רגעים של השבוע - פרשת מטות ומסעי
לחמנייה ונקניק לילדים בלבד / התעלמות מכוונת ומחנכת / ההסתה שגורמת לאהדה והגברת המבצע / בכי של אמת בתיקון חצות
א. מים גנובים ימתקו
"עליתי על שיטה שחסכה לנו בחברה הרבה כסף, וכמה שהיא תישמע מצחיקה - היא גם כואבת". עם כותרת פתיחה שכזו, לא פלא שהסתקרנתי מאוד, וחיכיתי שבר-שיחי ימשיך ויגלול הלאה את ההמשך.
הוא מתעסק שנים רבות בתחום התיירות, ומטבע הדברים הוא חווה ורואה חוויות מעניינות בכל מסע או נופש שהוא מארגן מטעם החברה, בה הוא מועסק בתפקיד בכיר; ולא במובן של נופים, ריחות, מקומות או אנשים, אלא בהתנהגות הפסיכולוגית של הקליינטורה שלו - הנוסעים, ש'לפעמים אני שואל את עצמי, מה קרה עם ההתפתחות הקוגניטיבית של אנשים בוגרים?' - כפי דבריו בסיום.
לא השארתי לו ברירה, והוא התרצה לגלות את הקלף הסודי שלו, ורק ביקש שזה יישאר בינינו...
"בכל יום בשעות הצהרים, אנו מארגנים יציאה משותפת מהמלון לאזור מעניין בסביבה: מפלי מים, אוצרות טבע, היסטוריה, טיולי ג'יפים וכדומה, שלאחריו הם חוזרים מרוצים, אך עייפים ובעיקר רעבים. ארוחת ערב לציבור כזה חייבת להיות מושקעת, בשרית, נרחבת ומגוונת, אנשים נכנסים לאולם האוכל ומתנפלים על הבופה, אוכלים עם העיניים. ממלאים צלחות ענק שבקושי רבע מהם הם יכולים לאכול. וזה עולה לנו הרבה מאד כסף.
יום אחד ניסיתי והצלחתי: קבעתי כי את הטיול יסיימו חצי שעה קודם לכן, וכשהגיעו למתחם המלון בחזרה, ראו כמובן כי אולם האוכל סגור עדיין.
בדיוק לזמן הזה, העמדתי מראש דוכן גדול שצוות שפים מכינים בו לחמנייה עם נקניק בתוכו. מעל הדוכן יש שלט גדול וברור: "לילדים בלבד!"
ההצלחה הייתה מיידית, בכל שנייה הורים שלחו ילדים להביא מנה כזו גם בעבורם, ולא רק מנה אחת. אלו שהגיעו בלי ילדים, עשו כל מיני 'שטיקים' כדי לקבל מנות בצורה כזו או אחרת, ובהוראה מראש ממני - האחראים על הדוכנים 'העלימו עין' בכוונה...
התוצאה הייתה נפלאה, וכשאולם האוכל נפתח, נכנסו כולם רגועים ובעיקר כבר שבעים, חלקם - בעיקר אלו שהרגישו שהם הצליחו עוד יותר לקמבן - היו הכי שבעים, הם מילאו צלחות במידה נורמאלית. ההשקעה הכספית באוכל ירדה באחוזים ניכרים ביותר. השיטה הוכיחה את עצמה"...
"כנראה שבכל מבוגר, נשאר בו בכל זאת הילד הקטן" - סיים ידידי, שהסכים לבסוף שאכתוב את הדברים, אך בטשטוש העקבות...
ב. "פעמים שאתה מתעלם"
לפעמים במשפט אחד, טמון מסר מקיף ויסודי, שיכול לשנות תפיסות קדומות ולהעמיד את האדם בזווית בריאה ונכונה, ובהתעמקות נוספת אפשר לצלול למים זכים המחיים את הנפש.
כך קרה לי לפני כמה ימים, וראיתי בכך השגחה פרטית, שהדברים הגיעו אליי כעת - בתקופה בה הילדים נמצאים לקראת זמן המעבר במסגרות החינוך, ובין לבין יש להם כמה ימי חופשה בלי מסגרת קבועה ומוקפדת.
ישנם אלפי מכתבים מהרבי, ומדי פעם מתגלים כאלו שעדיין לא התפרסמו, וגם אם הם נכתבו לאדם פרטי, יש בהם מסרים ולקחי חיים חשובים לרבים. המכתבים מגוונים ונוגעים לכל תחום ונושא, מעיין שופע מדהים.
וכשחבר שלח לי את המכתב הקצר הבא, קראתי אותו כמה פעמים, ועמדתי נפעם לנוכח ראייתו העמוקה וההבחנה הפסיכולוגית-חינוכית המדהימה של הרבי.
המכתב בכרך כ"ח, נכתב במקורו באידיש: "….הריני מאשר קבלת מכתבה... כפי שכבר הזדמן לי לדבר עם בעלה שיחי' כאשר היה כאן, הרי תמיד, ובמיוחד כיום, לא ראוי לעקוב אחרי הילדים בכל צעד ושעל ולהראות להם איך להתנהג בכל הפרטים, גם כאשר בטוחים שצודקים במאת האחוזים. ואותו דבר גם לא רק להורים וילדים, אלא בכלל למי שרוצים שתהיה עליהם השפעה".
הראיתי זאת לאיש חינוך ותיק, שאת התפעלותו סיכם במשפט אחד: "אפשר לעשות דוקטורט על המכתב הזה"!
ג. וקשרתם לאות
שנים רבות שהפוליטיקה הישראלית לא יודעת מנוח, ובתקופה זו, היא הגיעה לנקודת רתיחה של ממש. מיעוט קולני ורעשני, לא מוכן לקבל את דין הבוחר, ובאירוניה הזויה ובלתי נתפסת, הם מוחים כביכול בשם הדמוקרטיה, כשהם לא מוכנים להכיל ממשלה ימנית שנבחרה ברוב מוחץ, העושה שינויים שמחויבים למען ולטובת כלל הציבור.
וכמו בהרבה דורות, בעת מלחמה או מחלוקת, נתפסים ליהודים, ובמקרה הזה בחרדים, בתקופה הזו - בחב"דניקים. החסידים המציעים בימות החול לכל יהודי לזכות במצוות תפילין, אחד המבצעים שהכריז הרבי לפני מלחמת ששת הימים, כסגולה לניצחון במלחמה, היות ותפילין היא מצוות כללית ש'הוקשה כנגד כל התורה' כפי שחז"ל אומרים ועוד.
בשבועות אלו נראו תיעודים של הפרעות והצקות משפילות לדוכני התפילין, תוצאה של הסתה פרועה של תקשורת נשלטת בידי אינטרסנטיים פוליטיים.
אתמול, יום חמישי, כחום היום הלוהט בירושלים, ניצלתי את שהותי הקצרה בארצנו הקדושה, ושמתי את פעמיי ל"שוק מחנה יהודה" המפורסם שבמרכז העיר.
החודש ציינו מאה שנה להקמת השוק הנודע, ולצד באסטות של פירות וירקות משובחים מפרי הארץ, נמצאת גם עמדת תפילין ותיקה, הפעילה מזה שנים רבות.
הצטרפתי לפעיל הוותיק והמנוסה, ותוך כדי פעילות סיפר, כי בימי שישי וערבי חג מוסיפים עוד מספר דוכנים בכל השוק, והעבודה רבה מאוד ב"ה.
יחד איתו ראיתי כיצד דווקא לנוכח ההסתה, מגיעים רבים להניח תפילין, היחס של רוב העוברים הינו חיובי ואוהד, וללא ספק הגל העכור יירגע בע"ה והפעילות הקדושה רק תלך ותגדל.
ולתמונת השבוע שלי: שערי דמעות
שעת חצות הלילה עבר, וכאן הזמן עצר מלכת. עמדתי מול הדלתות הישנות, שהתפלאתי מדוע הן עדיין קיימות. לא זכור לי אי פעם שהן נסגרו, ודאי לא על מנעול ובריח.
מול עיניי עלו דברים שחבר קרוב אמר לי לפני כמה ימים: "הגמרא במסכת ברכות אומרת 'שערי דמעה לא ננעלו'. נשאלת השאלה, אם-כן, לשם-מה זקוקים בכלל לשערים? עונה על כך בחריפות הרבי מקוצק: את השערים צריכים בעבור הדמעות המזויפות"!
אני מביט בחדרים הסמוכים, אנשים נכנסים ויוצאים, וכך זה כבר שנים רבות, בכל מזג אוויר ובכל שעה. מנייני תפילות כמעט 24 שעות ביממה.
למעלה מ-110 שנים כבר עומד בית הכנסת במרכז שכונת 'זכרון משה' הירושלמית, בה משכימי קום מוצאים מניין תפילה לשחרית, והמאחרים כמוני לדוגמה אמש, כאשר נזכרתי בשעה מאוחרת כי עדיין לא התפללתי תפילת ערבית, הגעתי ומצאתי את שאהבה נפשי.
בסיום התפילה נכנסתי פנימה אל ההיכל הגדול, המשמש בעיקר ללימודים. חלק מהתאורה החזקה כעת כבויה, כנראה לטובת אלו שהחליטו משום מה להעביר כאן את הלילה.
ליד שעון אורלוגין עתיק העומד וניצב בכותל הדרומי, אני רואה אברך צעיר, היושב על מדרגה קטנה, נעליו חלוצות והוא עורך תיקון חצות, כשהוא מקונן על חורבן בית המקדש. אני לא יודע אם הוא עושה זאת רק כעת בתקופת 'תלתא דפורענותא', אך דמעותיו היו בכי של אמת, בכי שעולה מעלה-מעלה, מצטרפות לדמעותיהם של רבים מבני ירושלים המסולאים בפז, המוותרים בשעה זו על שינה ערבה במיטה נוחה, ועורכים תפילות ותיקונים קבליים שונים, לזירוז הגאולה האמיתית, השלמה והקרובה.
גוט שבת וחודש טוב!
חזק חזק ונתחזק
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.