רגעים של השבוע - פרשת וארא, מברכים שבט

 

רגעים של השבוע - פרשת וארא, מברכים שבט

 

הלב והמוח של ההורים למען הילדים / מהשירות הצבאי בחברון ועד הנחת החסידי במוסקבה / שטיפת כלים באמבטיה במקום במטבח / הנסים, הנפלאות והקבלות לצדקה המיוחדת

 

א. שעבוד הלב והמוח 

 

זה קורה לפחות אחת לשנה, בתאריך כ"ב טבת (שחל השבוע ביום א'). וכמו כל אחד שמקפיד ללמוד את הקטע בלוח 'היום יום', הנענוע או הזעזוע שתופס כל אחד בלימוד המילים, הוא מיידי ולא נותן מנוח לפחות בכל השבוע שאחריו. אי אפשר, ואין לאן לברוח, מתמודדים מול המילים הפולחות את הלב שהרבי מביא בשם הרבי הרש"ב נ"ע שהכריז באחת ההתוועדויות: "כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצווה מדאורייתא על כל יהודי, מבלי הבדל אם הוא גדול בתורה, או איש פשוט - כך חוב גמור על כל יהודי, להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום על אודות חינוך בניו, ולעשות ככל שבכוחו, ויותר מכפי כוחותיו, לדאוג ולהשפיע על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם".

ביום ראשון בערב, נערכה חגיגת בר-המצווה לבנו של ידידי הרב שמואל קופרמן, רב בית חב"ד בשכונת 'צ'יסטי-פרודי' שבמרכז מוסקבה. כשהוזמן הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לשאת דברי ברכה, הזכיר מטבע הדברים את הנאמר והנלמד ב'יום יום', וכך הוסיף לבאר בשם זקנו - המשורר החסידי הנודע הרב צבי-יאיר ע"ה ששאל, מדוע הושוותה הקדשת ההשקעה של חינוך הילדים דווקא לתפילין ולא למצווה אחרת? וכך הסביר: בהנחת תפילין חייבים לכוון את 'שעבוד המוח והלב לקב"ה', וכך גם בדיוק כאשר רוצים להצליח בחינוך הילדים, חייבים לשעבד לשם כך את המוח והלב, ואי אפשר להסתפק במחשבה דיבור ומעשה. האב והאם צריכים לעשות בכל יום, כל מה שאפשר למען חינוך הילדים שילכו בדרך התורה והמצוות, ולשם כך עליהם להפעיל את עצמם עם המוח והלב, ואז בטוחים אנו בע"ה לתוצאות טובות ומשמחות.  

 

ב. חינוך ותפילין

 

ובמחשבות הלא מרפות, על מה שנלמד ועל הפירוש המיוחד המסביר את הקשר בין התפילין לחינוך הילדים, מצאתי את עצמי מתבונן בידידי ר' אברהם איסאייב, שבנו הגדול הגיע לגיל הנחת תפילין - חודשיים לפני בר-המצווה. בין סיום התפילה להתחלת אמירת לחיים עם הידידים ובני משפחתו, הוא סיפר לי קצת על עצמו: "בגיל 14 עליתי מדערבנט שבדאגיסטאן לארץ ישראל, בהמשך גויסתי לצבא ובין השאר שירתי 3 שנים בעיר הקדושה חברון, בה הכרתי את אנשי הישוב ובהם שלוחי חב"ד הפועלים במסירות גדולה עם התושבים והאורחים הרבים. באתי אליהם הרבה והתחברתי חזק, בהמשך חזרתי לרוסיה, וזכיתי ב"ה להקים את ביתי, ובקרוב הבן שלי ייכנס בע"ה לישיבה".

תפילין מהודרות מאוד, רש"י ור"ת הוא רכש לבנו, כמו שהוא עצמו לובש בקפידה מדי יום, ונפלא היה לראות את הרצינות וכובד הראש של הבן בזמן הנחת התפילין הראשונה ותפילת שחרית שהתפלל איתם. ובעת שחזר בעל-פה, קטע מאמר חסידות אותו נוהגים לומר בבר המצווה, הבנתי כי הנער היקר זכה להורים שאכן משקעים מוח ולב למענו, כמו לשאר הילדים במשפחה הנפלאה הזו שקהילתנו התברכה בהם. 

 

ג. מלאך החסד

 

רבים מאיתנו בקהילה ראו לא פעם את המשפחה. יש כאלו שנעצרו להקשיב ולהתעניין בשלומם, ואחרים גם טמנו ידיהם בכיס ושלפו כמה שטרות שנמסרו להם כצדקה, כסף שעוזר להם לשרוד את החיים הלא פשוטים אליהם התגלגלו, וגרמו להם למרבה הצער - להיראות ולחיות כך. 

אבל יש אחד שלא הסתפק רק בכל אלו. הוא קם, נסע לביתם, ונחרד למראה עיניו. משטיפת כלים וירקות במה שאמור להיקרא אמבטיה, בהעדר כיור ראוי לשימוש בחדר האמור לשמש מטבח, ועד זוחלים שונים ומשונים המרגישים ממש בביתם. מחזה קורע לב לראות, כיצד יהודים שהם אחינו בשרינו, חיים בצורה מחפירה שכזו. 

הוא נראה כמוני וכמוך, אבל הוא ממש לא. כי מדובר כאן ללא ספק במלאך. בשקט, בלי פרסום ובלי רצון להיחשף, הוא סובב בין בני משפחתו ומכריו ואסף סכום כסף גדול מאוד. 

את בני המשפחה הוא שיכן בחדר במלון קרוב לבית הכנסת, ובעצת ידיד טוב שהשפיע על קבלן שיפוצים להסכים לקבל את העבודה הלא פשוטה - החלה השבוע מלאכת השיפוץ היסודי.

כאילו מדובר בסוד צבאי, הוא שיתף אותי בתמונות שצילם, כשהוא מגיע לפקח על העבודה, וזאת כשותף שזכה לארגן שהמשפחה תקבל למלון מנות חמות מדי יום, מטעם המטבח במרכז החסד היהודי שערי צדק. 

ולי לא נשאר, אלא להרים עיניים אל השמים ולומר לקב"ה: "הבט נא וראה אילו בנים נפלאים יש לך! אלו מלאכים בדמות אנשים שתלת לנו במוסקבה"!

 

ולתמונת השבוע שלי: הצדקה שמחוללת פלאים

 

הוא רוקן את הקופה הקטנה, אסף את המטבעות שלאחר ספירה ופריטה התברר כי מדובר בסכום יחסית מכובד, ושם פניו אל עבר נאמן הקופה, כדי למסור לו את תרומותיו שלו ובני ביתו, שנתרמו ונאספו דבר יום ביומו, בעבור המוסד הקדוש "כולל חב"ד" לצדקת רבי מאיר בעל הנס. ואת הנס שקרה לו תוך מספר שעות, הוא סיפר לי בהתרגשות.

במסורת היהודית נפוץ המנהג לתרום צדקה "לזכות רבי מאיר בעל הנס", מנהג שגם משמש כסגולה מיוחדת המזכה את התורם בישועה ניסית מהשמים. כמו שקרה לתנא רבי מאיר, שהיה מגדולי התנאים, ודבריו וסיפורים על דמותו מופיעים לרוב במשנה ובתלמוד, ועל שם הנס הגדול שאירע לו בחייו נקרא 'בעל הנס'. על סמך הסיפור הזה, השתרש המנהג בכל תפוצות ישראל לתרום כסף לצדקה לזכות נשמתו של רבי מאיר, בפרט כאשר נקלעים למצוקה או זקוקים לישועה מיוחדת. בשעת נתינת הצדקה (או כאשר מבטיחים לתרום), מתפללים לה' בנוסח שאותו לימד רבי מאיר: "אֱלָקָא דְמֵאִיר עֲנֵנִי", כפי שגם מובא בשם הבעל שם טוב הקדוש. גם הרבי כתב לנשים, שלפני הדלקת נרות שבת, יתרמו לזכות רבי מאיר בעל הנס, כסגולה טובה עבור מצוקות רפואיות.

מלפני מאות שנים ועד לימינו אנו, נקראות קופות הצדקה עבור עניי ארץ ישראל בשם "קופת רבי מאיר בעל הנס". 

וכך סיפר לי קרוב משפחתי היקר בארץ הקודש: "לאחר שמסרתי את הצדקה לגבאי הקופה, נשאתי תפילה, וביקשתי למצוא אבידה יקרה - חבילת מסמכים וכרטיסים אישיים שאבדו לי לפני כחודש. לא עוברות מספר דקות, ואני נקלע למקום מסוים, ומול עיניי אני רואה את האבידה! שפשפתי את עיניי בתימהון, אבל מהר מאוד גיליתי כי זה נכון ולא חלום. הכל נמצא ולא חסר דבר. אי אפשר לתאר את השמחה וההתרגשות שהייתה לי"... 

את הסיפור שמעתי ממנו השבוע - ביום ההילולא של רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע ומייסד חסידות חב"ד, אשר הקים וייסד את ארגון החסד הגדול 'כולל חב"ד לצדקת רבי מאיר בעל הנס' בשנת תקמ"ח (1788), והוא פועל עד היום, כבר 235 שנה ברציפות! זהו ארגון הצדקה היהודי העולמי, הוותיק ביותר בימינו!

זכיתי בזכות הגדולה והקדושה מזה שנים רבות, לשמש כגבאי הכולל ברוסיא, ולשגר ישירות לארגון את כל כספי הצדקה שתורמים כאן בעבור צדקת רבי בעל הנס. לאחר התרומה אני מקבל 'קבלה' רשמית, אותה אני מדפיס ותולה תמידין כסדרן ב'חדר הכנסת אורחים' בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה', ואף מפרסם זאת בכמה במות וירטואליות, לשמחת התורמים היקרים, שמתרגשים לקרוא את הברכות המתלוות בכל פעם, מהנאמן המסור של הכולל בארץ הקודש, הרושם וחותם בעטו ובלבו על הקבלות ליהודי רוסיה היקרים. 

 

גוט שבת וחודש טוב!

שייע