לוקח ווארט פה ושם ובונה על זה דרשה

 

מאת הרב ישראל אהרן קלצקין

בס"ד, ערב שבת שבועות תשפ"ג. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

שיחת טלפון שקיבלתי היום, היממה אותי והוכיחה לי, כי לפעמים קורה לך משהו שנראה לא טוב, ונמשך ונמשך, ויום אחד מתברר לך שבזכות זה משפחה ניצלה ממוות איטי ביסורים מתמשכים.

 

את הסיפור הזה תקראו בסוף המאמר, ובינתיים:

 

מחר ניגשים אנו לקבלת התורה, שאיננה ספר לימוד גרידא, כי אם תורת חיים המלווה אותנו על כל צעד ושעל, ואשרי מי שמתבונן בכל צעד מה התורה הקדושה דורשת ממנו, במקרה כזה, יזכה לסיעתא דשמיא שיעשה הדבר הנכון, אך גם אם חלילה יכשל, עדיין יהיה לו פתחון פה.

 

אחד הדברים המרכזיים שהתורה דורשת מאיתנו היא לדון לכף זכות, גם כאשר לא נראה לעין, ואם אינך מוצא במה, פשוט לשאול ולא להתבייש

ברוב המקרים תופתעו לגלות כמה פשוט זה וכמובן זה יציל אתכם מלהיכשל ברכילות ולשה"ר חלילה.

 

הרי כשם שתלמוד תורה כנגד כולם, כך לשה"ר כנגד כולם (המקור לכך מופיע בגליון המצו"ב).

 

אתן דוגמא לכך:

 

כשהגעתי ללייקווד הייתי מתפלל מפעם לפעם בבית מדרש מסויים ואף התיידדתי עם רב ביהמ"ד שמבין טוב 'ירושלמית', מצאנו שפה משותפת, למרות שבגיל הוא יכול להיות אבא שלי.

 

יום שישי אחד, לפני תקופת מה, אני מקבל שיחת טלפון ורואה את שמו מופיע על הצג, ליבי מתרונן, כי בתודעתי, מכשיר הטלפון איננו כלי בילוי, כי אם מכשיר טכני להעברת מידע נחוץ, ולכן אני מקצר בשיחות מאוד, שיחה של דקה נחשבת ארוכה, (מסופר על מישהו שראה את אשתו מדברת בטלפון שיחה קצרה של 5 דקות, בניגוד להרגל הנשים לשוחח שעות, שאל האיש בפליאה: מי התקשר אליך? ענתה: מישהו טעה במספר וחייג אלינו בטעות). משא"כ אותו רב, הוא מסוג האנשים שנעים לי השיחה איתם, וכשאני פוגש אותו פנים אל פנים זה מתמשך ארוכות.

 

כאשר לחצתי על 'קבל' שמעתי את קולו, הרב נשמע קצת נזעם ובלא גינוני כבוד שאל: 'אתה הנחת את הגליון שלך בבית מדרש שלי?'

התפלאתי על השאלה ובעיקר על הטון שהיא נשאלה, לא כיחדתי ועניתי 'כן' ובגלל הטון, אף התנצלתי והסברתי את עצמי: עברתי באזור, הייתי זקוק לעיין באיזה ספר, וכדרכי מדי שבוע מיום חמישי בצהרים, להניח גליון בודד על הבימה של כל בימ"ד שאני נכנס לשם מכל סיבה.

 

הרב ביקש: אני מבקש בכל לשון של בקשה שלא תניח את הגליון שלך בבימ"ד שלי, תודה.

 

לקח לי רגע לבלוע את הרוק ולחזור לנשימתי, היתה שתיקה על הקו, חשבתי לנתק מתוך עלבון, אך הוא לא ניתק, אז נשארתי על הקו ואזרתי אומץ ושאלתי: מה פגם מצאת בגליוני שאתה כ"כ נחרץ נגדו? אגב, גם לא זכור לי שתלוי הודעה בבימ"ד שלך שלא להניח שם גליונות?

 

או, סליחה אמר הרב אחר שקלט שדיבר בטון עצבני (כנראה מישהו עיצבן אותו לפני כן ואני הייתי הקרבן) הייתי בטוח שאתה ממולח מספיק להבין.

 

הרב פתח בדברים והסביר, הרב קלצקין. אני כבר רב בביהמ"ד הזה עשרות שנים והציבור כבר מכיר את כל התורות שלי ומחמת עיסוקיי אין לי פנאי להכין משהו חדש ופיקנטי כל שבוע מחדש, ואני דורש לפחות פעמיים כל שבת.

 

כל זה היסטוריה, מאז שאתה שולח לי את הגליון באימייל, אני מדפיס את זה, לוקח ווארט או שנים מדבריך ובונה על זה בנין וסיפור ויש לי דרשה מוכנה, גם לקידוש בבוקר, גם לסעודה שלישית, והציבור מתמוגג ולא משתעמם ובטוח שהתחלתי בגיל מבוגר לחדש חידושים.

 

כל מה שביקשתי, שלא תביא את הגליון לבית מדרש שלי, שאז יתגלה הסוד מנין אני שואב את הרעיונות ואהיה 'אויס קאפילוטש מאכער'

 

הבנתם, איך שיחה נזעמת ומשפט דוקר ומעליב יכול להפוך למחמאה נעימה ומלטפת.

 

וכעת לסיפור שברישא:

יהודי מתקשר אלי היום ומספר לי שחייו ניצלו בזכותי, בלי שאפילו אדע, וכך הוא מספר:

לפני 15 שנה התגוררתי ברח' עבודת ישראל לא רחוק ממרכז החסידות שנולדתי לתוכה, ולצערי חויתי בעיני את כל הרדיפות שעברת והפועלים שלך, הייתי עד לכל מעשי הטרור וליבי התכווץ בתוכי, לא ניגשתי אליך מעולם, פחדתי שאם יחשדו בי אני עוד עלול להפוך ג"כ לקרבן.

 

המראות נצרבו בתוכי וגרמו לי מחשבות רבות, כמה אפשר בשם הדת כביכול לטבוח ישרי דרך?, באותה עת גמלה בליבי ההחלטה, להתרחק מכל מקום שנחשד בעיני שמתירים לעצמם לעשות דין לזולת בשם הדת ומאמינים כי רק הם צודקים וכל השאר דינם סקילה.

 

לצערי, באותה תקופה התחילה להתבשל בקהילה שבה גדלתי, חיכוכים פנימיים וגיליתי שמתחיל להתבשל בקודקודים, גישה של 'אני ואפסי עוד' ומתחילים הנדסת תודעה איטית ומתמשכת שרק דרכנו זו הדרך וכל מי שחושב אחרת הוא מין ואפיקורוס וכמי שהמיר את דתו.

 

באופן רגיל, לא הייתי אמור לזהות את התהליך שהתבשל לאיטו, אך מכיון שליוויתי את המאבק נגדך מתחילתו וראיתי איך דברים מתחילים בקטנה וצוברים תאוצה על שהגולם הופך למפלצת, הודעתי לאשתי כי אנו אורזים מזוודות ועוזבים את הקהילה.

 

ההחלטה לא היתה קלה, להוציא ילדים מבתי החינוך וכו', כדי להקל על התהליך, עברתי לשכונה מרוחקת, שם יש קהילה חסידית שהעומד בראשה ידוע כעדין נפש שלוחם נגד כל פגיעה בכל יהודי ואפילו לפחותים, התאקלמתי שם והניתוח הצליח

 

כיום, עשרות אם לא מאות מקהילתי מקנאים בי, ניתקו את ילדים מחיק הוריהם, פיצלו משפחות, השליטו פחד ומורא בדרכים שאי אפשר להעלותם על הכתב, ומכל זה ניצלתי, אף אחד לא מבין מאיפה אזרתי את האומץ והשכל לעשות זאת.

 

רק אני והרבש"ע ועכשיו גם אתה יודע. אמנם סבלת הרבה, אבל זכית להציל משפחה שלימה מגיהנם וסיוטים נצחיים.

 

הרהרתי בליבי: אולי הכל היה כדאי כדי שמשפחה תינצל בזכותי ומי יודע כמה עוד ניצלו ואנכי לא ידעתי.

 

ברכת שבת שלום וחג שמח ונעלה:

 

ישראל אהרן קלצקין