מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
נראה שיש נקודה מטרידה במחלוקת על המציאות ולא תמיד הדברים שווים בעיני הקדמונים. פעמים נראה שעצם המחלוקת על המציאות פחות הפריעה לקדמונים, הגם שכדברי רש"י ז"ל 'חד מינייהו משקר'. מבחינה זו (של חד מינייהו משקר) אין הבדל אם חולקים על מציאות שהיתה בעבר ואיננה לנגד עינינו עכשיו, לבין מחלוקת על המציאות שלעינינו עכשיו, רק שכאשר מדובר על מציאות שלנגד עינינו עכשיו נשאלת השאלה מדוע לא לבדוק זאת.
למשל. מבחינה
מהותית, לא הרווחנו הרבה בבריחה מהמחלוקת באמירה שגם נימא מצא לה וגם זבוב מצא לה.
סו"ס עדיין נשארת מחלוקת במציאות, רק שהשאלה עוברת מהנדון של מה מצא
לשאלה על מה הקפיד. זה לא שיש
מחלוקת מהי הגדרת הקפידא, האם כשליבו הגביר את פעימותיו, או כשבא סומק ללחיו, אלא
השאלה היא על מה היתה קפידתו - ובזה שוב יש מחלוקת במציאות. אבל, בגלל שמציאות זו
נסתרת מעינינו, קל לנו יותר לומר שחולקים בזה - הגם שזו מחלוקת במציאות בדיוק כמו
מה מצא.
אמנם שם הנדון הוא לא איך חולקים במציאות, אלא 'אלו ואלו' ובזה
מתורץ-לכאורה שיש צד אמת בדברי שני האמוראים. הגם שזה לא עונה על עצם השאלה 'וכי
ספיקא קיימא כלפי שמיא?' וביתר ביהור: הסטת השאלה משאלה עובדתית אם נימא מצא או
זבוב מצא (להזכירכם
שלכאורה מדובר בזבוב אחד ושתי נימות...) לשאלה עובדתית על מה הקפיד עוזרת לנו מהזווית
של 'אלו ואלו', כי בדברי שני הצדדים יש אמת, אבל אינה עוזרת כלפי השאלה המציאותית על
מה הקפיד, כי אמנם זו שאלה שבנסתרות לנו, אבל כלפי שמיא גליא על מה הקפיד
ועל מה לא. מדוחק השאלה ומההרגל לתרץ הכל, אולי י"ל שהוא עצמו לא ידע על מה
מקפיד. הוא 'הרגיש עצבים' ולא בירר לעצמו על מה בדיוק הוא מקפיד ולכן יכולים
אמוראים (ושמיא) לחלוק בדבר. להגיד לכם שעם התירוץ הזה ארקוד בשמחת תורה? ממש לא.
לנו, זה באמת מוזר לשמוע שחולקים על דברים שצריך פשוט להסתכל עליהם כדי
לסיים את הויכוח. אבל ראינו כבר מהירושלמי שלא תמיד עוזר לבדוק את המציאות. נביא
גם גמרא (קידושים ל.) שמתווכחים על עובדות
וחלק מסרבים לבדוק את המציאות (שמסתברת כמורכבת יותר מכפי שנראה במבט ראשון).
"לפיכך נקראו ראשונים סופרים: שהיו סופרים כל האותיות שבתורה. שהיו אומרים: וא"ו (ויקרא יא, מב) ד"גחון", חציין של אותיות של ס"ת. (ויקרא י, טז) "דָרֹש דָּרַש" חציין של תיבות. (ויקרא יג, לג) "והתגלח" של פסוקים (תהלים פ, יד) "יכרסמנה חזיר מיער" - עי"ן דיער חציין של תהלים. (תהלים עח, לח). "והוא רחום יכפר עון" חציו דפסוקים. בעי רב יוסף: וא"ו ד"גחון" – מהאי גיסא או מהאי גיסא? א"ל: ניתי ס"ת ואימנינהו, מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום? א"ל: אינהו בקיאי בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן. בעי רב יוסף: "והתגלח" – מהאי גיסא או מהאי גיסא? א"ל אביי: פסוקי מיהא ליתו לימנוי'. בפסוקי נמי לא בקיאינן. דכי אתא רב אחא בר אדא אמר: במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי (שמות יט, ט): "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן". תנו רבנן: חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת. יתר עליו תהלים שמונה. חסר ממנו דברי הימים שמונה".
בגמ'
זו אנחנו רואים כמה 'עובדות' שלכאורה אינן עומדות במבחן המציאות שלפנינו. ו דגחון,
אינו בחציין של האותיות, חציין של תיבות היא בכלל המילה 'המזבח' (ויקרא ח כח) וכן
השאר ורב יוסף לא רצה להביא ספר לבדוק. ובתוס' הקשה "תימה
דע"כ בחומש יש יותר דאפילו אם יהיו פסוקי תהלים מג' תיבות בלבד אינו כ"כ
כמו שיש בחומש". אמנם לגבי ר' יוסף ומה היה העניין שם, ראיתי פעם
הסבר, אבל בפשטות העולם לומד שלפנינו עובדות שגויות (לכאורה, כאמור)
והפתרון הפשוט של 'נייתי ספר ונימניה' אינו מתקבל. כאן חייבים להעיר שהרבה קולומוסים
השתברו בסוגיא זו והמוסכם הוא שאיננו יודעים לאלו אותיות, פסוקים ומילים התכוונה
הגמ' ובזה פטרנו נפשנו מלעסוק בזה עוד.
הבאתי גמ' מופלאת זו, רק כדי שנשים לב שגם דברים פשוטים מאוד, אינם פשוטים כלל.
גם מוצאים מחלוקות במציאות, אשר איננה לנגד
החולקים באותו מקום וזמן. למשל, יש מחלוקות על מיקומי עכו, ירושלים וכדו', כמו גם
מחלוקת רש"י ותוס' בקידושין עא: האם נהר פרת זורם מצפון לדרום, או מדרום
לצפון.
מעין זה נחלקו מנחם, רש"י ורמב"ן בפרשת וישלח בפירוש הביטוי "כברת ארץ" שהוא המרחק בין קבר רחל לבית לחם, וכדו' מחלוקות על המציאות, זו שאינה בפנינו כרגע. כאן חשוב לציין שהרמב"ן, כאשר זכה להגיע לארץ ישראל וראה את קבר רחל, לא בוש לחזור בו מפירושו. כשם שחזר בו מדעתו על מטבע הכסף, כאשר היה בא"י וראה מטבעות.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.