו אלימות שנתית או תקופתית בציוני האדמורי"ם או במקומות אחרים, מדובר במצב של 'על מנת שתעלה לרקיע' לא שייך שלום ומי שמאמין שזה יקרה חי בהונולולו. כן, כאשר משיח יבא ישתנו המצבים, אבל אגלה לאותו אדמו"ר שכמו המרגלים שחששו שכאשר יכנסו לארץ ישראל הם יהיו 'אויס קאפילוטש מאכער'ס' (יאבדו את מעמדם) אותו דבר בימינו. האדמורי"ם וראשי הישיבות לא רוצים את משיח, הם מעדיפים את המחלוקת והעיקר שבהלווייתם יבואו אלפים, ויעשו להם מצבה ענקית שיכתבו עליה 'אהה', ואצל האדמורי"ם מגילה שלימה של מעלות וגדלות שמי שהכיר באמת במי מדובר, שואל האם לא החליפו את הגופות בבית הלוויות
בואו נדבר אמת ונפסיק לחיות בשקר, לקרא לשלום כאשר דווקא זה גורר מחלוקת הוא הדבר האחרון שצריך. ראו, האדמו"ר מלונדון כתב מכתב הקורא לשלום ו'פשקווילים' עליו ועל המצב בויזניץ הופיעו מיד עם כל העבירות שלהם. אם מדובר בכנות אמיתית, עושים ולא מדברים, כאשר מדברים גבוהה מפסידים, כאשר עושים בלי כותרות מצליחים, ואם מישהו באמת רוצה שלום צריך לדעת ששלום בכל העולם החרדי, דבר כזה לא יקרה לפני המשיח וגם אז יש חילוקי דעות מה יהיה. מה שכן אפשר, זה לעשות שלום אצל הקרובים באמת. אשלח את הרבי מלונדון לבני ברק בויזניץ שיכון שילמד מה קורה בין ילדיו של ר' ישראל ונראה אותו שם עושה שלום
חיים שאולזון

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.