"היום בתניא" יום ו' ו' סיון

 

"היום בתניא" יום ו'  ו' סיון

סוף הפרק חנוך לנער עמ' 160 (עמוד ע"ו)

שנה פשוטה

⛳

התשובה לשאלת הפתיחה:

לאחר הכרת שתי בחינות האהבה, ה"אהבה בתענוגים" הקשורה ב"גדלות המוחין", וה"אהבה הטבעית המסותרת" המתעוררת גם ב"קטנות המוחין" שהיא בגדר של חינוך לנער (ואף לקטנים). ניגש רבנו להשיב על השאלה המוצגת בתחילת הפרק: מהי המעלה ב"חנוך לנער על פי דרכו" ש"גם כי יזקין לא יסור ממנה" - שהרי לכאורה, לאחר שיזקין, היה ראוי לו לאדם להחליף את דרכו לדרך נעלית יותר!

...

"שבע יפול צדיק וקם":

את תשובתו מבסס אדמו"ר הזקן על באור הפסוק "שבע יפול צדיק וקם" - ולמה שיפול?

נקדים, שבעבודת ה', על היהודי להיות "מהלך" ולהתקדם ולא להישאר כל הזמן באותה המדרגה.

והנה, כאשר השרוי באהבה בתענוגים" רוצה להתעלות באהבה זו, יש הבדל אם הוא  עומד להתעלות לדרגה גבוהה יותר שהיא בערך מדרגתו הקודמת, או שהוא מתכונן להתעלות למדרגה גבוהה שאינה בערכה של האהבה הקודמת כלל.

כשהעליה המתוכננת שלו היא הדרגתית, הרי שהמצב אליו הגיע בעבר, רק מסיע  להמשיך ולהתקדם. אבל כשהוא מעונין להתאמץ ולהתעלות למדרגה גבוהה שאינה בערך הישגיו הקודמים, הוא חייב לשכוח ולהתעלם מעט מהישגיו הקודמים (וכדוגמת ר' זירא, שבעלותו מבבל לירושלים, כדי לקלוט את האור הנעלה של תלמוד ירושלמי הוא צם מאה תעניות כדי שתשכח ממנו תורת בבל).

ולעניננו, הצדיק שבו אנו עוסקים, שזכה ל"אהבה בתענוגים" ורוצה לזכות ב"אהבה בתענוגים" שאינה בערך אהבתו הקודמת. אינו יכול להתחיל את התעלותו העכשווית ממצבו הקודם. אלא צריכה להיות אצלו "נפילה" זמנית ממצבו ("נפילה" שהיא חיובית).

ובזמן זה שבו "שבע יפול צדיק", הוא בינתים עובד את ה' עם אהבתו הטבעית שהורגל בה מנעוריו. מה עוד, שבאהבה זו הטבעית, טמון גם הכח המאפשר למי שכבר הזקין וזכה לאהבה בתענוגים, להתעלות למדרגה גבוהה יותר באהבה זו (שבתענוגים).

...

בסוף הפרק:

את הפרק מסיים רבנו בהבהרה: ש"האמונה הטהורה ונאמנה ביחודו ואחדותו יתברך" (המתבארת ב"שער היחוד והאמונה"), היא הראשית והיסוד לכל הדברים המעוררים את האהבה הטבעית - האהבה שעליה נאמר הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".

===============================

פנינה חסידית לחג השבועות

⛳️⛳️⛳️⛳️⛳️

"לזרעך נתתי את הארץ"(בראשית טו,יח)

מובא בירושלמי:

...דאמר ר' הונא בשם רבי שמואל בר נחמן: לזרעך אתן אין כתיב כאן, אלא לזרעך נתתי, כבר נתתי (חלה ירושלמי פ"ב ה"א)

קנין הארץ וקדושתה

בנתינת הארץ לישראל נעשו שני ענינים:

א. קנין ממון - הבעלות על ארץ ישראל.

ב. קדושת הארץ.

הבעלות על ארץ ישראל נעשתה, בנתינת הארץ ע"י הקב"ה לאברהם. כפי שהירושלמי מדייק מהפסוק "לך נתתי, ש"נתתי" הוא לשון עבר, ולא לשון הבטחה, הוה אומר, כי החל מנתינה זו, עוד בטרם כבשו ישראל את הארץ בפועל ממש, שייכת ארץ ישראל לעם ישראל.

אולם, הענין השני, קדושת ארץ ישראל (ובמיוחד לקיום המצות), נעשה על ידי ישראל כאשר נכנסו לארץ. (לקוטי שיחות טו 104).

חלות הקדושה על הארץ

נכון שהקנין והבעלות על ארץ ישראל, נעשו עוד לפני מתן תורה, ע"י דבורו של הקב"ה, אבל חלות הקדושה (גם הקדושה שאינה קשורה בקיום המצוות), לא יכלה עדין להיות באופן של קביעות בגוף הארץ, בגוף המקום.

לאחר מתן תורה נעשתה אפשרות זו.

 החל ממתן תורה נעשתה הארץ "כלי"  שתחול עליה הקדושה באופן זה. ואחר כך, כאשר כבשו את הארץ בפועל, נקבעה בה בארץ קדושתה, קדושת הארץ. (לקוטי שיחות טו 206).

"לזרעך נתתי" - גם בזמן הגלות

נתינת הארץ לישראל היתה ב כריתת ברית, וכמו שכתוב "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".

כידוע, בכריתת ברית לא שייך שיחולו שינויים. וממילא, גם לאחר ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו", נשארה בשלמותה ובכל תוקפה הנתינה, מה ש"לזרעך נתתי את הארץ".

וכך גם מובן מהלשון בתפילה : " גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" - גם לאחר שגלינו ונתרחקנו, הארץ היא ארצנו והאדמה היא אדמתנו. גם בזמן הגלות יש לכל יהודי ד' אמות בארץ ישראל. (לקוטי שיחות כ 309).

מלוקט מהספר אור חב"ד על מאמרי חז"ל, מאת הרה"ג יקותיאל גרין