שלום וברכה מורי ורבותי!
ואנו לקראת סיום המסע של "עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, ו).
אחד מגדולי המחנכים נשאל איך זכה להיות מחנך דגול כל כך, והוא אמר שהוא זכה ללמוד אצל רבי אריה לוין וקרתה לו תקלה נוראה ואיומה עם כבוד הרב.
שאלו אותו במה מדובר, והוא סיפר שבזמנם, לאחר ארוחת הצהריים השגרתית של כל ילדי התלמוד תורה, הגישו סיר ענק מלא בפודינג שוקולד, משהו שבזמנם היה מקובל לשתות.
מן הסתם היה בו הרבה מאוד מים, הרבה מאוד סוכר וקצת קקאו.
לאחר יצירת התערובת, מישהו היה מבשל את זה, יוצק לתוך זאת כמה חומרים שהופכים את זה לקצת יותר מוצק ממים, ומוזג לקעריות של הילדים.
הילד טעם מהמנה, והפעם היה מדובר באמת בכמות גדולה של סוכר וזה ממש מצא חן בעיניו, ולכן הוא נעמד בתור שוב כדי לקבל מהדבר המתוק והמדהים הזה.
האחראי זיהה אותו ואמר לו: "כבר היית כאן פעם אחת. כולם מקבלים רק צלוחית אחת, גם אתה תקבל כמו כולם רק צלוחית אחת".
הילד כעס, התעצבן, אך יותר מכך נפגע, הוא נתן בעיטה אדירה לשולחן שגרמה לשולחן לזוז, לסיר להתהפך ולכל הפודינג המדהים להישפך למרגלות ילדי התלמוד תורה, מה שגרם לכל היתר לא לקבל ולו מנת פודינג שוקולד אחת.
האחראי נזף בו, הגביר עליו את קולו והודיע לו חד משמעית שמחר הוא הולך לקבל שיחת מוסר נוקבת ופגישה אישית כואבת, לא עם המורה או המחנך, לא עם המנהל או המפקח, אלא עם "הבוס הגדול", הרב הענק, רבינו אריה לוין שליט"א נשיא התלמוד תורה.
הילד לא הצליח להירדם באותו הלילה, למחרת הוא קם בפיק ברכיים, שירך את רגליו לתלמוד תורה והמתין למפגש האיום והנורא.
כאשר הוא הגיע לאותו מפגש "איום", חייך אליו רבי אריה לוין והציע לו כסא לשבת למולו.
כאשר ישב מולו הילד, שאל אותו רבי אריה: "האם אתה אוהב פודינג שוקולד?".
נצצו עיני הילד והוא אמר לו בהתלהבות: "ודאי!", שלף כבוד הרב מן הארון שתי מנות פודינג שוקולד, אחד הניח בפני הילד, אחד הניח בפניו, בירך "שהכל נהיה בדברו", החל לטעום מהמנה המתוקה וביקש מהילד להצטרף אליו.
הילד הצטרף אליו בחיל ובחלחלה וציפה לראות מה קורה הלאה, אולם בסיום נפרד ממנו כבוד הרב ושילח אותו לכיתה.
הילד הבין שיש כאן מישהו שלא רק שהבין שזה היה בתום לב, אלא גם הבין שהתאווה שלי למתוק הסיטה את דעתי והעבירה אותי להתנהג בצורה לא ראויה.
על ההבנה הזו הוא שילם את מחיר החיים שלו לכבוד הרב, הוא יצא עם אותה הבנה לחנך ילדים אחרים ולהפוך את כולם לשמחים, מאושרים וכאלה שיודעים שגם אם הם טעו ושגו, יש מי שיבין אותם.
וה' יזכה את כולנו ללא יוצא מן הכלל לכך,
וברוכים תהיו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.